דמי שימוש ראויים בגין בית משותף, כשאחד מבני הזוג עזב מרצונו והשני המשיך להתגורר בו שנים ארוכות

 פסק דין

לפניי תביעה כספית ל"דמי שימוש ראויים".

רקע והליכים

1.         הצדדים נישאו זל"ז בשנת 1989. מנישואיהם נולדו שלושה ילדים משותפים, א.ד. יליד 1991, ע' יליד 1994 ונ.א. ילידת 1998.

הצדדים התגרשו ביום 31.12.2010.

במהלך הנישואין צברו הצדדים רכוש ובכלל זה בית מגורים ברח' *******, בו התגוררו בני הזוג עם ילדיהם.

התובע עזב את בית המגורים המשותף ביום 1.8.2008. 

            הנתבעת נותרה להתגורר בבית.

2.         בין הצדדים התנהלו הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בב"ש משנת 2006, ובכלל זה תביעה רכושית שהגישה הנתבעת (תמ"ש 11330/06), תביעת מזונות (תמ"ש 1133106) ותביעות בעניין הקטינים (תמ"ש 11332/06 ותמ"ש 11333/06). בתביעה הרכושית (כתב תביעה מתוקן במסגרת ב"שא 3888/07 מיום 18.10.2007) ביקשה הנתבעת להורות על פירוק השיתוף בבית, בדרך של מכירה למרבה במחיר כפנוי, בכפוף לכמה תנאים שפורטו בכתב התביעה. אותה תביעה עסקה בנכס בירושלים שהיה רשום ע"ש התובע, והנתבעת ביקשה כי יוצהר שמדובר בנכס משותף. כן ביקשה הנתבעת כי משווי הבית ב**** תוחזר הלוואה לאימה, לפני חלוקת התמורה בין הצדדים. כן התבקשו סעדים ביחס לזכויות שצבר התובע במקום עבודתו.

3.         ביום 12.4.2011 ניתן פסק דין בתביעה הרכושית (תמ"ש 11330/06) ע"י כב' השופט י' טישלר. בפסק הדין נקבע כי הדירה בירושלים היא נכס משותף, פירותיה משותפים וההוצאות שנדרשו להחזקתה הם משותפים. לעניין ההלוואה מאם הנתבעת קיבל בית המשפט את עמדת הנתבעת וחייב את שני הצדדים בהחזר ההלוואה, יחד ולחוד. לצד קביעות אלה, לא ניתנה בפסק הדין הוראה אופרטיבית לעניין פירוק השיתוף בבית ב*****.

            מעיון בתיק תמ"ש 11330/06 עולה כי לאחר פסק הדין הגיש התובע (הנתבע בתיק שם) בקשה לתיק פסק דין, כך שיתווסף לפסק הדין נושא פירוק השיתוף בבית ב***** בדרך מכירתו למרבה במחיר (בקשה 24 מיום 1.5.2011). בהחלטה מיום 5.5.2011 קבע כב' השופט טישלר כי פסק הדין שניתן כלל אינו עוסק בסוגיה של פירוק השיתוף בבית המגורים כך שאין מה לתקן. צוין כי נקודת המוצא הייתה שהצדדים אינם חלוקים בנושא זה, כך שאין מקום לדון בו במסגרת פסק הדין. כן צוין שהצדדים לא התייחסו לנושא במהלך הדיון ובסיכומים. בהחלטה התבקשה תגובת המשיבה בעניין הבקשה למכירת הבית למרבה במחיר. בתגובה טענה הנתבעת כי לנוכח פסק הדין הרכושי בטרם יבוצע פירוק השיתוף יש לבצע התחשבנויות שונות, הן בקשר לדירה בירושלים, הן בקשר להלוואה להורי הנתבעת, והן בקשר לאיזון המשאבים על פי חוות דעת אקטוארית.

            לאחר תגובת הנתבעת ניתנה החלטה של כב' השופט טישלר בזו הלשון:

            "אינני רואה סיבה לעכב את פירוק השיתוף בנוגע לדירה ב****.

האישה תוכל לנכות משווי הבית, כפי שנקבע, את מחצית שוויה של הדירה בירושלים ואת הסכום הנזכר בסעיף 7 לתגובתה.