די בידיעת המשתמש ברכב כי הוא משמש להברחת טובין לצורך חילוטו

1.         בפני שתי תובענות שונות, אשר עניינן בבקשה למתן צו עשה,  שיורה לנתבעת להשיב לידי התובעים בכל אחד מן התיקים את רכבם (רכב מסוג פולקסווגן מ.ר. 66-089-18 (להלן: הרכב) בה"פ 118/05 ו- רכב מסוג  GMC מ.ר. 30-717-18 (להלן: GMC) בת.א. 4695/05) , משום שלא היה, לטענתם, מקום להורות על חילוט הרכבים או החרמתם.

2.         בשל העובדה כי בשתי התובענות עניין לנו באותה נתבעת, ובשל כך שמערכת הנסיבות דומה והשאלות המשפטיות שבמחלוקת זהות, מצאתי לנכון ליתן פס"ד בתובענות במאוחד.

3.         רקע בה"פ 118/05

התובע הינו הבעלים הרשום של הרכב.

ביום 21/11/04, נתפס הרכב ע"י הנתבעת, בהיותו עמוס בטובין שלא הוצהר עליהם ואשר הוברחו ככל הנראה דרך גבול מצרים.

מר קאסם תמים (להלן: הנהג), אשר נהג ברכב וטען לבעלות בטובין, עוכב לחקירה, יחד עם מר ראני מנצור (מי שבשעתו אמור היה להיות במעצר בית) אשר היה עמו ברכב.

ספירת הטובין לימדה, כי המדובר בטבק לנרגילה במשקל כולל של כ- 612 ק"ג, אשר סך ערכו הוא 61,200 ש"ח, ואשר שווי המס בגינו הוא בסך של 46,427.72 ש"ח.

לאור כל זאת, תפסו פקידי המכס את הטובין המוברחים ואת הרכב, אשר שימש להברחה ומסרו בידי הנהג אישור בדבר התפיסה.

ביום 12/12/04, פנה התובע לגובה המכס אשדוד, בבקשה להשבת תפוס. ביום 23/12/04, נשלחה למבקש ולנהג, הודעת חילוט לרכב תפוס וזאת מכוח סעיף 203(ג) לפקודת המכס.

4.         רקע בת.א. 4695/05

התובעים הם בני זוג הרשומים כבעלי ה -GMC.

ביום 28/8/04 נתפס הרכב ע"י הנתבעת בהיותו עמוס בטובין שלא הוצהר עליהם כחוק.

ספירת הטובין לימדה, כי המדובר בסיגריות מסוגים שונים, אשר סך ערכם הוא כ- 46,598 ש"ח, ואשר שווי המס בגינם הוא בסך של 269,538 ש"ח לערך.

לאור זאת הודיעה הנתבעת לתובעים על כוונתה לחלט את רכב ה- GMC, ומשכך הוגשו התביעות לסעד הצהרתי לפיו אין עילה לחילוט הרכב.

טענות התובעים

5.         לטענת התובעים, אין חולק כי המדובר בטובין מוברחים, אולם לא הוכח כי הרכב שימש להברחתם, אלא לכל היותר הוכח כי שימש להובלתם ומכאן שהרכב לא שימש להברחה ועל כן לא ניתן לחלטו או להחרימו.

לחילופין טוענים התובעים, כי כלל לא ידעו אודות השימוש שנעשה ברכבם, ומכאן שלא נתמלא יסוד הידיעה הנדרש במסגרת החוק לצורך חילוט.

6.         באשר לשאלת נטל ההוכחה, טוענים התובעים, כי הנטל מונח לפתחה של הנתבעת להוכיח, כי התובעים היו מעורבים בדרך כלשהי במעשה, לרבות כך שידעו אודותיו.

7.         מוסיפים התובעים וטוענים, כי עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, זכות הקניין עוגנה כזכות חוקית על חוקתית בעלת ערך יסוד, אשר על כן, טוענים התובעים, כי יש לפרש את החקיקה הקודמת לחוק היסוד באופן שיתן משקל מוגבר לאופי החוקתי של זכויות האדם המעוגנות בחוק היסוד שכן לאחר חקיקתו נוצר איזון חדש בין הפרט לבין השלטון.