דיב נ' מדינת ישראל

פסק דין

ראשית דבר:

1.לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 19/11/12, על ידי השופט א. קאופמן, בתיק בהמ"ש - המ"ש 6321-10-12.

2.בית משפט קמא דחה את בקשת המערער להאריך את המועד להישפט, ומכאן הערעור שבפניי.

ההליך בבית משפט קמא:

3.נגד המערער נרשם ביום 04/06/11, דו"ח ברירת משפט שבו יוחסה לו עבירה של אי עצירת רכב לפני קו העצירה באור אדום - עבירה בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה- תשכ"א- 1961.

4.העבירה בוצעה בצומת חסידים בכביש 70 שם צולם רכב מספר 88-845-23, במצלמה אלקטרונית כמבצע העבירה. הרכב רשום על שם המערער.

5.ביום 07/07/11, נשלחה למערער הודעת תשלום קנס בגין העבירה וביום 18/12/11 נשלחה שוב הודעת תשלום קנס בתוספת פיגורים בגין אותה עבירה.

6.בעקבות ההודעה השנייה פנה המערער למרכז פניות נהגים ארצי וטען כי ההודעה הראשונה לא הגיעה לידיו, הואיל ובכפרו קיימים מספר אנשים בשם זהה לשמו ולשם משפחתו.

7.עוד טען המערער כי הוא לא נהג ברכב ומי שנהג בו וביצע את העבירה, זו הייתה אשתו- דיב פדה ולכן ביקש להסב את הדו"ח על שמה.

8.לבקשה צורפה הצהרת הגב' דיב שבה היא הסכימה להסבת הדוח על שמה. התנהלה התכתבות בין המערער לבין המרכז לפניות נהגים וגם בין האחרון לבין בא כוח המערער הקודם שבסופו של יום פנה גם כן לבית המשפט בבקשה למתן הוראה ובית משפט קמא ראה בבקשה זו כבקשה להארכת מועד להישפט ועל כן ביקש את תגובת המשיבה. בית משפט קמא דחה את הבקשה ומכאן הערעור שבפניי.

טענות הצדדים:

9.המערער טוען כי מעולם לא קיבל את ההודעה הראשונה. לידיו הגיעה ההודעה שנשלחה אליו בסוף דצמבר 2011 - תחילת ינואר 2012. בהודעה זו היה כתוב כי ניתן לפנות בדבר בירורים אל מרכז פניות נהגים ארצי ובהתאם לכך פעל.

10.לדעת המערער בית משפט קמא טעה משקבע כי היה שיהוי רב בהגשת הבקשה, הואיל והוא פעל באופן מיידי וענייני כשפנה למרכז לפניות נהגים ארצי.

11.לדעת המערער היה על בית משפט קמא להאריך את המועד להישפט ולתת למערער את יומו בבית משפט כי מדובר בנהג נורמטיבי אשר מקיים את החוק ופועל על פיו.

12.עוד נטען כי המערער לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, אלא אדם אחר ביצע אותה והוא אף הצביע על מי שנהג ואף אותה נהגת – אשתו, מודה בביצוע העבירה ומסכימה להסבת הדו"ח על שמה. על כן, השארת התוצאה המשפטית דהיום על כנה, עלולה לגרום לעיוות דין ממשי.

13.לדעת המשיבה, יש לדחות את הערעור. המערער נקט בפרוצדורה מסוימת כאשר פנה למרכז לפניות נהגים ארצי במקום לפנות בבקשה מסודרת בסד הזמנים הקבוע לעניין הגשת הבקשה להארכת מועד להישפט.

14.עוד טענה המשיבה כי דוח העבירה נשלח בהתאם לכתובת המערער ומכאן חלה החזקה הקבועה בדין והקובעת כי די במשלוח הדו"ח בדואר רשום כדי שהמערער יוחזק כמי שקיבלו. מה גם, די בעובדה שדבר הדואר חזר כי "לא נדרש", כדי לראות במערער כמי שקיבל את דבר הדואר כדין.

15.עוד נטען כי משחלפו פרקי הזמן הקבועים בדין והנאשם לא הגיש כל בקשה, רואים בדו"ח כפסק דין חלוט של בית משפט לתעבורה וכי ברירת המשפט (הקנס הקבוע בצד העבירה) מהווה גזר דין. מכאן שעמדו למערער מספר הזדמנויות לפנות בבקשה להישפט, אולם המערער נקט בדרך אחרת ובקש ביטול הדו"ח בטענת התיישנות.

16.המשיבה טענה עוד כי היה ראוי שהמערער יפנה בבקשה חלופית ולא יסתפק בבקשה של ביטול הדוח מחמת התיישנות, דהיינו, יכול היה גם כן, לבקש במועדים הקבועים בחוק להישפט, ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו.