דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") ואח'

החלטה

ביום 13.5.2003 נפגע עובד התובעת, העונה לשם שוקר אברהם בתאונת דרכים שכתוצאה ממנה נעדר מעבודתו בשירות התובעת תקופה של 91 ימים [ להלן: "התאונה", "הנפגע" ו "תקופת ההיעדרות" בהתאמה ].

התובעת שלמה לנפגע את שכרו בתקופת ההיעדרות, לרבות תשלומים נוספים ששולמו לו או בעבורו בגדר תנאי עבודתו או עבורה או בגין עבודתו בשירות התובעת ואשר כונו על ידי התובעת, בתביעתה, כ"עלויות מעביד". והיא הגישה תביעה זו, לתחלוף, מהנתבעות שהן המבטחות שחבו בפיצויו של הנפגע בגין התאונה, כפי זכותה לפי חוק לתיקון פקודות הנזיקין האזרחים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד – 1964 [ להלן: "חוק ההטבה" ].

הואיל ואין זו הפעם הראשונה, בלשון המעטה, שנושאים הקשורים בעניינים אלה עולים בפני בתי המשפט בערכותיהם השונות, התלבנו למעשה מרבית הטענות הקשורות בהם בפסיקה ולא נותר לצדדים ולי אלא ליישם את הכללים לכל מקרה פרטני.

משום כך, הסכימו הצדדים לסכם את טענותיהם, ללא הבאת ראיות נוספות לאלה שצורפו לכתבי הטענות ולסיכומים מחד, אולם תוך הסכמה כי כל שצורף הוא בגדר ראיה קבילה ולכן תמהני על כך שבאת כח הנתבעות מצאה לנכון לטעון כי לא הוכח שכרו של הנפגע כפי הנדרש לאור צרוף טבלה מפורטת, שהוכרה כאמור כראיה, לכתב התביעה.

שלש שאלות עלו לדיון בתיק זה וכולם שאלות פתורות, חלקן כתוצאה מעבירת הזמן שבין הגשת הסיכומים בתיק לבין מתן החלטה זו ובכך יש משום אישור למאמר חז"ל כי "כל עכבה לטובה".

השאלה האחת, האם יש לנכות מס הכנסה עד לשיעור של 25% מסכומי המשכורות ששולמו על ידי התובעת לנפגע לצורך תביעת ההשבה, דבר שיש בו משום פגיעה מסוימת במיטיב, התובעת, הושבה בחיוב בפסק דינו של בית המשפט העליון רע"א 4628/10 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ. כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פורסם באתר "נבו".

וכך, למרות שדעתי הייתה שונה וגם הבעתי אותה במספר פסקי דין שקדמו לפסק הדין הנ"ל ולאחריו, אין היא אלא דעה בלבד והמחייב כמובן הוא פסק הדין הנ"ל.

שאלה שנייה שהוצגה לדיון הייתה באשר לשלב הניכוי של תגמולי ביטוח לאומי מסכום ההטבה; היינו, האם קודם יעשה חישוב השכר "נטו" לאחר ניכוי מס, ולאחריו ינוכו ממנו תגמולי הביטוח הלאומי וההפרש ישולם למיטיב, או שניכוי תגמולי הביטוח הלאומי יעשה מהשכר "ברוטו" ורק מהיתרה ינוכה המס לצורך ההשבה, כפי טענת התובעת.

נראה לי כי גם בעניין זה הדין הוא עם הנתבעות.

לחיזוק עמדתן הביאו הנתבעות בפני שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי חיפה: ע"א 4526/07 (ועודד ארבעה ערעורים) בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח' נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' ו ע"א 11201-01 -09 הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' נ. רבוע כחול – ישראל בע"מ ואח' אלא שלא זה אף לא זה אינם מתייחסים ישירות לנושא ובוודאי שאינם נותנים לו פתרון או עמדה משפטית ברורה.

למרות זאת נראה לי שהפסיקה יוצרת קורלציה בין תביעות הפיצויים של הנפגעים לבין תביעות השיבוב או התחלוף, כך שהמוסדות המשפטיים המשמשים באחת, יהיו זהים לאלה המשמשים בשנייה גם אם לעיתים ייוצר עיוות מסוים בסכומיי התביעות להחזרים.

כך נקבע, למשל, תוך "הרחבה" [ בלשון המעטה ] של לשון החוק, כי תביעת תחלוף היא תביעה שלפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 [ להלן: "חוק הפיצויים" ] ועל כן חלות עליה ההוראות בדבר דרכי הקביעה של הנכות הרפואית של פי סעיף 6(ב) לחוק הפיצויים [ ראה: רע"א 1193/90 מדינת ישראל נ. הפול – חברות הביטוח הישראליות בע"מ, פד"י ממ4 עמ' 229 ]; בהתאם ניתן ללמוד מפסק הדין שהוזכר לעיל על עצם הניכוי של מס הכנסה, כפסק המנחה ליצירת ההקבלה בין דרכי החישוב לצורך חוק הפיצויים לבין דרכי החישוב לצורך חוק ההטבה.

לאור זאת, אני מקבל את עמדת הנתבעות באשר למיקום ניכוי המס וכתוצאה מכך, מאשר ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי משיעור המשכורות המטיבה נטו.

שאלת החזרי עלויות המעביד נפסקה על ידי במספר פסקי דין ולאור כך אני מאשר כי הסכומים ששולמו על ידי התובעת עבור הנפגע לקרנות השתלמות או קרנות גמל "גמל" ו "כנרת" יש להם דין תחלוף [ ראה לעניין זה לאחרונה : תיק תא"מ 21146/06 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר "נבו" ].

אני מקבל איפוא את התביעה בנתון לאמור לעיל.

החלטה זו תושלם לכדי פסק דין לאחר הגשת חישוב מוסכם שייעשה על ידי הצדדים על פי האמור לעיל.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ב, 02 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.