החלטה
1.המבקשת הגישה בקשה לעיכוב יציאת המשיב מן הארץ וזאת במסגרת תביעה שהגישה נגדו לתשלום הסך של 512,565.20 ₪.
2.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל.
3.יצוין כי החלטתי זו ניתנת על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, מבלי להכריע לגופו של הסכסוך המשפטי ומבלי להכריע בתביעה עצמה. משום כך אין בהחלטתי זו כדי להשפיע על תוצאות ההליך עצמו.
4.התנאי הראשון למתן הסעד הזמני מחייב את המבקשת להציג ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיום עילת תביעה נגד המשיב. ראו תקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א").
המבקשת ביססה תנאי זה כראוי על תצהיר שהוגש מטעמה עליו נחקר סמנכ"ל התפעול והמכירות של המבקשת, על שני שיקים שחוללו האחד משוך על סך של 700,000 דולר הונג קונג והשני משוך על סך של 150,000 ₪, על כתב ערבות בחתימת המשיב ורשימת שירותי הנסיעות שהמבקשת סיפקה.
המשיב נתבע בתור ערב לחובות החברה הנתבעת 1, חברת סייף סקאי (סופטוור) ישראל בע"מ, והוא נתבע יחד עם ערב נוסף בשם עמוס בוחניק. המבקשת סיפקה לפי בקשת הנתבעים שירותי תיירות והסעות אשר בגינם לא קיבלה תמורה מלאה ובגין כך הגישה את התביעה נגד שלשת הנתבעים.
במסגרת הדיון בבקשה שנערך היום המשיב לא הגיש תצהיר נגדי. אולם מטענות הצדדים ניתן ללמוד שהמשיב טוען שהשיקים חוללו מחמת ביטולם, כי המבקשת לא הפקידה פעם נוספת את השיק בסך 700,000 דולר הונג קונג למרות שהמשיב ביקש ממנה לעשות כן וכי השיק האחר הופקד לביטחון וכי המבקשת לא נתנה לנתבעת 1 את ההנחה שהובטחה לה.
טענת אלו של המשיב הן טענות הגנה אשר אין זה המקום והזמן לדון בהן. הבקשה העומדת לפניי לדיון היא בקשת המבקשת למתן סעד זמני ולא טענות ההגנה של המשיב. השאלה הטעונה הכרעה היא האם המבקשת עמדה בכל הדרישות המוטלות עליה לביסוס בקשתה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיב. במסגרת זו איני בוחן את טענות ההגנה של המשיב, שכן אין בידי הכלים והאפשרות לדון ולהכריע בהן. המועד המתאים לבחינת טענות ההגנה הוא שלב הדיון בהוכחות ולא שלב הדיון בבקשה למתן סעד זמני. ראו לעניין זה: רע"א 234/89 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' עירית אום אל פחם, פ"ד מ"ג (2) 617.
מסקנת הדברים העולה מהאמור לעיל היא שהמבקשת ביססה כראוי, ברמת הראיות הדרושה לצורך מתן סעד זמני, את קיומה של עילת תביעה נגד המשיב.
5.אמנם גם כאשר התובע עומד בכל הדרישות למתן סעד זמני עדיין עומדת לנתבע האפשרות לבקש ביטול הסעד הזמני וזאת במידה ויצליח לטעת בלב בית המשפט ספק [או לפי דעת פוסקים אחרים ספק ניכר] בצדקת התביעה. ראו לעניין זה: רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נ"א (3) 789, 795-796.
אולם בנסיבות המקרה הנוכחי המשיב לא הצליח לטעת ספק בצדקת התביעה. המשיב קשור בניהול החברה הנתבעת 1, הזמין את שירותי התיירות וההסעות מהמבקשת, ערב לפירעון החובות של הנתבעת 1 כלפי המבקשת, החוב לא שולם, נציג המבקשת העיד בחקירתו שהמבקשת לא הבטיחה לנתבעים הנחה וכי ההנחה הייתה אמורה להינתן על-ידי חברת אל על אולם הנתבעים לא עמדו בתנאים שלה לקבלת ההנחה. למעשה לא הובאה לפניי טענה סבירה לכאורה לאי פירעון החוב הנטען. משום כך הגעתי למסקנה לפיה המבקשת אכן הוכיחה לכאורה וברמת הראיות הדרושה לצורך מתן סעד זמני את קיומה של עילת תביעה נגד המשיב. מנגד המשיב לא הצליח להטיל ספק, ובוודאי לא ספק ניכר, בצדקת התביעה.
6.התנאי הנוסף למתן סעד זמני מחייב את המבקשת להגיש את בקשתה בתום לב וכי הצו הינו מידתי ומוצדק בנסיבות העניין. ראו: תקנה 362 (ב) (2) לתקנות סד"א.
המבקשת טענה שהמשיב, כמו גם שאר הנתבעים, נמצא במצוקה תזרימית וכי הם נאלצו לעצור תשלומים לספקים שונים. למשיב יש נושים ומתנהלים נגדו הליכי הוצאה לפועל. כמו-כן, פורסם שהמשיב הורשע בעבירות פליליות שגרמו לפגיעה בתדמיתו. חרף טענה זו של המבקשת המשיב לא טרח להתייצב לדיון, לא הגיש תגובה לבקשה ולא ביקש לסתור את הטענות החמורות הנטענות נגדו. המשיב מעורב מאד בניהול החברה הנתבעת 1 וחרף זאת הוא אינו רשום כבעל תפקיד או בעל מניות בחברה. למשיב אין נכסים הרשומים על שמו. מדובר בסכום חוב גדול ולא מבוטל. המשיב רווק ואין לו ילדים ומשפחה בארץ. המשיב מנהל עסקיו בחו"ל. בשל כל אלה נראה שאכן לא היה מנוס מהגשת הבקשה נגד המשיב וזאת על מנת שלמבקשת יהיה בבוא העת ממי וממה להיפרע במידה ויינתן פסק-דין נגד המשיב.
ב"כ המשיב טענה שעוקלו שני נכסי מקרקעין של הנתבע 3, מר עמוס בוחניק, וכי יש בהם כדי להביא לסילוק החוב הנטען במידה ויינתן פסק-דין כנגד הנתבעים. אולם איני מקבל טענה זו משום שטענת שווי הנכסים לא הוכחה וכי בשלב זה נכסים אלה משועבדים לטובת צד ג'.
מהאמור לעיל עולה שהסעד הזמני מוצדק ולא מצאתי שנפל פגם בתום לבה של המבקשת בהגשת בקשתה למתן הצו המבוקש. מטיעוני ב"כ המשיב בסיכומיה ניתן ללמוד שהמשיב טוען לשיהוי בהגשת הבקשה. אולם לא מצאתי בסיס לטענה זו משום שנציג המבקשת הסביר בחקירתו הנגדית שהבקשה לעיכוב היציאה מן הארץ לא הוגשה במקביל להגשת כתב התביעה מאחר והנתבעים ביקשו להציע דרכים לסילוק התביעה. יחד עם זאת, משהבחינה המבקשת שניסיונות אלה לא הצליחו ומאחר והמבקשת הסיקה שהמשיב מבקש למשוך זמן החליטה להגיש את הבקשה לעיכוב יציאתו מן הארץ לשם הבטחת זכויותיה הנטענות. טענות אלו של המבקשת סבירות ומתקבלות על דעתי ומשום כך איני מוצא שיהוי בהגשת הבקשה. כמו-כן, אין בעובדה שהבקשה הנוכחית הוגשה לאחר הגשת כתב התביעה כדי לפגום בתום לבה של המבקשת או כדי לדחות את בקשתה.
כמו-כן, צו עיכוב היציאה מן הארץ הינו מידתי משום שהוא ניתן לאחר שנבחנו ואוזנו כראוי האינטרסים הסותרים והמנוגדים של שני הצדדים והמבקשת הפקידה כתב התחייבות עצמית, עירבון וערבות צד ג' למקרה הצורך לכיסוי כל נזק שייגרם שלא כדין מחמת צו עיכוב היציאה מן הארץ.
7.תנאי נוסף למתן צו עיכוב היציאה מן הארץ מחייב בחינת מאזן הנוחות של הצדדים. ראו: תקנה 362 (ב) (1) לתקנות סד"א.
במקרה הנוכחי הנזק שייגרם למבקשת במידה ולא יינתן הצו המבוקש גדול מהנזק שנגרם למשיב במתן הצו. המבקשת עלולה למצוא את עצמה בבוא העת ללא אפשרות לקבל את החוב הנטען ככל שיינתן נגד המשיב פסק-דין. לעומת זאת, למשיב עומדת בכל עת האפשרות לבקש ביטול הצו על-ידי הגשת כתב ערבות בחתימת ערבים להנחת דעת בית המשפט. כמו-כן, המשיב מנהל את החברה הנתבעת 1 יחד עם שותפו שנגדו אין צו עיכוב יציאה מהארץ והוא יכול לפעול שם לניהול עסקי החברה. מה גם, שכאמור לעיל, המבקשת הפקידה ביטחונות שונים לפיצוי נזקי המשיב ככל שיהא בכך צורך. בשל כל אלה נראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.