דינה נ' נוף הגפן ואח'

פסק דין

רקע

1.התובעת, דינה משה, ילידת שנת 1940, הגישה תובענה נגד הנתבעות בגין רשלנות רפואית. הנתבעת 1, נוף הגפן, הינו מרכז גריאטרי בו שהתה התובעת בין התאריכים 20.10.2000 ל- 14.1.2001; הנתבעת 2 הינה מכבי שירותי בריאות בע"מ, קופת החולים בה היתה מבוטחת התובעת; נתבעת 3, ד"ר קטלין גולדנברג, הינה רופאה, מומחית לשיקום ויועצת מחוזית של מכבי שירות בריאות בע"מ אשר טיפלה בתובעת. נתבעת 4 הינה מדינת ישראל -מרכז רפואי בני ציון בחיפה, בית החולים בו שהתה התובעת בחלק מתקופת הטיפול בה.

2.העובדות שאינן במחלוקת הינן כדלקמן:

התובעת אושפזה בבי"ח רמב"ם בספטמבר 2000 ועברה טיפולים רפואיים ברגל שמאל. בעקבות סיבוכים (אשר אינם רלוונטיים לתביעה ושבקשר אליהם לא הועלו טענות) עברה בסוף כריתה של רגל שמאל מתחת לברך שמאל. היא שהתה בבי"ח רמב"ם בין 2.9.2000 ל- 26.9.2000.

התובעת הועברה להמשך טיפול בבי"ח בני ציון, שם שהתה במחלקת שיקום בין התאריכים 26.9.2000 ל- 20.10.2000.

ביום 20.10.2000 היא הועברה למרכז גריאטרי נוף הגפן, שם היא שהתה עד ליום 14.1.2001.

ביום 15.1.2001 התובעת הועברה חזרה לבי"ח בני ציון עד ליום 20.4.2001, אז שוחררה לביתה.

הראיות

3.בתצהירה טענה התובעת כי שיקולים זרים הם אלה שהביאו להוצאתה ממחלקת השיקום בבית החולים בני ציון והעברתה לנוף הגפן. היא טענה שנגרם לה נזק בריאותי ונפשי, סבל קשה ושתקופת הבראתה התארכה יתר על המידה כתוצאה מכך. היא פירטה שאושפזה בבתי חולים החל מספטמבר 2000 ועד לאפריל 2001, כ-9 חודשים. היא טענה שעל אף שקטיעת רגלה בוצעה מתחת לברך תפקודה הינו כאילו שאין לה ברך. היא פירטה את הרקע האישי שלה וטענה שלפני האירוע נשוא כתב התביעה היתה פעילה וניהלה אורח חיים נורמליים. היא תיארה גם את העסקים שנוהלו על ידה ועל ידי בעלה, לרבות העסק האחרון, מסעדה, שנוהל עד לשנת 2000. היא תארה גם את עברה הרפואי טרם האירועים נשוא כתב התביעה.

4.התובעת טענה שכאשר אושפזה בפעם הראשונה בבית חולים בני ציון היא קיבלה טיפול הולם שניתן על ידי ד"ר זר אביב והאחות, על פי הוראות הרופא. היא טענה שלאחר כשלושה שבועות הגיע אח שהזדהה כנציג קופת חולים מכבי והודיע לה שהיא עומדת לעבור למקום אחר אך לא פרט היכן. לדבריה, אמרה לו שהיא אינה מוכנה לעבור. אחות קראה לד"ר גולדנברג שאמרה לה שהיא מעבירה אותה ל"מקום יותר טוב ושיהיה לי טיפול טוב ושהיא תשמור ותגיע לבקר..." ושממילא הרופאה מגיעה לשם הרבה כי יש לה שם עוד חולים. התובעת טענה שאמרה כי היא אינה רוצה לעבור ושהטיפול בבני ציון טוב, אך הרופאה הבטיחה שתגיע לבקר אחת לשבוע ואם לא תהיה מרוצה היא תדאג להעבירה חזרה לבני ציון. נטען שלא הוזכר כלל השם נוף הגפן או כל מקום אחר. נטען שד"ר זר אביב אמר לה שאין הוא יכול להשפיע על ההחלטה כיוון שמדובר בהחלטה של קופת חולים מכבי. התובעת טענה שבעלה סיפר לה שהוא שמע שד"ר זר אביב התנגד להעברתה. התובעת טענה ששיקוליה של ד"ר גולדנברג לא היו שיקולים רפואיים, אלא שהיו שיקולים כלכליים בהיותה עובדת בקופ"ח מכבי.

5.לטענתה, היא לא קיבלה טיפול מתאים בנוף הגפן. היא טענה שבהגעתה עברה מקלחת שבמהלכה הורטב הגדם, דבר שבמכוון לא נעשה מעולם בבני ציון. נטען לטיפול לא נאות על ידי צוות לא מתאים ולא מיומן. התובעת טענה שלא עברה בנוף הגפן שיקום אורתופדי ושהטיפול היה לא מקצועי, רשלני וגרם נזק לסיכויי ההחלמה שלה.

6.התובעת טענה שבסוף השבוע הראשון לשהותה בנוף הגפן ניסתה להתקשר עם ד"ר גולדנברג על מנת לבקש ממנה לבדוק את הפצע ולהחזירה לשיקום בבני ציון אך לא הצליחה להגיע אליה ואמרו לה כל הזמן שהיא עסוקה. התובעת טענה שמשך כל תקופת שהותה בנוף הגפן ד"ר גולדנברג לא יצרה עמה קשר פעם אחת ולא הגיעה לבקרה. התובעת סיפרה אודות תקופה קשה מאוד שעברה בנוף הגפן. היא תארה רחיצת רגלה בחומר בצבע כחול שצרב את רגלה. נטען שבשלב מאוחר יותר באותו יום של האירוע עם החומר הכחול הגיעה ד"ר גולדנברג לביקור. לדבריה, ד"ר גולדנברג לא ענתה לה כאשר שאלה אותה מדוע לא ענתה לפניותיה. בהמשך, היא תארה שמצבה בנוף הגפן החמיר ושהפצע הזדהם. לטענתה, בשל הזיהום שנגרם באיזור הקטיעה במהלך שהותה בנוף הגפן הוחלט להחזירה להמשך טיפול בבני ציון. לטענתה באותו שלב מצבה היה בכי רע. בהמשך היא תארה מסמכים רפואיים שונים (שנבחנו על ידי המומחים השונים בתיק). בהמשך תארה את הנזקים מהם סבלה כתוצאה מהטיפול הלקוי שניתן לטענתה.

7.התובעת הגישה תצהיר נוסף בו השיבה לטענות שהועלו בתצהירי הצדדים האחרים ותצהיר נוסף בו התעמתה עם הממצאים של ד"ר זיו-נר.

8.נמסרו שני תצהירים על ידי אברהם משה, בעלה של התובעת. הוא תאר את קורות המשפחה וגיבה את טענות התובעת, למעט ביחס לאירועים בהם לא נכח באופן אישי.

9.מטעם הנתבע 1 הוגש תצהיר על ידי ד"ר ויקטור ירנבורג. בתצהירו ד"ר ירנבורג, שעובד כרופא בנוף הגפן ובבית חולים כרמל במחלקה הגריאטרית, טען שבמחלקה ב' (שם אושפזה התובעת) מאושפזים חולים מורכבים המופנים על ידי קופת חולים בהתאם לשיקול דעת הקופה. נטען שכל שבוע אחות קשר מטעם קופת חולים מגיעה לנוף הגפן ובודקת את תיקיהם הרפואיים של החולים. בהתאם לשיקול דעת הקופה נקבע המשך הטיפול. לטענתו, היה זכור לו שבמהלך תקופת אשפוזה של התובעת ביקרה אותה ד"ר גולדנברג מספר פעמים ועברה על תיקה הרפואי.

10.בהמשך תצהירו תאר ד"ר ירנבורג את הטיפול שניתן לתובעת במהלך אשפוזה בנוף הגפן. הוא טען שמאחר שהתובעת סבלה ממחלת כלי דם היקפית קשה תהליך הריפוי של הפצע בגדם היה איטי. הוא ציין שהתובעת טופלה בהרטבות הפצע בתמיסת מילטון. בהמשך הוא ציין שהורה לצוות לעבור לטפל בשטיפות פולידין אך מאחר והתובעת פיתחה רגישות לחומר הוא הורה לחזור לסוג השטיפה הקודם. הוא טען שהתובעת הוחזרה לבית החולים לאחר שהפצע התחיל להחלים.

11.תצהיר נוסף מטעם נוף הגפן נמסר על ידי גב' בלה מיליסטוב, אחות שעובדת מאז שנת 1993 בנוף הגפן. היא תארה את מהלך שהותה של התובעת במחלקה ב'. היא תארה את הטיפול והשטיפות שנעשו לפצע וצורפו לתצהירה מסמכים מהתיק הרפואי של התובעת. לטענתה, על פי הרישומים בתיק היא שוחחה ביום 4.1.01 עם אחות קשר מקופת חולים מכבי וסוכם כי יבוא למחלקה רופא שיקום או פלסטיקאי לצורך מתן דעה שניה בעניינה של התובעת ואכן ביקור כאמור נערך. לטענתה, היא דיברה עם התובעת על בסיס יום יומי והתובעת מעולם לא התלוננה על הטיפול בה. כמו כן, היא גיבתה את טענת ד"ר ירנברג שניתנו טיפולי פיזיותרפיה בצורה ראויה.

12.מטעם הנתבעות 2 ו-3 ניתנה חוות דעת על ידי ד"ר ראובן לנגר. בחוות דעתו הוא הגיע למסקנה שההחלטה להעביר את התובעת ממחלקת שיקום בבית חולים בני ציון לנוף הגפן היתה ללא דופי וללא רשלנות. בנוסף, הוא טען שמצבה של התובעת היום מאפשר לה תפקוד מירבי המתאפשר לקטועה במצבה הבריאותי.

13.בתצהירה, ד"ר קטלין גולדנברג, הנתבעת 3, טענה כי שימשה כרופאה בכירה במחלקת השיקום בבית חולים בני ציון ובמקביל שימשה כיועצת שיקומית של מחוז הצפון בקופת חולים מכבי. היא הזדהתה כרופאה שטיפלה בתובעת עם הגעתה ביום 26.9.00 למחלקת השיקום האורתופדית בבית החולים בני ציון לאחר קטיעת רגלה. היא תארה את הטיפול שנעשה בפצע וטענה ש"בקבלתה לאשפוז גב' משה סבלה מפצע ניתוחי לא סגור, מפריש ומטופלת באנטיביוטיקה. למרות הטיפול היום יומי בפצע ושינוי באנטיביוטיקה לפי תרביות, נראה לנו שתהליך סגירת הפצע יהיה ממושך, כפי שקורה לא אחת בפצעים מהסוג הזה אצל חולים הסובלים ממחלת כלי דם". לטענתה, מאחר ולמרות שהתובעת אושפזה למספר שבועות, הפצע היה מזוהם ולא החלים והתובעת הפגינה יכולת סיבולת נמוכה ותלות בזולת ושיתוף פעולה חלקי. לכן לא היה טעם להמשיך ולנסות בטיפול השיקומי באותו שלב. הוחלט על ידי צוות המחלקה, בראשו עמד ד"ר זר אביב ובהסכמתו, על שחרור זמני עד לסגירת הפצע וביצוע הערכה שיקומית מחודשת. נטען שההחלטה התקבלה לאחר ישיבת צוות בניהולו של ד"ר זר אביב. היא ציינה שחולים משוחררים לביתם, או למוסדות סיעודיים, כאשר פרק זמן זה אמור להגיע למספר חודשים אצל חולים הסובלים ממחלות כלי דם כפי שסבלה התובעת. נטען שהוצע לתובעת להשתחרר לביתה, שם היתה יכולה לקבל המשך טיפול מקופת חולים מכבי, אך היא סירבה וביקשה להעבירה לבית חולים אחר.