דטהפקס בע"מ נ' לשכת רואי החשבון בישראל

פסק דין

מבוא

1.בפניי תביעה לתשלום פיצויים בסך 200,000 ₪ בגין הפרה נטענת של זכות יוצרים.

2.התובעת היא חברה המנהלת אתר אינטרנט בשם דטהפקס, המספק מידע בתחום של יחסי עבודה, שכר וחישובים. התכנים המתפרסמים באתר נכתבים על ידי עובדי התובעת וזכות היוצרים בתכנים נתונה לתובעת. בין יתר התכנים, מתפרסם באתר שבועון המכונה אף הוא בשם "דטהפקס" (להלן: "השבועון"), המציג שאלות ותשובות בתחום דיני העבודה. אלה מנוסחות על ידי עובדי התובעת. הכניסה לאתר האינטרנט היא למנויים בלבד, ולמנויים ניתנת הרשאה לעשות שימוש אישי הוגן במידע. נאסר עליהם לעשות שימוש מסחרי בתכני האתר.

3.הנתבעת, לשכת רואי החשבון בישראל (להלן: "הלשכה"), היא גוף וולנטרי, המאגד כ- 11,000 רואי חשבון בישראל. בין השאר, מופקדת הלשכה על קידום רמתם המקצועית של רואי החשבון.

4.במועד בלתי ידוע החליטה הלשכה לקיים קורס להכשרת חשבי שכר, שבסיומו ייבחנו המשתתפים בבחינת הסמכה. לשם כך התקשרה הלשכה עם יועץ חיצוני, יואל רטנר, שקיבל על עצמו לפקח על הכנת מאגר השאלות לבחינות הסמכה לחשבי שכר. יואל רטנר מצידו פנה ליועץ מס בשם דוד בן הרויה (להלן: "בן הרויה"), על מנת שזה יחבר עבורו את השאלות.

5.ביום 23.5.2005 ערכה הלשכה בחינת הסמכה לחשבי שכר. לטענתה של התובעת, הלשכה העתיקה במסגרת שאלון הבחינה עשר שאלות אשר נוסחו על ידי התובעת ופורסמו בתשעה גליונות שונים של השבועון, בין השנים 1999- 2000. הלשכה אף הגדילה עשות ובעמוד הראשון של הבחינה הזהירה את משתתפי הבחינה כי אין להעתיק את תוכנה של הבחינה וכי כל הזכויות שמורות לה עצמה, תוך שימוש בסימן הבינלאומי C המסמל זכות יוצרים.

מכאן התביעה.

6.התובעת טוענת כי מדובר בעשר הפרות של זכות יוצרים, כמספר השאלות שהועתקו, ולכן היא זכאית לפיצוי סטטוטורי בסך של 10,000- 20,000 ₪ בגין כל שאלה שהועתקה, וזאת בנוסף לפיצוי בגין הפגיעה בזכות המוסרית.

7.הלשכה טענה להגנתה במסגרת סיכומיה מספר טענות מרכזיות:

(א)התובעת לא הוכיחה את קיומם של השבועונים מהם הועתקו כביכול השאלות.

(ב)השאלות אינן מהוות יצירה ספרותית הראויה להגנה.

(ג)השאלות שבמחלוקת אינן מקוריות ואינן יצירתיות.

(ד)עומדת ללשכה הגנת מפר תמים.

(ה)עומדת ללשכה הגנת שימוש הוגן.

(ו)עומדת ללשכה הגנה של שימוש במסגרת הרשאה.

(ז)התובעת עושה שימוש לרעה בזכות יוצרים.

(ח)הלשכה אינה יודעת ממקור ראשון מי העתיק ממי, והיא מציעה לקבוע כי התובעת דווקא היא זו שהעתיקה את השאלות שחיבר בן הרויה.

(ט)גם אם היתה הפרה, הרי שמדובר בהפרה אחת ולא בעשר הפרות.

8.נדון בטענות ההגנה של הלשכה, ונפתח דווקא בטענת ההגנה הלפני אחרונה של הלשכה, היא הטענה לפיה בן הרויה הוא המחבר המקורי של השאלות, והתובעת העתיקה אותן ממנו.