דלק חברת הדלק הישראלית בעמ נ' יוני שירותי דלק בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

התובעת שבפני עתרה בבקשה לביצוע שטר מכוחו ביקשה לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בתשלום חובם בגין מוצרים ודלקים שסופקו להם.

הנתבעים טענו כי בשלב כלשהו של ההתקשרות, הסתבר להם כי התובעת חייבה את נתבעת 1 מדי חודש, במחירים שאינם משקפים את המחירים שסוכמו בפועל בין הצדדים, לרבות את מחירי בז"ן (בתי זיקוק לנפט בע"מ), וכי חויבו בסכומים נוספים בגין הוצאות שיווק, מעבר למה שסוכם. הנתבעים טענו כי לאחר שבדקו חיובי יתר אלה, ולאחר שההתקשרות בין הצדדים הופסקה, שילמה הנתבעת לתובעת את מלוא חובה ולפיכך דין התובענה להידחות.

העובדות טענות הצדדים

התובעת הינה חברת דלקים אשר מספקת מוצרים לתחנות תדלוק, לסוכנויות דלקים, לגופים ציבוריים וללקוחות עסקיים ופרטיים.

נתבעת 1 הציגה עצמה כסוכנת דלקים, אשר בעל המניות בה הוא נתבע 2 (להלן: "הנתבעת" ו - "הנתבע", בהתאמה).

כפי שנטען, הנתבעת רכשה מוצרים מהתובעת ואף מחברות דלקים אחרות, ושיווקה אותם ללקוחותיה בתמורה לרווחים מהפרשי המכירה.

בסיסה של ההתקשרות בין הצדדים היה "מסמך סיכום פגישה מתאריך 7.10.2003" בו פורטו, בין היתר, היקפי רכישה חודשית והנחות. במהלך השנים, שלחה הנתבעת מכתבים שונים אשר במסגרתם פרטה, בין היתר, תנאי התקשרות נוספים והתחייבויות רכישה.

במסגרת ההתקשרות מסרו הנתבעים לתובעת בטוחות להבטחת התשלומים: (1) ערבות בנקאית בסך 100,000 ₪ ו – (2) שטר החוב דנן בסך 300,000 ₪, חתום ע"י הנתבעת כעושה השטר ועל ידי הנתבע כערב לפירעונו.

לטענת התובעת, בתחילת כל חודש נהג נציג התובעת, מר אריק רגב, להציג בפני הנתבע "מבנה מחיר" למוצרי הדלקים אשר הנתבעת ביקשה להזמין, ובהתאם לכך היה הנתבע מחליט באילו מוצרים מעוניינת הנתבעת ובאיזו כמות. "מבנה המחיר" שהוצג, כלל את המחיר הסופי אותו נדרשה הנתבעת לשלם לתובעת בגין המוצרים, וכן את העלות של כל אחד מהרכיבים שבמבנה המחיר.

בהתאם, היתה התובעת מוציאה לנתבעים מדי חודש חשבוניות אשר תאמו את המחירים, כמפורט לעיל. התובעת טענה כי הנתבעת לא היתה מחויבת בשום שלב לרכוש ממנה דלקים והיא אף רכשה במקביל מוצרים מחברות מתחרות.

התובעת טענה כי הנתבעת לא שילמה לה את מלוא תמורת המוצרים שסופקו לה, ונותרה חייבת סך נומינלי של 96,416 ₪. לסכום זה התווספו הפרשי הצמדה וריבית ובעת הגשת שטר החוב לביצוע, עמד החוב על סך 138,943 ₪. לאחר הגשת שטר החוב לביצוע, שילמה הנתבעת סך 7,183 ₪, וסכום זה הופחת מיתרת החוב.

יצוין כי, התובעת טענה כי חוב הנתבעת היתה גבוה יותר ועמד על סך של כ – 296,000 ₪ אך לאחר שהתובעת חילטה את הערבות הבנקאית שניתנה כאמור וכן הפקידה שיק שנמשך על חשבון החוב בסך 100,000 ₪ (שתחילה חזר והופקד בשנית), הופחת סכום החוב לסכום הנ"ל.

הנתבעים טענו להגנתם כי אין לחייבם בחוב הנטען, בעיקר בגין הטענה כי מחירי הדלקים בהם חויבה הנתבעת מדי חודש, אינם משקפים את המחירים אשר סוכמו בפועל.

הנתבעים טענו כי הנתבעת היתה רוכשת את המוצרים בהתאם למחירון שהוצג והיה נכון לעת הרכישה. רק לאחר מכן, באיחור ניכר, היו נשלחות חשבוניות על ידי התובעת, אשר לא תאמו את התשלומים ששילמה הנתבעת על פי תעודות משלוח, וגם לא את השקים ששולמו בפועל. החשבוניות, כך נטען, נשלחו ללא קשר לתשלומים בפועל ולפיכך היה על הנתבעת לבצע התאמות.

הנתבעים טענו עוד כי אצל התובעת פעלו שתי מערכות במקביל. מחד, הנהלת החשבונות של הנתבעת אשר קיבלה את החשבוניות וביצעה התאמות אל מול הנהלת החשבונות אצל התובעת – מערכת אשר יצרה את החוב דנן. מאידך, מערכת מקבילה אשר התקיימה בין הנתבע בשם הנתבעת, ובין מר אריק רגב בשם התובעת. כפי שנטען, מר רגב היה מקבל את השקים שהוכנו על ידי הנתבעת ואשר תאמו את הכמויות בתעודות המשלוח במכפלת מחיר המחירון.

הנתבעים טוענים כי בין שתי המערכות נוצר פער אשר הסתבר לנתבעת רק באמצע שנת 2008. כך, בעת שנערכה ביקורת למאזן הבוחן אצל הנתבעת, הודיע מנהל החשבונות אצל הנתבעת, כי מחירי הקניה בהתאם לחשבוניות, גבוהים ממחירי מכירת המוצרים על ידי הנתבעת. לאור ממצאים אלה, פנתה הנתבעת לתובעת והאחרונה השיבה כי תבדוק את הענין ותנפיק חשבוניות זיכוי.

בעקבות הבדיקה האמורה, טענו הנתבעים כי התובעת החלה ל"טפטף" חשבוניות זיכוי, ללא הסבר, ללא התאמה לתעודות המשלוח וללא כל פירוט.

למרות פניות הנתבעת, הענין לא נבדק לעומקו ומבדיקות נוספות שביצעה עלו הממצאים הבאים: