לפני בקשה לסילוק התובענה על הסף.
רקע כללי -
1. התובענה עוסקת בהתקשרות חוזית מהשנים 1988-1989.
2. אין חולק כי התובע, מר אמין עבאס אל חאג' (להלן: "
התובע"), התקשר עם נציגים של משרד הבטחון של המדינה (להלן: "
הנתבעת") בעסקה שעניינה רכישת רכבים מחו"ל לטובת שירותי הבטחון בלבנון. מוסכם כי חלק מהרכבים סופקו וחלק מהכספים שולמו.
3. בשנת 1994, ולאחר מכן ב-1996, הגיש התובע שתי תביעות (אשר אוחדו) כנגד הנתבעת ודרש שישולם לו חוב שנותר לטענתו בסיום אותן עסקאות (ת"א 20936/94 ות"א 69752/96, בפני כב' השופטת פריאל מבית משפט זה, להלן: "
התביעות הקודמות").
4. ביום 30/6/08 ניתן פסק הדין בתביעות הקודמות, כאשר האחת נדחתה והשניה התקבלה בחלקה (להלן: "
פסק הדין הקודם"). התובע הגיש ערעור (ע"א (מחוזי חיפה) 6862-11-08) והערעור נדחה. התובע אף הגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון (רע"א 9857/09) ואף היא נדחתה, וזאת ביום 1/9/2010.
5. בדצמבר 2011, שנה ושלושה חודשים לאחר דחיית בקשת רשות הערעור בבהמ"ש העליון, הגיש התובע את התובענה הנוכחית.
6. בכתב התביעה נטען כי יש
לבטל את פסק הדין הקודם שכן בידו של התובע
ראיה חדשה אשר בכוחה לשנות את התוצאה. לפיכך, לטענת התביעה, יש "לפתוח מחדש את התיק משיקולי צדק".
הבקשה הנוכחית -
7. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק על הסף והטעימה כי אין מקום לברר תיק זה, כי כל הפלוגתאות והעילות כבר מושתקות וכי הראיה החדשה "אינה חדשה".
8. התובע בתשובתו חזר על טענתו לפיה המדובר בראיה שהוא "הצליח להשיג" רק לאחר שניתן פסק הדין הקודם וחזר וטען כי הראיה מכריעה ולבטח היתה יכולה לשנות את התוצאה שבפסק הדין הקודם.
דיון והכרעה -
9. לאחר ששקלתי את הבקשה והתשובה, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים במהלך הדיון שהתקיים בנוכחות התובע עצמו, מסקנתי היא כי
יש לסלק את התביעה על הסף.
10. יובהר בפתח הדברים, כי לתובע אין כל טענה לגבי פסק הדין הקודם זולת בקשתו להגיש את אותה ראיה חדשה, ולכן - השאלה היא אם אי הגשת הראיה בהליך הקודם מצדיקה את ביטול פסק הדין הקודם - והתשובה לשאלה זו הינה
בשלילה.
המסגרת הנורמטיבית -
11. הלכה למעשה, מתבקש ביטול פסק הדין הקודם על מנת לקיים "משפט חוזר אזרחי". ההלכה לגבי סוגיה זו נפסקה לראשונה בפסה"ד המנחה ע"א 4682/92
עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366, 372, לאמור:
"ההסדר החקיקתי לקיומו של "משפט חוזר" שבגדרו ניתן להעמיד לדיון מחדש (de novo) עניין שהוכרע בפסק-דין חלוט, הוגבל לפלילים (ראו: סעיף 19 לחוק-יסוד: השפיטה וסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). בדין החרות לא נקבע הסדר דומה לבירורו של עניין אזרחי, אך כבר נקבע, בעקבות פסיקה אנגלית, כי חרף היעדרו של הסדר חקיקתי מקביל, נתונה לבית-משפט אזרחי סמכות טבועה לבטל פסק-דין חלוט בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה-בית-דין (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד [10], בעמ' 213; נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי [11], בעמ' 610-598, 636-625).
הליך זה כונה לעתים "משפט חוזר" אזרחי (ראו למשל: לוין בספרו הנ"ל [10], בעמ' 213; רע"א 1486/91 סופיוב נ' סופיוב [2]; דנ"א 4546/96 חוף גיא נ' חברת מקורות בע"מ (להלן - פרשת חוף גיא [3]); דנ"א 79/01 עין-גב - קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ (להלן - פרשת דנ"א עין-גב [4])).
הפסיקה שבה נדונה האפשרות לעריכתו של "משפט חוזר" בעניין אזרחי התייחסה בעיקר למקרים שבהם הסתמך המבקש על עילת תרמית, היינו הטענה כי פסק-הדין שניתן נגדו הושג במירמה, אך הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית לבטל פסק-דין גם בשל עילות נוספות, ובראשן העילה בדבר התגלותן של ראיות חדשות (ראו פרשת דנ"א עין-גב [4], בפיסקה 6 והאסמכתאות הנזכרות שם).