דן אהרון נ' הועדה לבניין ערים מרחב הדרים

החלטה

א.רקע עובדתי:

בבקשה שלפני אני מתבקש ע"י המבקשת, היא המשיבה בתיק העיקרי, להורות על הוצאתה של חוו"ד השמאי אריה קמיל מיום 12.1.10 (להלן: "חוות הדעת") מן התיק.

התיק העיקרי, עניינו ערעור על שומת "שמאי מכריע" כמשמעות המונח בתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק" ו/או "התוספת השלישית").

בסיבוב ראשון של ההליך שסומן כ-ע"א 67/04, ניתן על ידי פס"ד שבוטל ע"י ערכאת הערעור עפ"י פסק דין של כב' הנשיאה ה. גרסטל מיום 15.11.07. ערכאת הערעור הציעה מתווה דיוני בישיבת יום 24.9.07, שבה הוצע ע"י ביהמ"ש (והצדדים קיבלו הצעה זו), כי הם ישובו לבימ"ש זה "לצורך קיום דיון שלם בכל הטענות, לרבות אם יהיה צורך בכך מנקודת מבטן עדויות וראיות (ההדגשה שלי – ד.ג.), ולאחר מכן יינתן פסק דין שיתייחס לכל הטיעונים של הצדדים".

ב.טיעוני הצדדים:

1.המבקשת טוענת כי:

א.המחלוקת נשוא התיק אמורה להתמקד במחלוקת משפטית בלבד ולא שמאית. לפיכך, אין לקבל את הגשת חווה"ד השמאית המאוחרת של המשיב.

ב.אין בהוראה להגשת תצהירים, כדי לפתוח חזית להגשת ראיה חדשה בדמות חוו"ד שמאית שלא עמדה בפני השמאי המכריע והעניין מנוגד לדין.

2.המשיב טוען כי:

א.פס"ד של ערכאת הערעור התיר הבאת עדויות וראיות. האחרון הינו תולדה של הסכמת הצדדים לניהול ראיות, ויש לראות בהסכמה של הצדדים, ככזו המתירה הגשת ראיות. היינו, המבקשת מושתקת מלהתנגד להבאת הראייה, לאור ההסכמה האחרונה.

ב.המבקשת לאחר שדרשה מס מופרז, מנסה לחסום את המשיב בפני הבאת ראיה כאילו אין בידי ביהמ"ש את האפשרות לברור את העיקר מן הטפל ובעיקר לאבחן בין פן משפטי של ראיה לבין הפן המשפטי של אותה ראיה.

ג.יש לקבוע כי הדין מתיר את הבאת הראיה של חוו"ד השמאי לפי תקנה 8 לתקנות התכנון והבנייה (סדרי הדין בערעור על שומת השבחה) התשמ"א- 1981 ולפי ההלכה הפסוקה שנקבעה בבבר"ע 129/88 גבריאלוב נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רחובות פד"י מב(1),864 -865.

ד. המחלוקת היא בגין עקרונות השומה וחזקה על ביהמ"ש שידע, כאמור, לברור את הרלוונטי והמשפטי מתוך חווה"ד.

ג.ההכרעה:

1.במחלוקת זו שבין הצדדים אני מבכר את דעת ב"כ המשיב כפי שיוסבר להלן.

2.(א)אכן המקרה דנן שונה ממקרים רבים שהיו על שולחני עפ"י המצב המשפטי הקודם של החוק ו/או התוספת השלישית.

במרבית המקרים, הערעור על שומת השמאי המכריע התנהל ברובו בכתב, כאשר כל צד מגיש טיעוניו בכתב ומתקיים דיון פרונטלי באולם שבו כל פרקליט מחדד טיעוניו ובסופו של יום ניתן פס"ד מסכם.

(ב)במקרה דנן, הצדדים שבו אלי עם הנחיות מערכאות הערעור, כאשר עלי לשמוע עדויות וראיות ככל שהצדדים יחפצו בכך על מנת שאפשר יהיה לקיים דיון שלם בכל הטענות.

3.אם לא די בכך, הן ערכאת הערעור הספציפית והן הלכות שבאו מביהמ"ש העליון קבעו לא אחת כי אין לחסום בעל דין מלהביא ראיותיו לביהמ"ש, והנטיה כיום לעבור משאלת קבילותה של ראיה לשאלת משקלה הראייתי בסופו של יום.