דיון בשאלה אם לאפשר מיקסום הכנסה ממכירת חלק בן הזוג בדירה ע"י התמחרות עם צד ג' או אשור רכישת חלקו בהתאם להחלטת ביהמ"ש

היש לאפשר לאיש למקסם את ההכנסה ממכירת דירתו ולהתיר התמחרות עם צד ג', שמעוניין לרכוש את הדירה ולהציע  הצעה גבוהה מהערכת השמאי בכ- 200,000 ש"ח או שיש לאשר לאישה לרכוש את חלקו של האיש בדירה, בהתאם להחלטת בית משפט שהתבססה על הערכת השמאי. מהם השיקולים והאיזונים שנדרש להם בית המשפט  - זו עניינה של  החלטה זו. 

1.         ביום 6.6.2010 הוריתי,  בסעיף 3.1 על פירוק השיתוף:

            "אני מורה על פירוק השיתוף בשתי הדירות. לאישה הזכות לרכוש את חלקו של האיש בדירה הגדולה ובלבד שחלקה בדירה הקטנה יעבור אליו וכן היא תשלם לאיש מחצית ההפרש בין שתי הדירות על פי הערכת השמאי המומחה (225,000 ש"ח) בקיזוז חוב המזונות שחוייב האיש לתשלום לאישה עפ"י החלטת כב' השופטת ברגמן מיום 1.10.09 ועפ"י החלטה זו.

            מתוך סכום התמורה, ישאר סך של 50,000 ש"ח בנאמנות ב"כ האיש וזאת עד שפסק הדין מבית הדין הרבני, בענין החיוב בכתובה, יהפוך לחלוט.

            בהתאם לפסק הדין בענין הכתובה, יועברו הכספים שבנאמנות.

            לא תשלם האישה לאיש את סכום התמורה עד יום 1.10.10 כי אז צד שלישי, המרבה במחיר, ירכוש את הדירה ולצורך מכירתה ימונה כונס נכסים".

2.         על החלטתי זו הוגשה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי (רמ"ש 25045-06-10).

           בהתייחס למזונות הזמניים - דחתה כב' השופטת שושנה שטמר, בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, את הבר"ע,  ביום 4.7.10.

           בהמשך,  הגישו הצדדים הודעה מוסכמת לבית המשפט המחוזי אשר קבע ביום 18/6/10:-

           "כמבוקש: באי כח הצדדים מתמנים בזאת ככונסי נכסים על מנת למכור את דירות הצדדים לצדדי ג'. הכונסים יכניסו תוך 7 ימים מהיום התחייבות על פי תקנה 391 לתקנות סדר הדין האזרחי. יש להודיע תוך אותו מועד אם בקשה זו מייתרת את בקשת הרשות לערעור".

3.         כל אחד מהצדדים פירש את החלטת בית המשפט המחוזי לפי הבנתו  ומשכך הבהיר ביום  30/10/10 ביהמ"ש המחוזי  את החלטתו כדלקמן:

           "בהחלטתי מיום 18.6.10 לא התייחסתי כלל לשאלה כיצד יש לחלק את הדירות בין הצדדים. בטרם הינתן פסק דיני מיום 4.7.10, פנו הצדדים בבקשה משותפת למנות את באי כח הצדדים ככונסי נכסים 'בכפוף להחלטת ביהמ"ש המחוזי ואו החלטות כב' השופטת אלון מיום 6.6.10 ואו כל החלטה אחרת'. נתתי להסכמתם למינויים ככונסי נכסים תוקף של החלטה. לא היה בהחלטתי זו משום הוראה על מכירת הדירות או משום שינוי החלטתה של כב' השופטת אלון מיום 6.6.10 או כל החלטה אחרת בעניין הדירות.

           גם פסק דיני, כאמור, לא קבע מאומה לעניין הדירות.

           לפיכך אין מניעה לפני בית משפט קמא להחליט לעוניין הדירה כפי שיימצא לנכון בהמשך להחלטתו מיום 6.6.10. רק אם יורה בית המשפט על מכירת הדירה, ניתן יהיה להשאיר את החלטתי באשר למינוי באי כח הצדדים ככונסי נכסים למכירת הדירה. אולם גם החלטה זו נתונה לשינוי על ידי בית משפט קמא ככל שהתנאים שנוצרו לאחריה יצדיקו זאת".

4.         בחודש נובמבר זה חודש מרוץ הבקשות. כל פרקליט הגיש מטעמו, כמעט מדי יום ביומו, בקשה ו/או תגובה. על מנת שלא להעמיס על הקורא יצוין כי בפרק זמן של כ-21 יום הוגשו 12 בקשות ותגובות כאשר כל צד פירש את החלטתי מיום 6.6.10, לפי הבנתו.

            להשלמת העובדות יצוין כי בית הדין הרבני הגדיל את סכום הפיקדון בעניין הכתובה מ- 50,000 ש"ח ל-75,000 ש"ח.  האישה ביקשה להקטין את סכום ההפקדה ולהאריך המועד להפקדתם, ב-14 יום נוספים, קרי עד ליום 15.10.2010.

האיש מצידו הגיש בקשות למינוי ב"כ הצדדים ככונסי נכסים.

מבלי לפגוע בטענות מי מהצדדים, באשר לחישוב הכספי, הארכתי, לבקשת האישה, את  המועד להפקדת הכספים, בקופת בית המשפט, עד ליום 15.10.2010.

            האישה הפקידה בקופת ביהמ"ש ביום 18.10.2010 סך 121,544 ש"ח.  האיש טען כי האישה איבדה את זכותה הראשונית לרכוש את חלקו של האיש בדירה, הן בשל אי הפקדת מלוא הסכום והן בשל האיחור בהפקדתם.