בפני שלוש תובענות שאוחדו מכח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "
החוק").
רקע כללי ועובדות שאינן שנויות במחלוקת -
1. 1. התובעת, הגב' אילנה סבג-בטלמן (להלן: "
אילנה") הייתה במועדים הרלבנטים דיירת בבניין דירות ברח' רענן 36 חיפה (להלן: "
הבניין").
2. 2. שלושת הנתבעים, היו שכניה של התובעת בבניין - הגב' סביון אסתר, הגב' מאש רם ומר שלמה רם (להלן: "
אסתר", "
מאש" ו-"
שלמה" לחוד, ו-"
הנתבעים" ביחד, בהתאמה).
3. 3. אין מחלוקת כי במהלך אוקטובר 2006 פרץ סכסוך בין אילנה לבין דיירת נוספת בבניין, הגב' אתי בן-חיים (להלן: "
אתי"), אשר בשלב מסוים הפך לעימות קולני בין השתיים, נשמע באזני הדיירים בבניין והביא להזעקת המשטרה למקום.
4. 4. אין אף חולק כי במהלך הימים הסמוכים לפני 16/10/2006, או בסמוך לכך, ארעו מספר מקרים אשר ניתן להגדירם כ"מוזרים" (להלן: "
האירועים"). האירוע הראשון, היה צביעת הרצפה של כל חדר המדרגות בצבע אדום, דבר אשר התגלה לפנות בוקר ומן הסתם בוצע בשעות הלילה. האירוע השני, ארע יום למחרת, כאשר בשעות הבוקר התגלה כי רצפת חדר המדרגות משוכה בשמן או נוזל שמנוני אחר, כאשר אחת מהשכנות הספיקה להחליק על השמן טרם הוא נוקה. האירוע השלישי, היה צביעת המעקה של גרם המדרגות ב"לאקה". האירוע הרביעי, היה הצתה של חומר לא מזוהה בקומה א', מתחת לארון החשמל, אשר גרמה לבעירה של חומר פלסטי מסוים, אשר הפיץ ריח עז ועשן סמיך. האירוע החמישי, היה נסיון הצתה של עיתונים בסמוך לבלוני הגז שבחצר הבניין.
5. 5. על רקע הסכסוך עם אתי, הנתבעים חשדו באילנה וסברו שהיא עומדת מאחורי האירועים המתוארים מעלה.
6. 6. בהתאם, לאחר האירוע הרביעי (הצתת ארון החשמל) הזעיקו השכנים, לרבות הנתבעים, את המשטרה לבנין - והגישו במעמד זה תלונה לגבי אילנה (להלן: "
התלונה"), תוך שהן מייחסים לה את ביצוע האירועים. אדגיש כבר בשלב זה כי התלונה עצמה לא הוצגה במהלך הדיון ולא אדע מה בדיוק היה תוכנה. גם לאחר האירוע החמישי (ניסיון ההצתה ליד בלוני הגז) הוזעקה המשטרה.
7. 7. בד בבד עם הגשת התלונה, העלו הנתבעים (או חלק מהם) חשש שמא התובעת סובלת מהפרעה נפשית, ושאלו את השוטרים אשר גבו את עדויותיהם, מה ניתן לעשות בנדון.
8. 8. השוטרים ענו - ובצדק - כי הם אינם יכולים לעשות דבר, וכי ניתן לפנות לפסיכיאטר המחוזי במידה ואכן יש חשש אמיתי שכזה. לאור זאת, פנו הנתבעים לפסיכיאטר המחוזי וזאת במכתבם מיום 18/10/2006 (להלן: "
המכתב").
9. 9. במכתב פרטו הנתבעים את השתלשלות העניינים ומסרו פרטים לגבי האירועים. בין היתר, תיארו הנתבעים את הסכסוך הקולני שהיה בין אילנה לבין אתי, אשר בעטיו הוזעקה המשטרה, וכתבו כי האירוע -
"לא הוסיף לנו כבוד, בשכונה ..."
. בנוסף, כתבו הנתבעים כי אילנה ניסתה לשכנע דיירים בבניין שלא לשלם את מסי הועד וכי -
"כמובן, היא נתקלה בסירוב"
. הגם שבמכתב עצמו הנתבעים לא נקבו בשמה של אילנה כמי שעומדת מאחורי האירועים לטענתם, הרי שהמכתב מסתיים במשפטים הבאים :
"אילנה בטלמן סבאג גורמת חרדה ועלולה לסכן את דיירי הבית. בהתנהגות זאת, יש מקום לחשוש להפרעה נפשית חמורה, היכולה להביא לסיכון הציבור"
.
10. 10. לא הוצגו בפני נתונים נוספים, דהיינו - באם הפסיכיאטר המחוזי הורה על בדיקתה של אילנה עקב מכתב זה.
11. 11. עובדות נוספות לגביהן אין חולק הן כי ביום 3/11/2006 הוגשה כנגד אילנה בקשה להוצאת צו מעצר (תיק מעצרים 2762/06 של במ"ש זה). במהלך הדיון שהתקיים בפני כב' השופטת שרון, סגנית הנשיא, הורתה השופטת שרון על מעצרה של אילנה למשך ארבעה ימים (עד יום 6/11/2006) ולאחר מכן שוחררה אילנה ממעצר.
12. 12. אין בפני נתונים באשר לגורלה של התלונה, אך אניח כי לא הוגש כנגד אילנה כתב אישום.
טענות הצדדים -
13. 13.
אילנה טוענתשהיא לא הייתה מעורבת באירועים המתוארים מעלה, ובמיוחד ההצתה ונסיון ההצתה. טענתה כלפי הנתבעים היא כי התלונה שהם הגישו כנגדה למשטרת ישראל היתה שקרית, וכך גם המכתב שהם שלחו לפסיכיאטר המחוזי.
14. 14. לטענתה התלונה והמכתב מהווים הוצאת דיבה ועוולה מכח החוק.
15. 15. לטענתה התלונה והמכתב הסבו לה נזקים רבים, גרמו למעצר שווא שלה, לאשפוזה בכפיה לשווא, לפגיעה נפשית קשה ולנזקים רבים נוספים.
16. 16. בהתאם העמידה התובעת את הפיצוי הנדרש על סך של 50,000 ש"ח בכל אחת מהתביעות.