דחיית תביעה על הסף נגד עו"ד מחמת התיישנות

1.         התובעים, חברת אחים בן רחמים צפון בע"מ (להלן: החברה או התובעת) ומנהלה,הגישו נגד הנתבע ביום 25.1.07 תביעה כספית ע"ס 6,000,000 ש"ח וכן תביעה בגין נזקי גוף, בתחום סמכות בימ"ש השלום.

            הנתבע טוען כי התביעה התיישנה.

            הצדדים הגישו סיכומים בטענת ההתיישנות, ומכאן החלטתי.

כתב התביעה

2.         עפ"י הנטען בכתב התביעה, הנתבע שימש עו"ד של החברה ונתן לה שרותי יעוץ משפטי על בסיס תשלום חודשי קבוע ותשלומים נוספים.

       הנתבע ייעץ לחברה בעיסקה לרכישת מקרקעין בירושלים, שנרקמה במחצית השנייה של שנת 1996. פרטי ההסכם סוכמו בין הנתבע מטעם החברה לבין עו"ד גבע ב"כ המוכרת, חברה בבעלות ברזני. לאחר שהנתבע אישר לחברה כי בדק את פרטי המקרקעין ואת זכות הקניין של המוכרת, חתמה החברה על ההסכם ביום 21.7.96. לאחר מכן, טוענת החברה, כי שילמה לברזני סך 467,775 $.

החברה ש "לא שמעה במשך תקופה ארוכה" מברזני ומבא כוחו "ביקשה מיועצה המשפטי החדש, עו"ד עופר רון, לברר מה פשר הדבר". "הבירור העלה ממצאים קשים ומחשידים כלפי ברזני ובא כוחו עו"ד גבע ובין השאר התברר שברזני שיעבד את הקרקע כולל החלק שמכר לתובעת לאדם בשם שמואל לוי". עוד התברר שהמוכרת לא שילמה מיסים החלים עליה, בכלל זה מס שבח.

       "כאשר נוכחה התובעת לדעת כי עניין רישום הקרקע איננו מטופל והיא הולכה שולל ע"י ברזאני [כך בכתב התביעה] בעזרת ב"כ עוה"ד גבע והם אינם פועלים לביצוע רישום הקרקע הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד ברזאני ועו"ד גבע לאכיפת ביצוע החוזה, הסרת השעבוד וכן פיצוי כספי, באם הקרקע לא תירשם". התביעה הוגשה ביום 19.11.99 בת.א. 1573/99 מחוזי ירושלים.  

עוד נטען בכתב התביעה כי "במהלך הדיונים המקדמיים התברר לב"כ התובעת כי הקרקע האמורה הינה בעייתית לגבי מיקומה ושיטחה וזכויות הקניין בה..."

ביום 15.3.03 ניתן פסה"ד בתביעה הנ"ל, במסגרתו נקבע כי הקרקע שנמכרה לחברה לא קיימת במציאות וכי החברה זכאית לביטול החוזה ולהשבת כל הכספים ששילמה לברזני, "שפעל כלפיה בהתנהגות הגובלת בתרמית". התביעה נגד עו"ד גבע נדחתה, כיוון שלא התקיימו בינו לבין החברה יחסי עו"ד-לקוח (להלן: פסה"ד).

החברה לא הצליחה לגבות את פסה"ד, כיוון שלמוכרת אין רכוש וברזני עצמו הוכרז חייב מוגבל באמצעים (להלן אתייחס לחברת ברזני המוכרת ולמנהליה כ"ברזני" בלבד, בלשון יחיד). 

החברה טוענת בכתב התביעה כי "עילת התביעה נגד הנתבע נולדה במידע שהתגלה רק במהלך ניהול ההוכחות בבית המשפט המחוזי בירושלים וממכתבו של עו"ד ברמץ" מיום 24.12.01 (נספח ו'). רק אז נודע לתובעת כי המקרקעין אינם קיימים וכי גם ברזני הולך שולל ע"י המוכרים המקוריים וכי לא תוכל לקבל בעלות וחזקה במקרקעין.

עוד פורטו בכתב התביעה (סעיף 21) 31 טענות באשר לרשלנות מקצועית, חוסר זהירות של הנתבע בטיפולו בעיסקת המכר. בין השאר, לא נועץ ביודעי דבר; לא הזהיר את התובעים בפני הסיכון הכרוך בעיסקה; לא בירר בירורים נדרשים; לא הבטיח רישום המקרקעין ע"ש ברזני טרם העברת הכספים אליו; לא דרש מסמכים שהיה בהם להבהיר כי הקרקע איננה קיימת; לא החתים את עו"ד גבע על אישור הנתונים בהסכם; לא דאג לאינטרסים של החברה בכך שאיפשר לה לחתום על הסכם מעורפל; "לא בדק מפות או תשריטים שצורפו להסכם המכירה ולא הפנה את החברה לבעלי מקצוע שיבדקו את נכונות המפות בהתאם למצגים לפירוטים בהסכם".

ברכיב הנזקים פורטו הסכומים ששילמה החברה לברזני, נזקים עקיפים לחברה עקב חסרון סכום זה, עלויות ההליך בביהמ"ש המחוזי בירושלים, וכן "עגמת נפש שגרמה לנזק גוף לתובע שלא זו בלבד שרומה ע"י ברזאני, דבר שגרם לקרע עם משפחת אשתו ולמריבות... כשבעקיפין גם נפגעת בריאותו וחלה בסכרת ותובע מס' 2 שומר על זכותו להגשת חוות דעת רפואית בנדון" (בגין זאת תבע 500,000 ש"ח). חוו"ד רפואית כלשהי לא צורפה.

פירטתי בהרחבה את הנטען בכתב התביעה, כיוון שלעילת התביעה יש כמובן חשיבות לבחינת טענת ההתיישנות.

טענות הנתבע

3.         הנתבע העלה בהזדמנות הראשונה, בכתב ההגנה, טענת התיישנות.

לטענתו התביעה התיישנה עוד ביום 21.7.03, שבע שנים לאחר מועד החתימה על ההסכם. לחלופין, המסכת העובדתית העומדת בבסיס התביעה הייתה ידועה לתובעת עוד ביום 29.11.99, מועד הגשת התביעה לביהמ"ש המחוזי בירושלים ולכן התיישנה לכל המאוחר ב- 29.11.06. התביעה דנן, שהוגשה במועד מאוחר יותר, התיישנה.

כבר במועד הגשת התביעה בביהמ"ש המחוזי בירושלים ידעה או חייבת הייתה התובעת לדעת כי לא ניתן יהיה לבצע את עיסקת רכישת המקרקעין.

בתצהיר של הנתבע, שהוגש לצורך הדיון בטענת ההתיישנות ובסיכומיו, הפנה הנתבע למכתב שנשלח אליו עוד ביום 28.2.99 מטעם החברה ע"י עו"ד ששון, ב"כ החברה, בו כתב לנתבע כי התרשל וכי התובעת רואה בו אחראי לנזקיה (להלן: המכתב).