דלק) בע"מ ואח' נ' וילנסקי

החלטה

1.בהמשך להחלטתי מיום 24.5.12 , טענו הצדדים לשאלת הסמכות העניינית. המבקשת עותר לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית הואיל ועילת התביעה מקורה ביחסי עובד ומעביד ומקום בירורה בבית הדין לעבודה.

            רקע עובדתי

2.        כתב התביעה הוגש כתביעה כספית על סך של 150,000 ₪ בגין גניבת דלקים ממעביד ובכותרתו הוכתר בעילת גזל, השבת גניבה ופגיעה במוניטין. כתב התביעה מפרט נזקים נטענים בגין גניבת הדלק, פיצוי מוסכם על בסיס התחייבות שחתם העובד ןפגיעה במוניטין. בעקבות ההחלטה בקדם המשפט הודיעו המשיבות כי נתבע סך של 90,000 ₪ בגין הגזל, 50,000 ₪ בגין הפרת ההתחייבות ו- 10,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין.

            טענות הצדדים

 3.        לטענת המבקש התובענה כולה מבוססת על יחסי העבודה בין הצדדים וצפויות להתברר בה סוגיות ייחודיות לדיני העבודה לרבות תוקפו של כתב ההתחייבות המהווה שליש מסכום התביעה. לטענתו המבחן אינו מבחן הסעד אלא מבחן העילה ומקורה ביחסי עובד ומעביד.

עוד טוען המבקש כי ממילא צפוי הוא להגיש תביעה כנגד התובעת 1 בגין פיטוריו שלא כדין וזכויות נוספות לפי דיני העבודה.

המשיבה טוענת כי מדובר בעילה נזיקית המוחרגת מסמכות בית הדין.

דיון והכרעה

 4.        לאחר עיון בכתב התביעה, בבקשה ובתגובות, מצאתי כי עסקינן בתביעה אשר עילתה ביחסי עובד מעביד ואשר אין מקום להוציאה מגדר סמכותו של בית-הדין לעבודה בגין ניסוח חלק מעילותיה באדרת של תביעה נזיקית.

סמכויות בית-דין אזרחי לעבודה נקבעו ופורטו בסעיף 24 (א) לחוק בית-המשפט הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, הקובע את סמכות בית-הדין לדון:

 "(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]"

נקבע לא אחת כי סמכותו של בית-הדין לעבודה מוגדרת ומוגבלת מאחר והמדובר סמכות ייחודית. לפיכך יש לפרש את סעיפי החוק הקובעים את סמכותו העניינית פירוש דווקני. אולם פרשנות דווקנית של סמכויות בית-הדין האזורי לעבודה אין משמעה צמצום עד כדי סיכול התכלית של ריכוז ענייני עבודה בבית-הדין לעבודה. ככלל, הסמכות העניינית של בתי המשפט נקבעות על פי הסעד המבקש, אולם, המצב שונה בעניין הסמכויות האזרחיות של בית-הדין האזורי לעבודה. סמכותו של בית-הדין האזורי לעבודה אינה נקנית על פי הסעד, אלא על פי עילת התביעה בחלק מהעניינים, ועל פי עילת התביעה וזהות הצדדים כאחת בחלק מהעניינים. (לעניין זה ראה ע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' נחום ליפקונסקי, פ"ד נט (3) 497, רע"א 363/08 מתן חיים פרפרה נ' קופת חולים מאוחדת).

העילה ביחסי עובד מעביד אשר לפיה נקבעת סמכותו של בית-הדין לעבודה פורשה כך שמשמעה מכלול עובדות המולידות זכות הנובעת מן היחסים בין עובד למעביד או זכות שמקורה במשפט העבודה. (ראה, ע"א 2618/03 הנ"ל, עמ' 512, ע"א 6366/01 ארגמן טורס בע"מ נ' הוברמן, פסקה 10).

אין מקום עוד לקביעת פרשנות רחבה או מצומצמת אלא הפסיקה קובעת כי על הפרשנות להיות תכליתית.

 5.       למקרא כתב התביעה עולה באופן ברור כי מדובר בסכסוך שעילתו ביחסי עבודה. בתי הדין לעבודה דנים כעניין שבשגרה בתביעות אשר עוסקות בגניבה ממעביד. ברי, כי כל תביעה כאמור ניתן לנסח גם כתביעה בגין גזל, תרמית או עשיית עושר, האומנם יש ליתן לתובע הזכות לבחור את הערכאה לפי אופן ניסוח תביעתו שעה שהמבחן לסמכות הינו מהות העילה ולא הסעד?

לטעמי, בנסיבות כאמור אין להיצמד לפרשנות דווקנית, אלא לפרשנות תכליתית המקיימת את סמכות בית-הדין להכריע בסכסוך כמכלול באופן המונע ניצול לרעה של ההליכים ופיצול הדיון שלא לצורך.

כתב התביעה כולל עילה מובהקת ביחסי העבודה ביחס לחיוב המבקש בתשלום התחייבות לפיצוי התובעת בגין גניבת דלקים ומפרט טענות עובדתיות במישור יחסי העבודה ביחס להפרת אמון מצד המבקש. ניתן למצוא לכל העובדות הנטענות בכתב התביעה עילה ממשפט העבודה. ניסוח העילות הינו מאולץ ומסווה את העילה האמיתית אשר רגליה נעוצות עמוק ביחסי העבודה.

הוא הדין לעתירה לפיצוי בגין נזק תדמיתי. העובדות בכתב התביעה מקורן ביחסי העבודה ומתארות הפרות נטענות של חובות אשר מקורן ביחסי עובד מעביד.החריג של תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין לא נועד לתביעות כגון דא, אלא לתביעות המעלות שאלות "נזיקיות" באופן מובהק לגביהן אין לבית הדין לעבודה כל מומחיות. (השווה, רע"א 363/08 הנ"ל).

מעיון בפסיקה מגלה כי בוחנים את עילת התביעה לפי מהותה ולא משאירים לתובע לבחור את הערכאה בה יברר תביעתו על סמך ניסוח מגמתי של עילת תביעתו.