דחיית תביעה בשלמותה בהליך של פשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט

מבוא והשתלשלות ההליכים

1. התובע אשר רכש  דירה מהנתבעת הגיש כנגדה תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סכום של  45,101 ש"ח בגין ליקויי בניה שנתגלו בדירה ונזקי רכוש שנגרמו לרכושו של דייר לו הושכרה הדירה.  התביעה במקורה הוגשה לבית משפט השלום באשדוד אך הועברה לבית המשפט השלום בחיפה בשל העדר סמכות מקומית.

2. בעקבות בקשת הנתבעת ובהתאם לסעיף בוררות שהיה בהסכם שבין הצדדים הועבר הדיון בתביעה להכרעתו של בורר, אך משביקש התובע לתקן תביעתו בפני הבורר, הוחלט בהסכמת הצדדים לקיים הדיון בפני בית משפט, לאפשר לתובע לתקן תביעתו ולהכריע במחלוקת על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

3. על פי כתב התביעה המתוקן סכום התביעה הוגדל ל-64,000 ש"ח, לסכום נזקי הרכוש שנגרמו לשוכר הדירה התווסף מרכיב של 15,025 ש"ח בגין נזק שאינו נזק ממון ועדכון לגובה עלות הליקויים.

תמצית טעוני הצדדים

4. לטענת התובע כבר עם קבלת הדירה נתגלו בה פגמים וליקויים רבים עליהם הודיע לנתבעת בע"פ ובכתב. משלא נענתה הנתבעת לפנייתו כטענת התובע, הוא נאלץ לפנות לשמאי ולעורך דין.

5. התובע מוסיף  וטוען כי לאחר הפניות הללו של עורך הדין וקבלת חוות דעת שמאי, הנתבעת הגיעה לדירה ואומנם ביצעה מספר תיקונים אך התיקונים היו חלקיים ולא טובים, התנהגות שלטענתו חזרה גם בהמשך.

6. התובע מדגיש כי נגרם נזק גם לרכוש דיירים להם השכיר את הדירה ומשלא נענתה הנתבעת לפצות את הדיירים או לתקן הליקויים הוא נאלץ להגיש תביעתו כנגדה.

7. התובע טוען כי חוות דעת המומחה מטעמו לא נסתרה שכן הנתבעת לא שלחה מומחה מטעמה לבדיקת הליקויים והיא לא הגישה חוות דעת נגדית.

8. התובע פרט את מרכיבי הנזק שנגרמו לו: לרכוש הדירים להם הושכרה הדירה נגרם נזק בשיעור של 14,060 ש"ח אותו נאלץ לשלם התובע בעקבות תביעה שהגישו כנגדו לבית משפט לתביעות קטנות. התובע הבהיר כי בעת מכירת דירתו נאלץ למוכרה בסכום הנמוך משוויה בשל הליקויים- סכום של 5,000$ סכום זה בא לידי ביטוי לטענתו בעלות הליקויים על פי חוות דעת עדכנית שלפיה סכום הליקויים עמד על 31,415 ש"ח, התובע דורש גם פיצוי בגובה 15,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש והחזר הוצאות.

9. הנתבעת סבורה כי דין התביעה להדחות בשל העובדה כי התובע מכר דירתו וכחלק מאותה מכירה המחה זכויותיו גם באשר לתביעה, הנתבעת מלינה על חוסר תום ליבו של התובע שהסתיר עובדת המחאת הזכויות שנעשתה למעשה כחודש לאחר הגשת תביעתו.

10. הנתבעת הדגישה כי גם את חוות הדעת העדכנית עליה מתבסס כתב התביעה המתוקן, היא קבלה לראשונה ביום הסיכומים בע"פ, דהיינו בסופו של ההליך. היא הפנתה להתכתבויות המעידות  לטענתה על  תיקון כל הליקויים שהיה עליה לתקן.

11. הנתבעת הבהירה כי התובע לא הוכיח ירידת ערך ולא ניתן להוכיח טענה זו בהסתמך על מכתב לא חתום מטעמו של רוכש הדירה, מסמך שאינו תצהיר ואשר אינו יכול לשמש ראיה לירידת ערך הדירה בשל ליקויים.

12. הנתבעת הדגישה כי הסתרת העובדה כי התובע מכר דירתו- כחודש לאחר שהגיש  את התביעה -מעידה על חוסר תום ליבו של התובע, שכן התובע שמר עובדה זו בליבו גם כאשר התיק הופנה לאחר מכן לבורר על מנת שיורה בין השאר  על תיקון ליקויים בדירה שממילא כבר לא היתה בחזקת ובבעלות התובע והתובע ידע כי תיקונים אלו אינם ניתנים לביצוע בשל מכירת הדירה והמחאת הזכויות.

דיון

13. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה תוכרע המחלוקת על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, דרך של פשרה לפיה נחסך משני הצדדים הצורך בבירור העדויות, על העלויות והסיכונים הכרוכים בכך. כב' הש' פרוקצ'יה מסבירה את משמעותו של ההליך על פי סעיף 79א' ברע"א 1157/04 נאסא ווטר ישראל בע"מ נ' יאיר שחורי, תק-על 2005(2), 2378 , 2379 (2005), "הליך של מתן פסק דין על דרך הפשרה נועד לייעל ולקצר הליכים. במסגרת זו, מוותרים בעלי הדין, על פי רוב, על ניהול עניינם בהתאם לסדר הדיוני ולדין המהותי  הרגיל, ומסכימים כי בית המשפט יכול לפסוק בדרך הנראית לו צודקת, ללא צורך במיצוי הדין (ע"א 6095/00 מ"י נ' ח'באוי, פ"ד נה(2) 1, 8). בהליך זה, בית המשפט אינו חייב לנמק את פסק דינו [ראו: רע"א 3876/01 פלסט נ' שטרית (לא פורסם) פסקאות 3-4 והאסמכתאות שם]".

14. לכך אוסיף כי בדרך כלל בסיום הליך בדרך זו סביר כי הצדדים לא מצפים כי התביעה תתקבל במלואה או תדחה ואפנה בענין זה לפסק דינו של כב' הש' רובינשטיין ברע"א 4044/04 יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ נ' אסתר סגל ואח' פ"ד נח(6), 894, "לדעתי, אכן ככלל החלטת פשרה בראייתן של הבריות היא במיצוע כזה או אחר (לאו דווקא באמצע ה"גיאומטרי" או ה"אריתמטי "), ורוב הפשרות היו כאלה מימות עולם וכך יהיו מן הסתם גם בעתיד. זו גם משמעותה הלשונית הבסיסית של הפשרה. המילון העברי גור מגדיר פשרה כ"משפט שלום בין בעלי דין, התרת סכסוך וטענות ותביעות בין רבים וניצים על דרך ממוצע ושווי, שכל אחד מוותר על זכויותיו". אין בכך כדי לסתור כל עיקר התחשבות בדין המהותי, שהרי מבקש בית המשפט לעשות צדק והדין המהותי אמור הוא מטבעו לשקף צדק. הדעת נותנת, כי המקרים שבהם יקבע בית המשפט בהליך פשרה, בלכתו בעקבות הדין המהותי, כי יש מקום לקבל או לדחות את התביעה בשלמותה - יהיו נדירים וחריגים. כך דרכו של עולם. כהליך ראוי, טובה לעניין זה - בכל הכבוד - עצת פסק הדין אגיאפוליס (בעמ' 347)".

15. למרות שלא נדרשתי לנמק את פסק דיני, אך מאחר והנני סבור כי מקרה זה הינו מקרה נדיר וחריג לפיו למרות ההסדר הדיוני, מבחינת הדין המהותי לא ניתן לפסוק לזכותו של התובע פיצוי כלשהו, בחרתי לנמק את פסק הדין.

16. ביום 11.10.02, כחודש לאחר הגשת התביעה, מכר התובע את דירתו ובאותו מעמד אף המחה את מלוא זכויותיו לרבות זכות התביעה שבפניי לרוכשי דירתו.  על פי סעיף 15 לאותו הסכם שכונה " המחאת זכויות", התובע-המוכר המחה "את כל זכויותיו כמפורט בהסכם המכר שבינו לבין החברה המשכנת שרביב בע"מ" (הלא היא הנתבעת), ובהמשך לאותו  סעיף נקבע כי המחאת הזכויות היא " לרבות אך לא רק הזכות לתיקון הליקויים וכן כל כסף או תמורה אחרת שתגיע לקונה בגין תביעה שהגיש כנגד החברה המשכנת", (הלא היא התביעה שבפניי).