דיאב ג'מיל נ' מועצה מקומית טמרה ואח'

פסק דין

פתח דבר

1. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, שנגרמו לתובע ביום 13.3.03, עת נפגע במהלך משחק קטרגל, אשר התנהל במסגרת הלימודים שלו בבית ספר אלחוארזמי בעיר טמרה (להלן: ביה"ס).

בגין הנזקים שנגרמו לו באירוע, הגיש התובע את תביעתו דנן נגד עירית טמרה, בהיותה הבעלים והמפעילה של ביה"ס, וכן נגד אריה חברה לביטוח בע"מ, הנתבעת מס' 2, אשר ביטחה במועד אירוע התאונה את הנתבעת בביטוח אחריות כלפי צד שלישי (להלן: הנתבעות).

2. הנתבעות כפרו באחריותן לנזקים שנגרמו לתובע עקב האירוע, ואף שלחו הודעת צד שלישי נגד מדינת ישראל-משרד החינוך (להלן: המדינה), בהיותה קובעת הנהלים וההוראות אשר צוות בית הספר כפוף אליהם.

3.בישיבות קדם המשפט שהתנהלו בתאריכים 17.6.09 ו- 21.6.09 הודיעו הצדדים על הסכמתם להגשת סיכומים בכתב בשאלת האחריות על סמך התצהירים שהוגשו על ידם, ללא צורך בחקירת המצהירים על תצהיריהם.

עובדות שאינן במחלוקת

4.התובע, יליד 4.8.86, השתתף ביום 13.3.03 במשחק קטרגל אשר התקיים במהלך שיעור חינוך גופני במסגרת הלימודים שלו בבית הספר. במהלך המשחק בעט אחד התלמידים של הקבוצה המתחרה את הכדור בחוזקה, וזה פגע באשכיו של התובע (להלן: התאונה).

בעקבות התאונה פונה התובע לבי"ח רמב"ם, שם אושפז להשגחה במחלקה האורולוגית. במהלך האישפוז עבר התובע צילומי US של האשכים, אשר הדגימו חבלה וקרעים באשך ימין עם המטומה מקומית. התובע אושפז בביה"ח למשך 4 ימים.

5.עקב הפגיעה בתאונה, איבד התובע את אשך ימין.

טענות הצדדים

טענות התובע

6.התובע טען, כי ביה"ס בו למד הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי תלמידיו בכלל וכלפי התובע בפרט. ביה"ס לא פעל ולא מילא אחר הוראות הבטיחות הקבועות בחוזר מנכ"ל משרד החינוך בנושא "נוהלי ביטחון בבתי הספר", אשר הינן בעלות תוקף מחייב. לטענתו, בית הספר לא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים כמתחייב ממנו על מנת להגן על ביטחונם של התלמידים, ואשר מחובתו היה לנקוט בהם לפני כל פעילות גופנית של התלמידים.

נטען, כי אמצעים אלה כוללים, בין היתר, אספקת אמצעי הגנה לרבות מגיני אשכים לתלמידים, התאמת מספר התלמידים לגודל המגרש, תדרוך בטיחות מתאים ע"י המורה לחינוך גופני לפני תחילת המשחק באשר למהות המשחק וכלליו, הסיכונים הטמונים בו ונקודות התורפה הבטיחותיות שבו, ניהול נכון של המשחק ובכלל זה פיקוח על אופן המשחק, וכן עצירת המשחק ע"י המורה ככל שמתגלים חריגות מכללי הבטיחות הקבועות.

טענות הנתבעות

7.הנתבעות טענו מנגד, כי בית הספר לא סטה מהוראות מנכ"ל משרד החינוך, משני טעמים: האחד, היות וההמלצה לעשות שימוש במגיני אשכים אינה חלה על שחקן רגיל, להבדיל משוער. השני, היות ואין חובה לצייד את השחקנים במגן אשכים, אלא מדובר בהמלצה בלבד. זאת ועוד, לא הוכח כי קיים קשר סיבתי בין העובדה שהתובע לא צויד במגן אשכים לבין הנזק.

באשר לטענת התובע לעניין החובה להעביר תדריך בטיחות ספציפי בתחילת כל שיעור, טענו הנתבעות כי מדובר בבעיטה רגילה שגרתית של הכדור, במהלך משחק. בעיטה שכזו, לא ניתן היה למנוע באמצעות תדריך בתחילת השיעור.

לעניין הטענה, כי גודל המגרש לא התאים למספר התלמידים שהשתתפו במשחק, טענו הנתבעות כי כדי להוכיח טענה זו היה על התובע להביא חוות דעת של איש מקצוע, דבר שלא נעשה על ידו.

טענות המדינה

8.המדינה טענה, כי אין חובה על בית הספר לספק לשחקנים מגיני אשכים. התובע לא הביא ולו ראיה אחת המראה, כי לשחקני כדורגל בכלל ובבתי ספר בפרט, סופקו מגיני אשכים. המדינה מצטרפת לעמדת הנתבעים לעניין הצורך בהגשת חוות דעת של מומחה ספורט שיחווה את דעתו לעניין הצורך באספקת מגיני אשכים.