פסק דין
הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הוא בעל מחסנים במושב גבעתי.
ביום 29.9.05 נחתם בין התובעת לבין הנתבע. ההסכם צורף כנספח 1 לתצהירו של עד התביעה מר לוי, והוא יכונה להלן: "ההסכם". בהתאם להסכם העמיד הנתבע לרשות התובעת שטח אחסון במחסנים, בין העמודים 13 עד 20 עבור חיטה במשקל 10,000 טון.
עוד נקבע בהסכם כי הכמות הזאת כוללת כמות של כ-5,000 טון חיטה שהיתה מאוחסנת כבר במחסנים במועד ההסכם, והיא הועברה לבעלות התובעת מחברת אגרומציה, וכן כמות נוספת של חיטה שבמועד חתימת ההסכם נמצאה ממגורות בנמל אשדוד, והיתה אמורה להיות מועברת למחסנים על ידי התובעת. בהסכם נקבע גם מחיר ההחסנה.
באותו יום – 29.9.05, חתם הנתבע על אישור, כי במועד זה כמות הסחורה של התובעת הקיימת במחסני הנתבע היא 4,500 טון (נספח 4 לתצהיר מר לוי).
התובעת טוענת כי במהלך החודשים ספטמבר – אוקטובר 2005 הועברה למחסני הנתבע כמות נוספת של חיטה שמשקלה 5,257 טון. בחודשים פברואר – מרץ 2006 נמכרה חיטה במשקל 5,000 טון על ידי התובעת בחזרה לחברת אגרומציה (ממנ הנרכשה הסחורה). לכן, לטענת התובעת, בחודש אפריל 2006, היתה מאוחסנת במחסני הנתבע חיטה של התובעת במשקל של 5,000 טון.
התובעת טענה כי אף שהיא קבלה אישורים מהנתבע בדבר יתרת מלאי של 5,000 טון חיטה נכון ליום 31.3.06, ואף שמאז לא הוציאה התובעת כל כמות של חיטה מהמחסנים, דווח לתובעת ביום 30.4.06, כי במחסני הנתבע אין כל סחורה של התובעת. לכן, התובעת עתרה כי הנתבע יפצה את התובעת בשווי החיטה שנעלמה – סכום של 885,400$.
גרסת הנתבעים בתצהירים מטעמם היתה כי הם נפלו קורבן למעשה הונאה של מר ניר ריינהולד מחברת אגרומציה, שאיתו שיתפה פעולה מזכירתו של הנתבע, הגב' סמדר אמסלם (להלן: "סמדר"). לטענת הנתבעים, אגרומציה מכרה סחורה שאוחסנה אצל הנתבע לרוכשים שונים, בלא שהנתבע היה מודע לכך.
בסיכומים מטעמה טענה התובעת, כי בחודש אפריל 2006 היו מאוחסנים 5,000 טון חיטה במחסני הנתבע.
התובעת טענה כי מר לוי הצהיר כי הוא עצמו בקר במחסני הנתבע ובדק את החיטה, בחודש אפריל 2006. לטענת התובעת, נערכה בדיקה של הסחורה המאוחסנת גם על ידי נציג משרד החקלאות, שאישר כי ביום 3.4.06 היו מאוחסנים במחסני הנתבע 5,000 טון חיטה של התובעת.
ביחס לטענות הנתבע לפיהן מזכירתו סמדר פעלה ללא סמכות, טענה התובעת כי הנתבעים לא הזמינו את סמדר לעדות. עוד נטען כי סמדר ישבה עם הנתבע באותו חדר, והיא היתה בעלת סמכות לפעול בשמו של הנתבע, ולכן יש לראותה כמי שפעלה מטעמו של הנתבע.
הנתבעים טענו במסגרת הסיכומים מטעמם, כי התובעת לא הוכיחה כי היא "הכניסה" למחסני הנתבע כמות נוספת של 5,000 טון מעבר לכמות הראשונית בהיתה מאוחסנת בהם. נספח 1 לתצהיר מר לוי מעיד על כך כי סחורה בכמות של 5,000 טון לא היתה - במועד חתימת המסמך - במחסני הנתבע, והיא היתה צריכה להגיע מנמל אשדוד. על פי הטענה, התובעת לא הוכיחה כי סחורה זו נכנסה למחסני הנתבע.
כך, על פי הטענה, התובעת לא הזמינה לעדות עדים רבים שיכלו להעיד על משלוח הסחורה - כגון מר ריינולד מחברת אגרומציה, והנהגים שהובילו על פי הטענה את הסחורה מהנמל למחסני הנתבע. כן לא הוזמנה לעדות סמדר (בהקשר זה יוער כי התובעת עתרה בסיום פרשת ההוכחות כולה כי בית המשפט יתיר לה להזמין את סמדר לעדות, והבקשה נדחתה בהחלטה מיום 19.1.10).
עוד נטען כי התובעת לא הציגה מסמכים שיכלו לתמוך בטענתה – לא הוצגה כל חשבונית על הובלה שבוצעה עבור התובעת ושולמה על ידי חברת אגרומציה, ולא הוצגו קבלות על אחסון הכמות האמורה. כל תעודות המשלוח שהציגה התובעת אינן חתומות. ישנו חוסר התאמה בולט בין נספחים 5 ו-6 לתצהירו של מר לוי, וניכר כי מדובר בראיות "מבושלות" שהוכנו בדיעבד.
עוד נטען כי אף שלפי נספח 1 היתה הסחורה אמורה להיות בתאים 13-20 במחסן הנתבע, אין חולק כי היא לא היתה שם. עיון בתעודות המשלוח אינו מהווה הוכחה לכך שסחורה נכנסה למחסן הנתבע – זו ניירת בלתי חתומה שהוצאה מהמחשב, והיא מעידה על כך שטענות התובעת אינן נכונות.
עוד נטען כי נספחים 2, 3 ו-7 הם אישורים כוזבים שאינם חתומים על ידי הנתבע, כפי שאישר גם הגרפולוג מר חג'ג' – שעדותו לא נסתרה. הנתבע טען כי נציג משרד החקלאות מר קוסטוקובסקי, טען כי הסחורה שאותה הוא ראה (אך לא שקל) היתה מונחת בערימה אחת, ואף מטעם זה ברור כי הוא לא ראה את הסחורה של התובעת.
הנתבעים טענו עוד, כי הנתבע אינו אחראי כלפי התובעת גם אם נכונות טענותיה, שכן הוא נפל קורבן לנוכלים שפעלו מאחורי גבו – מר ריינולד וסמדר, ששניהם אינם קשורים לנתבע. מסקנה זו נובעת בין היתר מתמליל שיחה שנערכה עם סמדר, ממנה עולה כי היא "השתמשה" בערימת הסחורה של אגרומציה, והנפיקה אישורים למספר גורמים לפיה מדובר בסחורה שלהם.
הנתבע טען כי התובעת התרשלה ולא דאגה להחתים את הנתבע על כל מסמך, ולבדוק כי הוא ער לכמויות הנטענות על ידיה – למעט הכמות הראשונית של 4,500 טון. כך, מעבר לאישור החתום על ידי הנתבע נספח 4 לתצהיר מר לוי, אין כל אישור של הנתבע המאשר קיומן של כמויות נוספות של חיטה במחסנים.
עוד טען הנתבע כי התובעת לא הוכיחה את גובה הנזק שנגרם לה לטענתה, וגם מטעם זה יש לדחות את התביעה.
להלן נדון בפירוט בטענות הצדדים.