דחיית תביעה נ' "איזוטס" אשר הישעתה הסמכה של מעבדה לבדיקת מוצרים

א. רקע עובדתי

לפני בקשתן של המבקשות 1-2 לסילוקה על הסף של התביעה אשר המשיבה הגישה כנגדן מחמת קיומו של "מעשה בית דין". 

1.            המבקשת 1 ד"ר אורנה דריזין, שימשה במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה כמנכ"ל הרשות הלאומית להסמכת מעבדות (להלן: המבקשת 1 או ד"ר דריזין).

המבקשת 2 היא הרשות הלאומית להסמכת מעבדות (להלן: המבקשת 2 או הרשות). המבקשת 2 הינה תאגיד סטטוטורי שהוקם מכוח חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות התשנ"ז-1997 (להלן: החוק להסמכת מעבדות).

המבקשות 1 -2 (להלן: המבקשות) הינן הנתבעות בתביעה כספית על סך של 24,000,000 ש"ח אשר הוגשה כנגדן לבית משפט זה על-ידי המשיבה. תביעה זו הועמדה על-ידי המשיבה לצורכי אגרה על סך של 8,000,000 ש"ח.

המשיבה הינה חברה שבבעלותה מעבדה לבדיקת מוצרים ותהליכי עבודה בתחומי הבניה והסלילה, והיא מנהלת את עסקיה באמצעות שישה סניפים (להלן: המשיבה).

2.            תפקידי הרשות וסמכויותיה מפורטים בסעיף 5 של החוק להסמכת מעבדות והם נפרשים על פני שלושה רבדים מרכזיים: ברובד הראשון הוסמכה הרשות לקבוע, באישור שר המסחר והתעשייה, מהם התחומים וסוגי הבדיקות שלגביהם תינתן הסמכה למעבדות. ברובד השני הוסמכה הרשות לקבוע את התנאים לצורך קבלת הסמכה בתחומים ובסוגי הבדיקות שנקבעו, וברובד השלישי הוסמכה הרשות ליתן הסמכה למעבדות אשר עמדו בתנאי ההסמכה שקבעה.

המשיבה הוסמכה על-ידי המבקשת 2 בשנת 1996 ומאז חודשה הסמכתה ברציפות, כאשר החל מחודש אפריל 2005 עברה המשיבה הליך של הסמכה מחדש על ידי המבקשת 2 שבסיומו הוסמכה לשלוש שנים נוספות. נוכח תלונות שהוגשו כנגד המשיבה ביצעה המבקשת 2 בשלהי שנת 2005 וראשית שנת 2006 מספר מבדקים בשלושה מתוך שישה סניפים של המשיבה, ואספה נתונים הקשורים לעבודתה של המשיבה מאז שנת 2003. בבדיקות אלה נמצאו ליקויים ולפיכך המליצה ועדת ההסמכה הפועלת מטעם הרשות על שלילת ההסמכה של המעבדה של המשיבה. ביום 30.1.06 הועברו למשיבה הממצאים אשר נאספו בעניינה, והודע לה על זכותה להגיש ערר על המלצות ועדת ההסמכה, ולהשמיע את טענותיה בענין זה לפני ועדת הערר.

ביום 13.2.06 הגישה המשיבה כתב ערר על המלצת ועדת ההסמכה. ועדת הערר שמעה את טענות הצדדים וביום 15.3.2006 ניתנה על ידה החלטה בעניין המשיבה. וועדת הערר בחנה את תשעה-עשר הליקויים שועדת ההסמכה מצאה בפעילות המשיבה, ולגבי עשרה מתוכם קבעה ועדת הערר כי הוכח מעבר לכל ספק כי מדובר בליקויים העומדים בסתירה ישירה לדרישות ההסמכה. תשעת הליקויים הנותרים שנמצאו על ידי ועדת ההסמכה נדחו על ידי ועדת הערר מאחר שלדעתה לא עמדו ברמת ההוכחה הנדרשת. ועדת הערר בחנה את מהות הליקויים שהוכחו ומשקלם ומצאה כי מדובר בפגמים משמעותיים שאינם מתיישבים עם הרמה המקצועית הנדרשת למעבדה מוסמכת, ומעלים חשש של ממש כי הבדיקות אותן מבצעת המעבדה אינן עומדות בדרישות התקן והנהלים. עם זאת, בהמשך ההחלטה נקבע כי עמדת ועדת ההסמכה לפיה יש לשלול את הסמכת המשיבה באופן גורף ומיידי אינה מידתית. במקום זאת, המליצו רוב חברי ועדת הערר להשעות את הסמכת המעבדה לתקופה של 6 חודשים, תוך מתן אפשרות לקצר את תקופת ההשעייה אם ובמידה שכל הליקויים יתוקנו בתוך תקופה קצרה יותר. הוועדה שקלה האם להורות על השעייה מיידית של הסמכת המשיבה, או להימנע מכך ולתת למעבדה שהות להתארגן לצורך כך. נוכח החשש לפגיעה באינטרס הציבורי בהמשך פעולתה של המעבדה במתכונת הנוכחית, החליטה ועדת הערר על השעייה מיידית של הסמכת המעבדה של המשיבה. ביום 16.3.2006 החליטה המבקשת 1 לאמץ את דעת הרוב בוועדת הערר ולהשעות את הסמכת המשיבה בתחומי הבניה והסלילה לתקופה של 6 חודשים.

ביום 17.3.06 הגישה המשיבה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק כנגד המבקשות בקשר להחלטת הרשות להשעות את הסמכתה ובקשר לפגמים שנפלו לגישתה אצל הרשות בתהליך השבת ההסמכה למשיבה (בג"צ 2445/06).

ביום 25.11.08 הגישה המשיבה את התביעה נשוא הבקשה שלפני. במסגרת תביעה זו, תובעת המשיבה פיצוי כספי בגין נזקים והפסדים אשר נגרמו לה לדבריה, כתוצאה מהתנהלותן הרשלנית וחסרת תום הלב של המבקשות בכל הקשור לתהליך החזרת ההסמכות לעותרת מאז חודש אפריל 2006 ועד חודש פברואר 2007. לטענת המשיבה, התנהגותן של המבקשות כלפיה עולה, בין היתר, כדי ביצוע עוולות שונות בנזיקין כגון רשלנות וגרם הפרת חוזה.

ב. טענות המבקשות

3.            על-פי טענת המבקשות, טענות המשיבה כפי שהועלו בתביעה שהוגשה לבית משפט זה הינן זהות לטענות אשר הועלו על ידה בעתירתה לבג"צ כנגד המבקשות. טענות אלה נדונו ונדחו על-ידי בית המשפט העליון בפסק-דין שניתן ביום 31.5.09 בשבתו כבג"צ (להלן: פסק הדין בבג"צ). המבקשות מנמקות את טיעוניהן באופן הבא:

(א) טענתה המרכזית של המשיבה הינה כי המבקשות נהגו עימה שלא כדין בהחזרת ההסמכה למעבדה המנוהלת על ידה, וזאת, בין היתר, מכיוון שהחזרת ההסמכה נעשתה למספר מצומצם של תחומים באופן שלא איפשר למשיבה לפעול באופן תקין כלפי לקוחותיה, המבקשות נמנעו מלהחזיר למשיבה את הסמכתה המלאה בחודש מאי 2006 למרות שלא היתה סיבה שלא לעשות כן, והמבקשות אף ערכו למשיבה כמות חריגה ומוגזמת של מבדקים אשר פגעו בפעילותה. לשיטת המבקשות, טענה זו על כל מרכיביה הוכרעה במסגרת סעיפים 46-54 של פסק הדין בבג"צ.

(ב) טענת נוספת של המשיבה מייחסת למבקשות "קנוניה" אשר נועדה לפגוע במשיבה ולהיטיב עם חברה המתחרה במשיבה, חברת איזוטופ, בשל קירבה משפחתית של המבקשת 1, ד"ר דריזין, לבין בעלה של בעלת המניות של חברת איזוטופ מר חי נאמן. לטענת המשיבה, המבקשות פעלו כנגדה באופן רשלני ובלתי סביר אשר גרם לה לנזקים והפסדים כספיים. לדידה, דרישת המבקשות כי המשיבה תפטר את הסמנכ"ל שלה, כמו גם פנייתן של המבקשות למר חיים כהן, עובד לשעבר של המשיבה במטרה שימסור להן מידע כנגד המשיבה בתמורה לקבלת חסינות בהליכים הפליליים, וכן סירובה של המבקשת 2 לקיים מבחן הסמכה לסניף ירושלים של המשיבה ועריכת בדיקה חוזרת חודשים רבים לאחר פנייתה של המשיבה - גרמו להפסדה של המשיבה במכרז שפרסמה חברת "מוריה" ולנזקים כספיים חמורים.

המבקשות סבורות כי טענות אלו, כמו גם טענות נוספות אשר תפורטנה להלן, עמדו לפני בית המשפט העליון, אשר דן בהן לגופן ודחה אותן בהתאם לאמור בסעיף 53 לפסק-הדין בבג"צ.

4.            המבקשות גורסות כי קביעותיו של בית המשפט העליון בפסק-הדין בבג"צ מקימות מחסום דיוני בפני המשיבה המונע ממנה להעלות טענות נוספות אשר מצאו ביטוין בתביעה הנוכחית. בהקשר זה מציינות המבקשות את טענת המשיבה כי ד"ר דריזין נמנעה במכוון מלהשיב את כל הסמכות המעבדה ופעלה במכוון כדי לקדם את חברת "איזוטופ" תוך מתן עדיפות לשיקולים זרים. בנוסף מציינות המבקשות גם את טענותיה של המשיבה בדבר היות הרשות גוף מושחת הפועל מתוך שיקולים זרים, במטרה לפגוע במשיבה בשלילת הסמכתה, ותוך גרימת עיכובים בלתי מוצדקים בתהליך השבת ההסמכות למשיבה, כמו גם את טענת המשיבה בדבר עריכת מבדקים המפלים והמקפחים למשיבה על-ידי גב' ליאת קימחי מטעם המבקשת 2. לטענת המבקשות, כל הטענות הללו נטענו במסגרת עתירתה של המשיבה לפני בג"צ, וטענות אלה - לאחר שנדונו לגופן - נדחו על ידי בג"צ.

5.            המבקשות מוסיפות כי פסק הדין בבג"צ דחה את הטענות המוסדיות כנגד המבקשות אך גם בנוגע לטענותיה האישיות של המשיבה כנגד הרשות וד"ר דריזין התייחס בית המשפט העליון בפסק-דינו וקבע כי הטענות האישיות הקשות שהעלתה המשיבה כנגד ד"ר דריזין והרשות הינן חסרות כל יסוד, וכי העלאת הטענות יש בה משום קנטרנות, חוסר תום לב ורצון לפגוע במבקשות רק בשל שביצעו את תפקיד הפיקוח שהוטל עליהם על-פי חוק הסמכת המעבדות. המבקשות סבורות כי כל הטענות האישיות והמוסדיות שהעלתה המשיבה כנגד המבקשות הן למעשה חזרה על אותן טענות שהעלתה לפני בית המשפט העליון בעתירתה ואשר הוכרעו על-ידו במסגרת סעיף 54 לפסק-הדין בבג"צ.

ג. טענות המשיבה