דחיית תובענה של עו"ד עמנואל ויזר בנושא הבחירות לנשיאות בית הדין של מפלגת הליכוד

מבוא

1. לפניי תובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, בגדרה מבוקש לקבוע כי על המשיבות לקיים בחירות לתפקיד נשיא בית הדין של הליכוד במתכונת של בחירות חשאיות, אשר יתמודדו בהן רק מי שנכללו ברשימת המועמדים שנסגרה בחודש מאי 2012.

2. המבקש הינו מועמד לכהונת נשיא בית הדין של הליכוד לפי רשימת מועמדים לתפקיד זה שנערכה לקראת כינוס ועידת הליכוד בחודש מאי 2012. בפועל, הבחירות לתפקיד זה לא נערכו באותה עת, אלא נדחו למועד אחר, פעם אחר פעם. הרשימה כללה בשעתו שלושה מועמדים, וכיום היא כוללת שניים בלבד, לאחר שאחד המועמדים הסיר לאחרונה את מועמדותו.

3. ביום 2.6.2013 חוייבו המשיבות על ידי בית משפט זה, בגדרו של תיק ה"פ 13 - 01- 52489 נטוביץ נ' מפלגת הליכוד ( להלן: "ענין נטוביץ"), לכנס בהקדם האפשרי ולא יאוחר מיום 30.6.2013 את ועידת הליכוד לשם בחירת חברים למוסדות השונים של תנועת הליכוד, ובהם גם נשיאו של בית הדין. בין השאר נקבע בענין נטוביץ כי בחירת יו"ר הועידה תהיה מתוך רשימת המועמדים שפורסמו לקראת ועידת הליכוד שנערכה ביום 6.5.2012.

4. לאחר מתן פסק הדין בענין נטוביץ הגיש אחד העותרים שם בקשה  לתיקונו של פסק הדין. בין השאר הוא ביקש כי ייקבע שנשיאו של בית הדין ייבחר מתוך רשימת המועמדים שנסגרה בחודש מאי 2012. ביום 4.6.2013 נדחתה הבקשה בנימוק שהיא לא נכללה בסעדים שהתבקשו בתובענה שהוגשה שם. אגב אורחא ציינתי באותה החלטה כי הרציונל בענין אופן בחירתו של נשיא בית הדין מתוך רשימת המועמדים שנסגרה בעבר, זהה לזה של בחירת יו"ר הועידה.

5. בעקבות פסק הדין בענין נטוביץ , החליטו המשיבות לכנס את ועידת הליכוד בימים 25.6.2013 ו- 30.6.2013 על מנת לבחור את חברי המוסדות של תנועת הליכוד. בחירת שופטי בית הדין של הליכוד ונשיאו של בית הדין נקבעה ליום 30.6.2013.

6. לאחר שנודע למבקש כי בכוונתן של המשיבות לפתוח מחדש את רשימת המועמדים לתפקיד נשיא בית הדין של הליכוד, הוא פנה אל יו"ר ועדת הבחירות של הליכוד בדרישה כי הבחירות לתפקיד נשיא בית הדין יהיו רק בין מי שנכללו ברשימת המועמדים שפורסמה בעבר. ביום 7.6.2013 החליט יו"ר ועדת הבחירות לדחות את הדרישה, בנימוק שהיא סותרת את הוראת ס' 120(א) לחוקת הליכוד. מכאן התובענה שלפניי.

7. המבקש טוען כי החלטת יו"ר ועדת הבחירות של הליכוד עומדת בניגוד להחלטות שניתנו בענין נטוביץ , ולגופו של ענין היא אינה מוצדקת, משום שכל מי שרצה להציג את מועמדותו לתפקיד נשיאו של בית הדין יכול היה לעשות כן בחודש מאי 2012 ומשלא עשה כן, איננו יכול לטעון כיום כי קופחה זכות כלשהי שעמדה לו. בנוסף, מי שייבחר כנשיאו של בית הדין יהפוך מעצם כך לשופט בבית הדין וסדר הדברים הנכון הוא שתחילה ייבחר נשיא לבית הדין, ורק לאחר מכן ייבחרו ייתר שופטיו.

8. המשיבות טוענות במסגרת התשובה שהגישו כי דין התובענה להדחות, שכן לפי ס' 120(א) לחוקת הליכוד, נשיאו של בית הדין צריך להבחר מבין השופטים שייבחרו לכהונה בבית הדין של הליכוד, והמבקש טרם נבחר לתפקיד זה. המשיבות מאשרות כי בבחירות שתוכננו להערך בחודש מאי 2012, שלושת המועמדים לכהונת נשיאו של בית הדין לא נמנו כלל על שופטי בית הדין, אך לטענתן, הבחירות אז היו "בחירות מיוחדות" לפי ס' 120(ב) לחוקת הליכוד, שנועדו להשלים את מכסת בית הדין שלא היתה מלאה. עוד טוענות המשיבות כי קבלת התביעה תפגע בזכותם היסודית של השופטים שייבחרו בועידה הקרובה להציג את מועמדותם לכהונת הנשיא, בניגוד לאמור בס' 18א' ו- 120(א) לחוקה.

9. התובענה נקבעה לדיון באולם, בגדרו השלימו הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

דיון

10. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להדחות, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

11. ס' 120(א) לחוקת הליכוד קובע:

" הוועידה תבחר, על בסיס אישי, חבר שופטים לבית הדין של התנועה שלא יעלה על חמישה עשר חברים, מהם ייקבע חבר אחד כנשיא בית הדין ושניים כחברי נשיאות בית הדין."

ברור איפוא כי לא יכול להבחר לנשיא בית הדין מי שלא נבחר תחילה כשופט בבית הדין. בעניננו, אין מחלוקת כי המועמדים לכהונת נשיאו של בית הדין לפי הרשימה שנסגרה בחודש מאי 2012, כלל לא היו שופטים בבית הדין של הליכוד באותה עת, ואין כל ודאות כי ייבחרו כשופטים בבית הדין של הליכוד בבחירות הצפויות להערך ביום 30.6.2013, אם יעמידו עצמם לבחירה. ממילא גם ברור כי רשימה זו אינה יכולה להיות תקפה כיום, בבחירות הניצבות בשער, עת צפויים להבחר 15 שופטים חדשים לבית הדין של הליכוד, שיחליפו את השופטים המכהנים הבודדים שנותרו עדיין בבית הדין של הליכוד ואשר נבחרו לתפקידם זמן רב לפני כינוס הועידה הנוכחית. באותה מידה ברור, לפי הוראות החוקה, כי מי שרוצה להבחר כיום לתפקיד נשיא בית הדין של הליכוד, חייב תחילה לעבור את המשוכה של בחירה כשופט בבית הדין.

אם התובענה תתקבל, פירושו של דבר הוא שחברי הועידה ייאלצו לבחור לתפקיד נשיא בית הדין, אחד מבין שני מועמדים בלבד, שכלל לא ייאלצו להתמודד על כהונה כשופטים בבית הדין, ואשר אין לדעת מראש אם אכן היו נבחרים לתפקיד של שופט בבית הדין לו היו מתמודדים עליו.

12. בענין זה טען המבקש כי עצם הבחירה לתפקיד נשיאו של בית הדין הופכת את הנבחר לשופט מן המנין בבית הדין. אינני מקבל טענה זו. ראשית, אין לה כל תימוכין בלשונה של חוקת הליכוד. שנית, היא אינה מתיישבת עם תכליתה של ההוראה הקובעת כי נשיאו של בית הדין ייבחר מתוך שופטיו, שנועדה להבטיח כי רק מי שהוא שופט בבית הדין יוכל להבחר לתפקיד של נשיא.

13. נתתי דעתי לכך שבשעתו, בחודש מאי 2012, סברו המשיבות כי אין כל מניעה לבחור לכהונת נשיאו של בית הדין את מי שלא נמנה כלל על שופטי בית הדין. המבקש מוצא בכך חיזוק ואישור לטענתו היום, לפיה אין כלל צורך להבחר לכהונת שופט בבית הדין על מנת להבחר גם לנשיאו. יצויין כי המשיבות ערות לקושי זה שמציבה התנהלותן בעבר, אך לדידן, הבחירות שתוכננו להערך בחודש מאי 2012 היו בחירות מיוחדות, קרי, בחירות המוסדרות בס' 120(ב) לחוקת הליכוד. סעיף זה קובע:

" המרכז רשאי להשלים את מכסת בית הדין, אם זו אינה מלאה כאמור בסעיף קטן (א)."