פסק דין
עניינה של עתירה זו בדרישה שהפנתה המשיבה אל העותר, לתשלום היטלי פיתוח.
תקציר העובדות הצריכות לעניין
העותר, עורך דין במקצועו, חוכר ממינהל מקרקעי ישראל את חלקה 116 בגוש 3750, רח' סעדיה נחום 27, שכונת טירת שלום, בנס ציונה. מדובר בחצר בגודל 3900 מ"ר, שעליה נבנה ביתו של העותר. ביום 17.1.11 שלחה המשיבה לעותר דרישה לתשלום היטלי פיתוח: היטל סלילת כביש, היטל סלילת מדרכה, היטל תיעול, היטל ביוב, היטל טיהור ואגרת הנחת צינורות, בסך כולל של 814,775 ₪. בעתירה טען העותר כי אין הוא חייב בהיטלים אלה. כפי שיפורט בהמשך, ניתן ביום 1.5.11 פסק דין חלקי, בהסכמת הצדדים, ולפיו נדחתה העתירה בכל הנוגע להיטל הביוב, היטל הטיהור ואגרת הנחת הצינורות. נותר אפוא להכריע רק בשאלות הנוגעות להיטל סלילת כביש, היטל סלילת מדרכה והיטל תיעול.
יצוין כי העתירה המונחת לפניי היא עתירה מתוקנת שהוגשה ברשות בית המשפט. רשות זו ניתנה כדי שייכללו בעתירה מספר נושאים שעלו בדיון המוקדם מיום 23.2.11.
טענות העותר
העותר חויב בהיטל סלילת כביש בסך של 277,561 ₪, בהיטל סלילת מדרכה בסך של 116,882 ₪, ובהיטל תיעול בסך של 210,989 ש"ח. ואולם, לטענתו, אין הוא חייב בהיטלים אלה, ואף מדובר בסכומים מוגזמים אשר אינם משקפים את ההוצאות שהוציאה המשיבה בפועל בגין סלילת הכביש והמדרכה.
באשר להיטל סלילת כביש, טען העותר כי במשך עשרות שנים היה קיים כביש שגבל בחלקתו. כן טען כי שילם בגין היטל סלילת כביש ביום 5.5.1982 סך של 3,000 שקלים ישנים. לעתירה צורפה קבלה המוכיחה לשיטתו של העותר את התשלום האמור. לפי הנטען, הכביש שנסלל בשעתו היה תקין, ואולם, המשיבה החליטה בעת האחרונה לסלול מחדש את הכביש. הסיבה לכך, לפי הטענה, נעוצה בעבודות שביצעה להעברת צינורות הביוב והמים העירוניים בשטח הכביש. לטענת העותר, רוחב הכביש לא שונה בעת הסלילה מחדש. בנסיבות אלה טען העותר כי אין לדרוש ממנו לשלם פעם נוספת עבור סלילת הכביש.
באשר להיטל סלילת מדרכה טען העותר כי כל השנים הייתה קיימת מדרכה, הוא שילם בגינה היטל, ומדרכה זו לא הורחבה. בנוסף טען העותר כי בשעתו ביצע על חשבונו את סלילת המדרכה הגובלת בחלקתו. לפי טענה זו, הרסה המשיבה לאחרונה את המדרכה שסלל, והקימה במקומה מדרכה בגודל זהה, הגובלת בחלקתו. העותר סבור כי אין לחייבו לשלם היטל סלילת מדרכה בנסיבות אלה.
בעניין היטל התיעול טען העותר כי לא קיימת מערכת תיעול בשכונת טירת שלום. לחלופין נטען כי אם קיימת מערכת כזו, איש בטירת שלום לא חובר אליה.
טענות המשיבה
בתשובת המשיבה צוין כי שכונת טירת שלום הוקמה בשנות השלושים של המאה הקודמת כמושב שיתופי חקלאי על ידי המוסדות המיישבים של הסוכנות היהודית. השכונה צורפה למשיבה בתחילת שנות השישים. התשתית והפיתוח הראשוני בשכונה בוצעו ככל הנראה על ידי מקימי השכונה. הכבישים שנסללו בשכונה לפני צירופה למשיבה היו ברוחב של חמישה מטרים, ללא שוליים וללא מדרכות. במהלך השנים ניזוקו הדרכים, ונעשו בהן עבודות תחזוקה למניעת נזקים ומכשולים לציבור, אולם אלה התבטאו בתיקונים חלקיים בלבד. בשנים 2006-2005 החליטה מועצת עיריית נס ציונה לסלול כבישים, מדרכות ותשתיות אחרות ברחוב הסמוך לביתו של העותר – עבודות סלילה, ניקוז, מים, ביוב ותאורה. במהלך שנת 2007 פורסם המכרז לביצוע עבודות התשתית, ובשנת 2008 בוצעו העבודות ברחוב סעדיה נחום, סמוך לביתו של העותר. העבודות כללו את פירוק האספלט הישן שנתבלה במהלך השנים, עד כדי הריסה מלאה של תוואי הכביש הישן. ב"כ המשיבה ציין כי אין במסמכי המשיבה כל זכר להחלטה קודמת שלה לסלול את רחוב סעדיה נחום (החלטה שהיא בבחינת תנאי מוקדם להוצאת דרישה לתשלום דמי השתתפות או היטל, בהתאם לחוקי העזר הקודמים של המשיבה וכן בהתאם לחוק העזר הנוכחי - חוק עזר לנס ציונה (סלילת רחובות), התשס"ב-2001 (להלן: "חוק העזר סלילה").
עוד טענה המשיבה כי בקבלה משנת 1982 שצירף העותר אין כדי לאשר חיוב לתשלום עבור היטל סלילת כביש. ראשית נטען כי העותר לא צירף את החשבון אשר אליו מתייחסת הקבלה, ולא ניתן להבין בגין מה שולם התשלום נושא הקבלה. כן נטען כי הקבלה מוגדרת כתשלום "עבור שנת שומה 81/82", דבר המחליש את הטענה שלפיה מדובר בקבלה בגין היטל כביש. לפי הטענה, שנת שומה מתייחסת לתשלומים עיתיים כגון ארנונה, ואילו עבור כביש אין משלמים תשלומים עיתיים. בנוסף טענה המשיבה כי בהתאם לשטחם הגדול של הקרקע (3900 מ"ר) ושל בית העותר (883 מ"ר), ולנוכח התעריף שחל בשנת 1981 לפי חוק העזר לנס ציונה (סלילת רחובות), תשל"ו-1976 (11 שקלים ישנים למ"ר קרקע; 57 שקלים ישנים למ"ר בניין), הרי שהיטל סלילת כביש באותה שנה צריך היה להגיע לסכום של 93,231 שקלים ישנים - ולא לסכום של 3,000 שקלים ישנים. עוד טענה המשיבה כי הקבלה מתייחסת לכל חלקה 27, המשתרעת על למעלה מ-20 דונם, ושממנה נגזרה החלקה החדשה אשר בבעלות העותר – חלקה 116. דהיינו, אין חפיפה מלאה בין החלקה שבגינה בוצע התשלום, לבין חלקה 116 אשר בגינה מוטל ההיטל נושא העתירה. נטען גם כי אין בקבלה כל אינדיקציה לתשלום בגין מדרכה.
עם כל זאת ציינה גם המשיבה כי הסכום של 3,000 שקלים ישנים בהצמדה למועד תשובתה מסתכם ל-3,080 ₪, וזהו הסכום המירבי שהעותר זכאי לקזז מן החיוב בהיטל סלילת כביש, אם יתקבלו טענותיו.
בעניין היטל סלילת מדרכה ציינה המשיבה כי טענת העותר שלפיה ביצע על חשבונו סלילת מדרכה הגובלת בחלקתו מפריכה את טענתו שלפיה הייתה קיימת מדרכה ברחוב, שבגינה שילם היטל. כן טענה המשיבה כי החיוב בהיטל מדרכה מתייחס לרחוב הגובל ולא רק לפתח ביתו של החייב, והפנתה בעניין זה להוראות חוק העזר סלילה.
לחלופין טענה המשיבה כי גם אם תתקבל טענת העותר שלפיה שולמו על ידו סכומים בעבור כביש שנסלל בעבר, לא יהיה בכך כדי לפטור אותו מתשלום היטל סלילת כביש ומדרכה, הואיל וסלילת הכביש והמדרכות מחדש, בין אם אלה הורחבו ובין אם לאו, מקימה עילה חדשה לגבות היטל סלילת כביש ומדרכה.
באשר לטענת העותר שלפיה חיובו בהיטל כביש ומדרכה הוא בסכומים מוגזמים שאינם משקפים את ההוצאות בפועל, טענה המשיבה כי טענה זו מקורה באי הבנה של שיטת החיוב בהיטל. המשיבה הדגישה כי העותר לא תקף בעתירה את סבירות חוק העזר ותעריפיו. כן ציינה המשיבה כי הטענה נגד סכומי החיוב לא הועלתה בעתירה המקורית, והעותר לא קיבל היתר להרחבת חזית במסגרת תיקון העתירה.
באשר להיטל התיעול טוענת המשיבה כי סכום ההיטל אינו מחושב בהתאם לעלות עבודות תיעול המשמשות ישירות את הנכס החייב. לתמיכת טענתה מפנה המשיבה להוראת סעיף 2 לחוק עזר לנס ציונה (תיעול), התשס"ב-2001 (להלן: "חוק העזר תיעול"), ולספרו של עו"ד ע' שפיר אגרות והיטלי פיתוח ברשויות המקומיות (כרך א' מהדורה שנייה), ע' 387. במהלך הדיון בעתירה הסבירה גב' רינה קטיף, מי שהייתה בעבר מהנדסת העיר נס ציונה, כי חוק העזר תיעול קובע אזור איסוף של מי גשם, ואזור זה הוא העיר כולה. אין משמעות לשאלה אם הונחה ברחוב מסוים צנרת תיעול, אם לאו. טירת שלום גבוהה אמנם, אך היא מזרימה את מי הגשם שלה אל תוך המערכות שנמצאות בתחתית העיר. גב' קטיף הוסיפה כי גם השאלה אם נכס מסוים מחובר למערכת התיעול אינה רלוונטית, שכן קיים איסור על התחברות למערכת זו. לדבריה, לפי הנחיות המשיבה אין ניקוז הבתים והמגרשים אמור להתבצע על ידי חיבור פיזי לתוך צנרת, אלא באמצעות בורות חלחול.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בחומר ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות, כפי שיפורט להלן.