פסק דין
1. המשיבה ( להלן:"הנתבעת") הגישה כנגד המבקש (להלן:"התובע") בקשה להפקדת ערובה לחיוב בהוצאות בסך של 150,000 ₪ או לחילופין בכל סכום שיראה לבית הדין לנכון, ובמידה והסכום לא יופקד להורות על דחיית התובענה.
2.ביום 12.2.12, ניתנה החלטה בה חוייב התובע, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בסך של 5000 ₪. כן הוחלט כי הערובה תופקד לא יאוחר מיום 29.2.12. כן צויין כי ככל שלא תופקד עד למועד זה, ישקול בית הדין לנהוג בהתאם לתקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.
3. ביום 29.2.12 הגיש התובע בקשה להארכת מועד להפקדת הערובה. ביום 14.3.12 הוארך לתובע המועד להפקדת ערובה עד ליום 1.4.12.
4. ביום 1.4.12 הגיש התובע בקשה נוספת להארכת מועד להפקדת ערובה ב-30 ימים נוספים, זאת בשל מצבו הרפואי.
5. בית הדין הורה לנתבעת להגיב על בקשה זו. הנתבעת אכן הגיבה והבהירה כי הינה מתנגדת להארכת המועד להפקדת הערובה, לרבות בשל העובדה כי לא הוכח כל קשר סיבתי בין המצב הרפואי של התובע לאי תשלום הערובה על ידו, בהתאם להחלטת בית הדין.
6. בית הדין הורה לתובע להגיב לתגובת הנתבעת עד ליום 17.4.12.
7. חרף החלטת בית הדין, התובע לא הגיש כל תגובה לתגובת הנתבעת לבקשה להארכת מועד. כמו כן, חרף העובדה שהמועד של הבקשה להארכת המועד חלף, לא הוגשה בקשה נוספת בנדון על ידי התובע.
דיון והכרעה
8 עיון בבקשה הראשונה להארכת מועד מעלה כי נימוקיה קשורים לכך שהתובע נדרש להיות במנוחה עד לאחר שיבצע "ניסיון היפוך חשמלי של ליבו". בקשה זו לוותה במסמך רפואי. מנגד, התובע לא ציין מתי עליו לעבור את אותה פרוצדורה רפואית ומה הלוח הזמנים בנדון וכן לא היה התייחסות לכך באישור הרפואי שצורף.
יש לציין כי הבקשה הנוספת של התובע, להארכת מועד להפקדת ערובה מיום 1.4.12, לא לוותה באישור רפואי כלשהו ולא מצאנו בבקשה התייחסות של ממש בנוגע לקשר סיבתי המונע מהתובע לקיים את הנדרש ממנו, בהתאם להחלטת בית הדין.
9.יתרה מזאת, נכון להיום, אף חלף המועד המוארך אותו ביקש התובע בבקשתו ולא נתבקשה בקשה נוספת להארכת המועד, בתום שלושים הימים המבוקשים בבקשה מיום 1.4.12. די בכך בכדי לדחות את הבקשה להארכת מועד של התובע.
10. כידוע, בתקנות בית הדין לעבודה אין עיגון מפורש או ישיר באשר לחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע. אולם, בהתאם לפסיקה, בית הדין רשאי לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט -1969 (ראה דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996).
11.עיון בתקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מעלה, כמצוטט:
" לא ניתנה ערובה, תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לעניין ערובה להוצאות". (הדגשה לא במקור – א.ר.ב)
12. עיון בסעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 מעלה, כמצוטט:
" בכל עניין של סדר דין שאין עליו הוראה בחוק זה או בתקנות לפיו ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק".
13.נוכח האמור, ומשלא הפקיד המבקש ערובה להוצאות, בחלוף המועד שהוא עצמו ביקש, ומבלי שניתן נימוק של ממש בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד, הרי שהיה מקום להורות על דחיית התביעה. עם זאת, משההחלטה בדבר דחיית התובענה הינה לטעמינו צעד קיצוני וחריף מידי כנגד התובע, אין אנו מוצאים שיש להיעתר לבקשה בדבר דחיית התביעה אלא רק בדבר מחיקתה.
מעבר לאמור, ב"כ הנתבעת בעצמו בשתי התגובות אותם הגיש ציין, בשונה מבקשתו המקורית, ביקש כי ביה"ד יורה על מחיקת התביעה (ס' 7 לתגובה מיום 1.3.1, וס' 4 לתגובה מיום 3.4.12).
14.אשר על כן אנו מורים על מחיקת התביעה.