הצדדים התגרשו בבית הדין וביום כ"ח סיון תשנ"ח (22.6.98) בית הדין אישר את ההסכם וניתן לו תוקף של פסק דין.
כעת בפני בית הדין תביעת הבעל לשעבר, פלוני, לביטול הסכם הגירושין. בפנינו כתבי תביעה והגנה מפורטים, והתקיים דיון בין הצדדים שבו הצדדים השמיעו את טענותיהם.
בטרם נתייחס לטענותיהם, נציין להחלטות קודמות של בית הדין שניתנו לאחר הגשת התביעה הנוכחית, החלטות מיום כ"ד אלול תשס"ה (28.9.05) ומיום כ"ד כסלו תשס"ו (25.12.05) ומיום כ"א שבט תשס"ו (19.2.06). פסק הדין הנוכחי ניתן בהמשך לקבוע בהחלטות הנ"ל.
נקדים הקדמה המתחייבת, בעקבות טענות שעלו מצד התובע בכתב התביעה ובמהלך הדיון, שעיקרן הבעת טרוניה על ביה"ד שאישר את ההסכם, למרות המחיר הכבד שהבעל שילם במסגרת ההסכם.
יובהר בזאת, הליך אישור הסכם גירושין בפני בית הדין אינו הליך בעל אופי אדוורסרי. הוא אינו הליך שנועד להכריע בהכרעה שיפוטית בין שני יריבים המתעמתים ביניהם. אישור הסכם הממון הוא הליך פורמאלי שאינו מצריך דיון מהותי לגופן של הסוגיות הנכללות בהסכם (בג"ץ 01\8578 חליווה נגד חליווה).
נוסיף ונצטט מפס"ד של ביהמ"ש העליון ע"א 189/95 שבו נכתב כדלהלן -
"הרי שכאן מדובר באישור הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג. אישור כזה איננו "פסק-דין". אין הוא מכריע במחלוקת שבין הצדדים. אין בית-המשפט בודק את תוכנו של הסכם הממון המובא בפניו לשם אישור תוכנו ואין הוא אמור לאשר את תוכנו. כל שעושה בית-המשפט הוא מתן אישור להסכם, לאחר שנוכח שבני-הזוג עשו אותו בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו (סעיף 2(ב) לחוק יחסי ממון בין בני זוג)".
על כן אין מתפקידה של הערכאה השיפוטית המאשרת את ההסכם להתערב בהסדרים הרכושיים הקבועים בו מתוך ניסיון לשנותו או להשיג איזון רכושי אחר ממה שהוסכם בהסכם בטרם שהצדדים הופיעו לאישור ההסכם. אלא קודם לאישור ההסכם יש לוודא שהצדדים הבינו את פרטי ההסכם ומשמעויותיו, וכי ההסכם נחתם ברצון חופשי, ואינו פוגע בתקנת הציבור.
יתכן שצד אחד להסכם הסכים לוותר ויתורים מרחיקי לכת, על מנת להשיג יעד מסוים החשוב לו באותה שעה, ולשם השגתו הוא מסכים לשלם מחיר כבד, וזאת לאחר שהפעיל שיקול דעת בטרם חתם על ההסכם. בנסיבות אלו בית הדין יאשר את ההסכם בכפוף לתנאים הנ"ל.
במקרה הנוכחי, הבעל תבע תביעת גירושין. התקיים דיון בתביעה וביום י"ז אדר תשנ"ח (15.3.98) ניתנה החלטה שבה נקבע שאין עילה לחייב את האשה בגירושין. בהחלטה זו נכתב כדלהלן -
"התביעה נובעת עקב כך שהבעל הכיר אישה אחרת, נטש את אשתו ועבר להתגורר עם אותה אישה. בנסיבות אלו האשה רשאית להתנות את הסכמתה לגירושין בכך שיובטח עתידה הכלכלי שלה ושל הילדים, עד שיעמדו ברשות עצמם".
בהמשך להחלטה זו, הוצגה הצעת פשרה מטעם בית הדין, הצעה שהיה בה מרכיב של ויתור רכושי משמעותי מצד הבעל, שכפי שנראה היה הבסיס להמשך המו"מ בין הצדדים, שהבשיל בהסכם שלבסוף אושר, הסכם שבו הבעל הוסיף לוותר ויתורים נוספים.
לאחר כשלשה חודשים, ביום כ"ח סיון תשנ"ח (22.6.98), הצדדים הופיעו בבית הדין עם הסכם גירושין חתום ובקשו מביה"ד לאשרו ושינתן לו תוקף. בהתאם לפרוטוקול הדיון עולה שטיבו של ההסכם הובהר לבעל ואף נקבע העדר תוקפו של אחד הסעיפים (11.3), וכן נעשה עמו קניין לתת תוקף על פי ההלכה, להתחייבויות שבהסכם.
על כן בית הדין אינו מוצא לנכון לבטל את ההסכם מעיקרו עקב טענה המיוסדת על ויתור מרחיק לכת מצד הבעל.
היה מקום לטענה שההסכם מקפח ועושק את הבעל, אילו ההסדר הרכושי הושג במסגרת הליך שיפוטי, המחויב למנוע קיפוח ועושק אחד הצדדים. אך אין מקום לטענה זו ביחס להסדר שהושג בהסכמה ובדעה צלולה, מתוך שיקול דעת של כל אחד מהצדדים, שקבע לעצמו את סדרי העדיפויות עבורו, לאחר שאחד הצדדים שלא עלה בידו להגיע לתוצאה הרצויה במסגרת ההליך השיפוטי של תביעת הגירושין, הסכים לוותר ויתורים מפליגים במסגרת ההסכם.
ב"כ התובע הציג טענה הלכתית, והסתמך על סוגיית התלמוד במסכת יבמות דף קו. שיש מקום לבטל את תוקפו של ההסכם באמצעות טענת "משטה אני בך", כגון המקרה המופיע שם, במי שברח מבית האסורים ושילם מחיר מופרז עבור חציית הנהר באמצעות מעבורת.
אמנם, ביחס לתשלום עבור השימוש במעבורת יש מקום לטענה כזו, מפני שקיים תעריף מקובל לשירות מסוג זה, אך הדבר שונה ביחס לשירות שיש אנשים המוכנים לשלם עבורו סכומים גבוהים, או שטיבו של השירות יקר ומיוסד על מקצועיות הנרכשת בעמל רב, עיין בדברי הרמב"ן במסכת יבמות דף קו. שקבע שאין מקום לטענת "משטה אני בך" בהתחייבות לתשלום גבוה מאד לרופא, מפני "שחכמתו מכר לו, והיא שוה דמים הרבה", וכעין זה בשלחן ערוך ברמ"א חו"מ סי' רסד ס"ז.
נחזור לנידון דנן. השגת השיחרור ממסגרת הנישואין ורכישת האפשרות למסד את הקשר עם האשה האחרת, אינו דבר שיש לו קיצבה מוגדרת, שחריגה ממנה תוכל לבסס עילה לטענת "משטה אני בך". ראיה לכך הם דברי הריב"ש סי' קכז שכתב בלשון זו -
