דחיית תביעה של מוזמנת לחתונה בגן אירועים נאות קדומים

מבוא

1.                   התובעת, ילידת 1954, שהתה כאורחת ומוזמנת בגן האירועים אותו מפעילה הנתבעת מס' 1 (להלן: "גן האירועים"). הנתבעת מס' 2 היא מבטחת גן האירועים בביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים.

2.                   לפי הנטען בכתב התביעה ביום 20.5.04 בעת שהשתתפה התובעת באירוע חתונתה של חברתה לעבודה, היא רקדה על משטח הריקודים, הכולל בין היתר ערוגות בטון הנמוכות ממפלס הרחבה בכ- 10 ס"מ, ורגלה נכנסה לתוך אחת הערוגות אשר לא נראתה עקב הצפיפות שהייתה ברחבה ועקב התאורה הלקויה.

3.                   התובעת מעדה ונפלה ובעת נפילתה הושיטה את היד על מנת לבלום את נפילתה וכתוצאה מכך נגרם לה שבר מרוסק בשורש כף ידה הימנית.

4.                   לטענתה, אחראי גן האירועים לנזק שנגרם לה ועל שתי הנתבעות לפצותה. הטענות מתמקדות ביצירת משטח ריקודים שאינו בטוח: השארת גזעי עצים ברחבת הריקודים המצויים בתוך ערוגות או גומות שמפלס הגובה שלהן נמוך בכ- 10 ס"מ ממפלס הבטון של רחבת הריקודים והצבת תאורה לקויה. 

5.                   הנתבעות כופרות בתיאור נסיבות האירוע הנטענות ובאחריותן. לטענתן, נפילת התובעת הייתה במהלך הריקודים ללא כל קשר לערוגה. עוד הן טוענות כי הערוגה לא יצרה כל סיכון ולכן לא הופרו חובות הזהירות. הנתבעות מסבירות כי מדובר בגן אירועים, המצוי באיזור טבעי ופתוח וכי התאונה וצורת עריכת האולם נבחרו על ידי מזמינים האירוע.  עוד חלוקים הצדדים באשר לגובה הנזק שנגרם.

השאלות העומדות להכרעה

6.                   דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים על כך שמוטלת על אולם אירועים חובת זהירות מושגית כלפי המוזמנים למקום וכי אף גן האירועים במקרה זה חב חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת באופן שבו עליו להבטיח כי הריקוד ברחבת הריקודים ייעשה באופן בטוח וראוי.

7.                   התובעת טוענת להפרת חובת הזהירות בשני היבטים: השארת גומות העץ סביב העצים כאשר קיים פער גבהים בין מפלס הבטון של רחבת הריקודים לבין מפלס האדמה שסביב העץ ומתן האפשרות למזמיני האירוע להסתפק בתאורה חלקית ו'רכה'.

8.                   כפי שאפרט להלן, מצאתי כי איני יכול לקבל את גרסת התובעת כי נפלה בשל כניסת רגלה לתוך הערוגה המקיפה את העץ או בשל קיום תאורה לקויה ועל כן אין קשר סיבתי בין הנזק שנגרם כתוצאה מהנפילה לבין הפרת חובת הזהירות, אם אכן הופרה.

נסיבות אירוע התאונה

9.                   כאמור, אין מחלוקת כי התובעת נפלה במהלך הריקוד ברחבת הריקודים ונפגעה בכף היד הימנית. הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות המדויקות של הנפילה והקשר בין הנפילה לבין מצב הרחבה והימצאותן של הערוגות. השאלה העובדתית העומדת להכרעה היא אפוא מה גרם לנפילתה של התובעת: האם נפלה, כטענתה, לאחר שרגלה נכנסה לאחת מהערוגות או הגומות שסביב אחד העצים או שנפילתה הייתה, כטענת הנתבעות, אגב הריקוד וללא קשר לעץ או לגומה.

10.               מטעם התובעת העידו היא עצמה וחברותיה תהילה ראוכברגר (להלן: "תהילה") וידידה דבאח (להלן: "ידידה"). מטעם הנתבעות העיד מנהל האירועים.

11.               לאחר סיום שמיעות עדויות העדים לאירוע וכדי לאפשר התרשמות מקרוב מגן האירועים וממיקום העצים והערוגות  התקיים ביקור בגן האירועים בנאות קדומים בהשתתפות התובעת, מנהל האירועים של הנתבעת מס' 1 ובאי כוח הצדדים.

גרסת התובעת

12.               התובעת מתארת בתצהיר העדות הראשית שהגישה את גן האירועים. היא מציינת כי מדובר בגן המצוי בתוך חורשת עצים, חלקו על אדמה חשופה וחלקו עשוי רצפת בטון. רחבת הריקודים הייתה מרוצפת בבטון. התובעת מוסיפה כי מאחר והגן מצוי בתוך חורשת עצים לא נוצקה רצפת הבטון כמשטח אחיד וסביב העצים עצמם לא נוצק בטון והושארו ערוגות, הנמוכות ממפלס הבטון, בכ- 10 ס"מ. עוד היא כותבת כי ברחבה פוזרו ב'דלילות רבה' עמודי תאורה באופן שהראות בה הייתה חלקית וירודה.

13.               לדברי התובעת בשלב מסוים קמו היא וחבריה לעבודה לרקוד ברחבת הריקודים שהייתה מלאה וצפופה. בהמשך:

"כאשר רקדתי על משטח הריקודים נכנסה רגלי לתוך אחת הערוגות אשר כלל לא ראיתי אותה עקב הצפיפות ברחבת הריקודים ותנאי התאורה החלקיים כמוסבר לעיל וכתוצאה מכך איבדתי את שווי משקלי, מעדתי ונפלתי."

(סעיף 3 ז' לתצהיר; ההדגשה שלי - א.ד.)