דחיית תביעת גירושין

בתאריך 14/12/2014 הגיש הבעל כתב תביעה ל"גירושין והכרוך בגירושין".

התובע והנתבעת נישאו כדמו"י בתאריך 7/9/1987 ולהם שלושה ילדים, שנים בגירים ואחד קטין יליד 21/6/1998.

טענות הצדדים

לדברי התובע, הצדדים אינם מקיימים יחסים כבר שנתיים. המרידה בחיי הנישואין לטענתו היו בעטיה של הנתבעת. הוא ספג ממנה יחס משפיל אלימות מילולית ונפשית, זלזול והזנחה. האשה חדלה מלדאוג לו ואינה מכבסת לו את בגדיו אינה מגהצת, אינה מבשלת, אינה מנקה ואינה עושה לצרכיו דבר. האשה לדבריו הביעה את רצונה בפניו להתגרש. לדבריו, הנתבעת אינה זכאית למזונות אשה בשל היותה מורדת ובמשך כך גם הפסידה כתובתה ותוספתה. בנוסף משום עבודתה אינה זכאית למזונות מדין מעשה ידיה תחת מזונותיה. לפיכך תובע לחייב את הנתבעת בגירושין.

הנתבעת הגישה תביעת כתובה באמצעות בא כוחה עו"ד גיל דוידסון ביום ג' בסיון תשע"ה (21.5.2015), ולדבריה, הבעל עזב את הבית ללא סיבה וזנח אותה ואת בנה. לדבריה, נתן עינו באשה אחרת, אשה נשואה שבהמשך התגרשה ועבר לגור עמה ב****. לטענתה הייתה רעיה טובה כל השנים וביטלה עצמה בפניו כדי שיפתח קריירה אישית בתפקידו במשטרת ישראל. דאגה לו כל השנים ומשנתן עינו באחרת החל מתנכל לה אישית וכלכלית. הבעל עצמו אינו מכחיש את קשריו עם האשה השנייה, הגב' [ח' ב"פ]. לדבריה ניסתה לשקם את חיי המשפחה ולהשיבו לחיקה, אולם הבעל היה נחוש להמשיך את הקשר עם האשה הזרה ואף לפגוע באשתו ככל יכולתו.

הכתובה עומדת על סך של 500,000 ₪ ולאור בגידתו תובעת היא את סכום הכתובה. צורפה לכתב התביעה שטר הכתובה.

בין הצדדים התקיים דיון ביום י"ט באדר תשע"ה (10/3/2015) ובין הדברים נאמר כדלהלן.

"האשה: אני רציתי שלום בית, ניסיתי כמה פעמים להחזיר אותו, הלך ועשה מה שעשה. החליט שהוא עוזב את הבית, הוא כבר שנה מחוץ לבית.

ביה"ד: בשנה הזאת ניסית להחזיר אותו? הלכתם ליועצים?

האשה: היינו אצל יועצת נישואין מחדרה. גם בפגישות משותפות וגם לבד. פניי תמיד היו לשלום. זה הוא שלא רצה.

ביה"ד: את חושבת שאין סיכוי?

האשה: אני רוצה להגיע להסכם לשביעות רצוני.

ביה"ד: את דורשת כתובה?

האשה: אם הוא לא יסכים להסכם – אני אתבע כתובה."

במסגרת ההסכם שהציע הבעל לאשתו כדי להתגרש אומר הבעל בדיון כדלהלן: 

"... הסכמתי לקחת על עצמי את כל החובות שיש לנו, הסכמתי שהיא תישאר בבית עד סוף ימי חייה. אני לא דורש חצי מהדירה ששווה 900 אלף ש"ח לפי הערכת שמאי מלפני חודש, היא נשארת בבית עד סוף ימי חייה. הבית יישאר ע"ש שנינו. בנוסף ביקשתי שלגבי הבית, תהיה צוואה שהבית יעבור על שם אחד משנינו במקרה שתהיה פטירה של מישהו מאיתנו. הסכמתי לשלם את כל הוצאות הקטין, ולצורך ההמחשה, אני משלם 1600 ש"ח לחודש, לא ביקשתי ממנה חצי. בנוסף, למשכנתא ולחובות דמי לימוד לילד הסכמתי לתת לה 800 ש"ח לחודש. המשכנתא נכון להיום 400 ש"ח לחודש. אם הבנתי נכון, סלע המחלוקת בינינו הוא על גובה שהיא רוצה מעבר. היא רוצה שאתן לה יותר מ־800 ש"ח לחודש, מעבר לחובות ולמשכנתא. לפני יומיים שלוש היא הפתיעה אותי ואמרה שהיא רוצה 20% מהפנסיה שלי. אמרתי לה שאין לי שום כוונה לנשל אותך או להתעמר, מצד שני אני עובד מדינה ויש לי משכורת מסוימת, ואני יוצא בלי כלום, היא נשארת בבית 5 חדרים וכל תכולת הבית נשארת לה. כדי שאוכל לפתוח בחיים חדשים אני צריך להישאר עם איזשהו מינימום כדי שאסתדר איתו. אם היא לא מסכימה לזה, אמרתי לה שיש חוק והחוק אומר שחצי חצי בכול."

האשה מצידה הגיבה בין השאר:

"הוא עזב את הבית בגלל בחורה נשואה אמא לארבעה ילדים... היום היא גרושה אבל כשיצא איתה היתה נשואה... אני מזריקה אינסולין פעמיים ביום, אני חולת אנמיה, אני גננת במקצועי, עובדת חמש שעות וגם זה בקושי. מחר מחרתיים אני לא יכולה לעבוד. הייתי רגילה לרמת חיים מסוימת. הילדים אצלי, כל ההוצאות עליי... אני רוצה לחיות בכבוד. אני מרוויחה 4200 ש"ח. אני לא יכולה לעבוד בעוד עבודה בגלל המחלות שלי. אני רוצה גב כלכלי לאחר הגט. לא יכולתי לעמוד בייעוץ משפטי.