דיון מעמיק בסוגית עיכובם של קטינים

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בקרית שמונה, [ כב' השופטת ט. ויסמן], בתיק 56303-02-14, מיום 13/07/15

השופטת אסתר הלמן, אב"ד:

1. נגד המערער, קטין יליד 22/3/1998, הוגש בבית משפט השלום לנוער בקרית שמונה, כתב אישום אשר ייחס לו עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, איומים והעלבת עובד ציבור. לאחר שמיעת הוכחות, נקבע כי המערער ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, למעט העבירה של העלבת עובד ציבור, ממנה זוכה. בית המשפט קמא החליט להרשיע את המערער, בהתאם לסעיף 24(1) לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א - 1971, (להלן: "חוק הנוער"), בעבירות שביצע ולגזור את דינו.

2. בפנינו ערעור כנגד הכרעת הדין, במסגרתו, מבקשים באי כוח המערער להורות על זיכויו מכל העבירות שיוחסו לו, בטענה כי לשוטרים שהגיעו לביתו לא הייתה סמכות לעכבו וכי פעולותיו היו תגובה על העיכוב הבלתי חוקי.

רקע

3. על פי עובדות כתב האישום, ביום 4.7.2013 בשעה 16:00 לערך, בביתו של המערער, הוא הפריע לשוטרים בעת מילוי תפקידם כדין, באופן שסירב להתלוות אליהם, לאחר שהודיעו לו כי הינו מעוכב לצורכי חקירה. המערער ניסה להימלט מהשוטרים אולם אחד השוטרים הספיק לתפוס אותו ולהודיעו כי הינו עצור. המערער הכה בשוטר באמצעות מרפקו וידיו, גידף את השוטר, ואמר לו, בין היתר: "בן זונה עזוב אותי", "זבל וחרא, כוס אמא שלך מניאק". כך גם איים על השוטרים באופן שאמר להם: "אני יראה לכם, אני יוריד אתכם אחד אחד".

4. 4. בהכרעת דינו קבע בית המשפט קמא, כי הוא נותן אמון מלא בעדויות השוטרים. על סמך ראיות התביעה, שוכנע כי המשיבה הוכיחה מעל לכל ספק סביר, את אשמתו של המערער בעבירות האיומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לאחר שהתרשם, כי השוטרים ביקשו למלא משימתם במסגרת מילוי תפקידם, בהתאם לשכל הישר, לניסיון החיים ולמגבלות החוק. הואיל ועלה חשש שהמערער לא יתייצב לחקירתו במועד, הרי עיכובו והבאתו לתחנת המשטרה היו מותרים. במצב דברים זה, היה על המערער להתלוות לשוטרים וכאשר ניסה להימלט מן המקום והכה חוקר נוער, הרי ביקש להכשילו במילוי תפקידו.

בית המשפט קמא קבע כי המערער היה דרוש לצורך מתן עדות בחקירה מורכבת שניהלה המשטרה. טרם הגעת השוטרים לביתו של המערער, יצר חוקר הנוער בימ"ר צפון, (להלן: "חוקר הנוער"), קשר עם אביו של המערער, והודיע לו כי בנו דרוש למתן עדות, וביקש ממנו להביאו לתחנת המשטרה לצורך מסירת העדות, אולם האב הגיב בתוקפנות, צעק וסרב להביא את המערער. חוקר הנוער הבהיר לאב כי השוטרים מתכוונים להגיע לביתו למסור הזמנה לחקירה, ואם יתרשמו כי המערער מתחמק - יעכבוהו. בהתנהלות זו פעל השוטר כדין.

בית המשפט קמא דחה את הטענה, כי זימון המערער באמצעות אביו, היה שלא כדין וקבע, כי הזימון נעשה על פי החוק ובהתאם לפקודת המטה הארצי של משטרת ישראל.

עוד נקבע, כי לפי הראיות הקטין ידע אודות זימונו לחקירה. השוטרים שהגיעו אל הבית הבהירו מהי מטרת בואם והציעו לאב להביא את המערער לתחנה או לאפשר לו להתלוות אליהם.

כשהגיעו השוטרים לבית הם נתקלו בהתנגדות מצד האב כי המערער ימסור עדות. בית המשפט קמא קבע כי משעלה חשש כי המערער לא יתייצב לחקירתו במועד, רשאים היו השוטרים לבקש מהמערער להתלוות אליהם לתחנת המשטרה, לשם גביית העדות, זאת מכוח סעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). כשהמערער ביקש לצאת החוצה, הודיעו למערער שהוא מעוכב נוכח סירובו להגיע לחקירה, אז פתח המערער בריצה לכיוון הדלת, בניסיון לברוח מן הבית, ובכך הפריע לשוטרים למלא את תפקידם כדין, והייתה לחוקר סמכות לעוצרו ולהשתמש באמצעי סביר הדרוש לביצוע המעצר. החוקר תפס את המערער מחולצתו, בניסיון לסכל את בריחתו, ובתגובה הכה אותו המערער באמצעות מרפקו באזור אשכיו.

בית המשפט קמא קיבל את עדות חוקר הנוער, כי המערער קילל אותו לאורך כל הדרך עד לניידת וניסה להתנגד, אולם קבע, כי אין בהתבטאויותיו כדי לעלות לכדי העלבת עובד ציבור. לעומת זאת, במהלך הנסיעה בניידת איים המערער על השוטרים, כי יפגע בהם ולכן הורשע גם בעבירה זו.