דימנט נ' אלדר

פסק דין

1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ דניאל הורוביץ מיום 4/11/2010 , אשר ניתנה בתיק הוצל"פ 01-08314-56-8 (להלן: "תיק הוצל"פ"), לפיה דחה כב' הרשם את בקשת המבקש – החייב בתיק ההוצל"פ, להורות כי האזהרה טרם נמסרה לידיו כדין.

בבקשה צוין כי מדובר בהחלטה מיום 4/11/2010 וכי העתק ההחלטה מצורף ומסומן "א".

ההחלטה אשר צורפה וסומנה "א" היא החלטה מיום 28/12/2010 ובה נכתב: "ביום 4/11/2010 הגיש החייב בקשות בתיק. יש לראות את יום הגשת הבקשות, כיום המצאת אזהרה לחייב. הבקשה נדחית".

2.ב"כ המשיב – הזוכה בתיק ההוצל"פ הגיבה לבקשה, וב"כ שני הצדדים הסכימו כי הבקשה תידון כבערעור עצמו.

3.המבקש טוען, כי עד ליום 24/8/2010, אז התקיים דיון בביהמ"ש המחוזי בפר"ק 1011/00 (תיק פירוק בעניינה של חב' דיור לעולה בע"מ [ להלן: "החברה" ] שהוא היה בעל המניות עיקרי בה בשרשור) הוא לא ידע כי המשיב הטיל עיקול על זכויותיו לקבל כספים שבידי נאמן החברה.

בעקבות כך, הוא פנה מס' פעמים לב"כ הנאמן על מנת לקבל פרטי העיקול, אך זה השיב לפניותיו רק ביום 19/10/2010. רק אז נודע לו על מס' תיק ההוצל"פ, ובעקבות עיון במסמכי פתיחת התיק נודע לו כי מקור החוב בהמחאה שניתנה לפני כעשור שנים.

עוד טען, כי כתובתו המודפסת במסמכי ההוצל"פ היא כתובת שהוא לא מתגורר בה מס' שנים, ואילו הכתובת שהוא מתגורר בה, כתובה בכתב יד על גבי האזהרה. לא ברור ע"י מי נכתבה, ונראה לכאורה כי בוצעה מסירה בדרך של הדבקה ע"י שליח מטעם המשיב.

המבקש הגיש ביום 4/11/2010 בקשה בתיק ההוצל"פ וביקש להורות כי האזהרה לא נמסרה לו כדין, ולחלופין ביקש לדון בבקשה כבקשה בטענת "פרעתי".

כב' הרשם בהחלטתו מיום 21/12/2010 דחה את הבקשה וציין כי סוג הטענות שהועלה בבקשה צריך להיטען במסגרת התנגדות לביצוע שטר ולא במסגרת טענת "פרעתי".

4.המבקש טוען, כי כב' הרשם לא התייחס לגופו של עניין לחלק בבקשה שבו התבקש לקבוע כי האזהרה טרם נמסרה לו כדין, ויש לכך חשיבות קרדינלית בעניננו; על מנת לאפשר לו להגיש התנגדות לביצוע שטר במועד.

5.ביום 28/12/2010 הגיש המבקש בתיק ההוצל"פ בקשה אשר הסעד היחיד שהתבקש בה היה להורות כי האזהרה לו נמסרה לידיו כדין, ואז ניתנה ההחלטה שקבעה:

"ביום 4/11/2010 הגיש החייב בקשות בתיק, יש לראות את יום הגשת הבקשות, כיום המצאת האזהרה לחייב. הבקשה נדחית".

המבקש טוען כי בענייננו אין מקום להעדיף את "כלל הידיעה" על "כלל ההמצאה". כאשר הוגשה בקשתו בנוגע לאי מסירת האזהרה הוא לא יכל במקביל גם להתנגד לביצוע השטר, וההחלטה מונעת ממנו להגיש התנגדות.

6.ב"כ המשיב טוענת כי יש לדחות את הערעור מהנימוקים הבאים:

א.הבקשה לא נתמכת בתצהיר כנדרש, וההחלטה נשוא הערעור צריכה להיות ההחלטה מיום 28/12/2010 ולא כפי שצוין (מיום 4/11/2010) ובהחלטה מיום 28/12/2010 לא נפלה כל טעות.

ב.דין הערעור להדחות גם לגופו.

החייב עצמו אישר בבקשתו בתיק ההוצל"פ כי הוא מתגורר ברח' פרלוק 15 ת"א. הכתובת שנרשמה בכתב יד ע"ג האזהרה, לאחר שאותרה כתובתו והמסירה בוצעה כדין בדרך של הדבקה, כפי שמאשר בתצהירו השליח.

עצם העובדה שהחייב אישר בבקשתו כי הוא מתגורר באותה כתובת מאשרת כי האזהרה הומצאה לכתובת הנכונה.

כמו-כן, החייב ידע גם ידע על החוב בתיק ההוצל"פ. התקשר לרעייתו של הזוכה – המשיב ולבנו של הזוכה בבקשה להגיע להסדר. עיקול על כספיו המצוים בידי כונסי הנכסים של החב' הוטל עוד בחודש דצמבר 2008. בדיון שהתקיים בביהמ"ש המחוזי ב-24/8/2010 צוין דבר העיקול.