דחלה(עציר) נ' מדינת ישראל

נוכחים: בשם העורר: עו"ד ויסאם לידאוי

בשם המשיבה: עו"ד שני וייל

העורר בעצמו באמצעות הליווי

החלטה

1.בפני ערר על החלטת בימ"ש קמא (כב' השופטת יפעת שטרית) מיום 16/4/12 בה הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

הערר הוגש כנגד קביעת בימ"ש קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ולחלופין כנגד הקביעה, כי לא תסכון, בעניינו של העורר כל חלופת מעצר.

2.העבירות המיוחסות לעורר כוללות פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 335 + 334(א)(1) לחוק העונשין וכן החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

על פי תמצית סיפור המעשה בכתב האישום, ביום 19/1/12, עת היה העורר כלוא בבית סוהר צלמון, דקר העורר באמצעות סכין גילוח שנשא בכיס מכנסיו, כלוא אחר (להלן: "הקורבן") בפניו. בעקבות הדקירה נגרמו לקורבן שני חתכים עמוקים ומדממים בפניו, שחייבו טיפול רפואי ותפירת חתכים (הכל להלן: "האירוע").

3.לסוגיית הראיות לכאורה, הפנה ב"כ העורר, לטיעוניו בפני בימ"ש קמא.

בתמצית נציין כי ב"כ העורר טוען שהעורר לא זוהה כתוקף באירוע אשר תועד במצלמות האבטחה.

כמו כן, לא הוכח שהתקיפה נעשתה באמצעות סכין, כשמצפייה בסרטון, לא נצפה סכין. עדי ראייה לאירוע לא היו בנמצא, כאשר הקורבן באירוע לא הגיש תלונה.

לטענתו הסכין נתפסה במקום אחר, משאזכיר העורר ולא הוצגו ממצאי מעבדה הקושרים את העורר או את המותקף אליו.

לטענת ב"כ העורר, גם המזכרים של גורמי שב"ס המתעדים לכאורה הודאה בפניהם מצד העורר, אינם קבילים, כאשר העורר הכחיש כי אמר את הדברים.

4.מוסיף ב"כ העורר וטוען, כי גם בהנחה והוכחו ראיות לכאורה ועילת מעצר, מוצדק היה לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

ראשית, לטענתו, נמנע בימ"ש קמא מכל וכל מלשקול אפשרות שחרור לחלופה, זאת בניגוד לדין ולהלכה הפסוקה.

לטענתו, בחינת האפשרות כמתחייב, הייתה מובילה למסקנה כי יש לשחרר את העורר לחלופה.

בנדון מפנה ב"כ העורר לחלוף הזמן ממועד הארוע ועד למועד הגשת כתב האישום בעניין, כמו גם לעוצמת הראיות, אשר הינה לדעתו, לכל היותר ברמה נמוכה.

עוד מודגש כי אין מדובר בעבירה במדרג גבוה, כאשר העורר הוא בחור צעיר נעדר עבר פלילי ממשי.

לעורר הרשעה קודמת אחת בעבירת איומים (כאשר העבירה נשוא דיוננו נעברה לכאורה עת שהה העורר במעצר, במסגרת עבירת האיומים הנ"ל). העורר כבר נשפט בגין ההרשעה הקודמת הנ"ל, ואילולי העבירה נשוא האישום דנן, כבר היה העורר משוחרר.

העורר ככלל נורמטיבי, מפרנס את בני משפחתו.