דחיית תביעה למזונות מן העזבון ולמדור ספציפי

לפנינו תביעה למזונות מעזבון ותביעה לזכות של מדור ספציפי בדירה.

הנתבעים הם יורשיו של המנוח מר נ.י. ז"ל בעלה של התובעת.

בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים וכן בדיון שהתקיים בנוכחות ב"כ הצדדים, טענו הנתבעים שאין לביה"ד הרבני סמכות לדון בתביעה, לאור נסיבות המקרה, כמו כן תבעו לבטל את העיקול שהוטל על הדירה נשוא הדיון על ידי ביה"ד.

לאחר העיון בכל החומר שבתיק כולל סיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה שאין לביה"ד להזדקק לתביעה זו ואנמק דברי.

זכויות אלמנה בנכסי העזבון של בעלה מעוגנות הן בהלכה והן בחוק האזרחי.

דבר ידוע הוא, שיש הבדלים בין הזכויות המוגדרות בהלכה ובין הזכויות המוקנות על פי החוק. בחלק מן הדברים הזכויות ההלכתיות עודפות, ובחלק אחר הזכויות החוקיות עודפות. לדוגמה, זכות המדור והמזונות של אלמנה לפי ההלכה שגם נכתבות ב"כתובה" ביום הנישואין, הן רחבות ביותר, והדברים מבוארים היטב בשולחן ערוך. לעומת זה אין האלמנה יורשת חלק מן העזבון. ואילו לפי החוק, הזכויות למדור ומזונות מצוצמות, ולעומת זה יורשת האלמנה חצי מן העיזבון.

ברור שאין אלמנה יכולה לתבוע ב י ח ד הן את הזכויות ההלכתיות והן את הזכויות החוקיות בבחינת "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך". ואין היורשים צריכים ללקות בכפלים.

בנידון שלפנינו נפטר המנוח בשנת 1993.התובעת מימשה את זכותה על פי החוק לרשת את המנוח, וביום 10.2.1994 ניתן צו הירושה על עזבונו, ולפיו זכתה התובעת במחצית העזבון. משבחרה התובעת בדרך זו, יש לבחון את זכאותה למזונות ולמדור מן העזבון לפי האמור בחוק הירושה ב ל ב ד.

בסעיף 59 נאמר ש "בקביעת הזכאות למזונות ומידתם" יש להתחשב במה שהתובע עשוי לקבל מן העזבון כיורש, וכן "בהכנסות של הזכאי למזונות מכל מקור שהוא".

בסעיף 60 נאמר, שבקשה לקביעת מזונות תוגש לביהמ"ש לפני חלוקת העזבון. או בנסיבות מיוחדות עד ששה חודשים לאחר מכן.

בסעיף 108 נאמר, שמי שגר עם המוריש בדירה רשאי להמשיך לגור בדירה שלושה חודשים לאחר מות המוריש, ואם היה יורש (כגון אלמנה בנידון דידן), הוא זכאי לגור ששה חודשים לאחר מות המוריש.

ובסעיף 115 נאמר, שבן זוגו של המוריש רשאי להמשיך לגור באותה דירה בה גר עם המוריש, "כשוכר היורשים שבחלקם נפלה הדירה". דמי השכירות ייקבעו בהסכם בין האלמנה ובין היורשים, ובאין הסכם יקבעו על ידי ביהמ"ש.

העולה מן האמור הוא, שעל פי החוק אין לאלמנה שום זכויות למדור ספציפי בדירה מעבר לששה חודשים מיום פטירת המנוח, אלא אם כן ברצונה להשאר כ ש ו כ ר ת, ולשלם שכר דירה ליורשים לפי חלקם היחסי בדירה.

גם את הזכות לתביעת מזונות החמיצה התובעת לפי החוק, משום שהיה עליה לעשות זאת לפני ארבע שנים, יחד עם הבקשה לצו ירושה בביהמ"ש, הליך בו נטלה חלק כ י ו ר ש ת, ולא להמתין עד היום.

מכאן שאין שום סיוע מפסקי הדין שניתנו על ידי בתי הדין הרבניים, ושהובאו על ידי ב"כ התובעת, ולפיהם יש לה זכויות על פי ההלכה. ראשית משום שפסקי הדין הללו מדברים על זכות מדור של אשה בחיי בעלה. אך בעיקר, משום שהתובעת עצמה בחרה לממש את זכויותיה בעזבון על פי החוק.

אינני מתייחס כאן לכל הקשור בענין הדירה עצמה, מפני שנושא זה נדון כבר בביהמ"ש לעניני משפחה על פי תביעה שהוגשה על ידי הנתבעים (בתיק שלפנינו), ותביעה זו הוגשה זמן רב לפני שהתובעת פנתה לביה"ד.

ב"כ הנתבעים תובע בכתב ההגנה, שביה"ד יחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים שכ"ט עו"ד ומע"מ. לדעתי יש בהחלט מקום לחייב את התובעת בהוצאות, שכן יש לראות את התביעה כתביעה קנטרנית שלא היה לה שום בסיס חוקי או הלכתי ממשי, ותביעה זו גרמה נזק ממשי לנתבעים. על גובה ההוצאות יחליט ביה"ד לאחר שב"כ הנתבעים יפרט את תביעתו בענין זה, וימציא את המסמכים שבידיו לענין זה.

ל א ו ר   כ ל   ה א מ ו ר   א נ ו   פ ו ס ק י ם  כ ד ל ה ל ן :

א. ד ו ח י ם א ת ה ת ב י ע ה לפסיקת מזונות מן העזבון, ולמדור ספציפי בדירת המנוח.