דחיית תביעה בעילת רשלנות רפואית עקב דימום מסיבי בעת הפלה

מבוא

1. התובעת מזכירה רפואית ילידת 9.10.66 הגישה ביום 12.8.02 תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שמקורם בדמם מסיבי שנגרם לה בזמן הפסקת הריון שבוצעה ביום 6.2.97 בסניף חיפה של בית החולים רמת מרפא. התובעת באמצעות מומחים מטעמה טוענת כי הגורם לדמום היא תרופה בשם רפזאל אותה לקחה בקביעות ואשר לא נאמר לה להפסיק ולעשות בה שימוש במהלך ביצוע הגרידה.

2. התביעה הוגשה כנגד הרופא המטפל, דר' זילברמן הנתבע מס' 1 (שיכונה להלן "הנתבע" או "דר' זילברמן") וכנגד שלושה נתבעים נוספים: אסותא, בית חולים רמת מרפא וקופת חולים מכבי. ביום 24.4.06 נמחקה התביעה כנגד קופת חולים מכבי לאור טענתה כי               דר' זילברמן פעל כרופא עצמאי.

3. הנתבעים מס' 1-3 בחרו קו הגנה משותף ולגרסתם לא רק שלא היתה כל רשלנות אלא על התובעת להוקיר טובה לנתבע אשר פעל במיומנות, בתושיה וביעילות למען מתן טיפול מהיר ואיכותי להפסקת הדימום הבלתי מוסבר ובזכות זאת נמנע לטענתם מהתובעת נזק בלתי הפיך.
4. כל צד תמך טענותיו בחוות דעת מומחים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. על מנת לייעל הדיון הוחלט לפצל בשלב ראשון את הדיון ולבחון את שאלת האחריות. לאחר החלטה זו תיקנה התובעת את תביעתה ובהעדר הסכמה לסיום ההליכים מחוץ לכותלי בית משפט העידו התובעת, הרופא המטפל דר' זילברמן והמומחים. פרופ' שנקר        ופרופ' רביד מטעם התובעת, פרופ' ברנר ופרופ' גונן מטעם הנתבעים. ניסיון נוסף לסיים ההליכים בדרכי פשרה לא צלח והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב בשאלת החבות.

העובדות הרלבנטיות וטיב המחלוקת

5. בלב ליבה של המחלוקת עומדת לדיון מהותה של תרופה בשם רפזאל אותה נטלה התובעת באופן קבוע לשם טיפול בדלקת כיבית של המעי הגס.

6. תוך כדי נטילת הרפזאל נכנסה התובעת להריון. מחשש לפגיעה בעובר בשל השימוש באותה תרופה ביקשה התובעת את הפסקת ההריון והועדה המתאימה אישרה את ביצוע הפעולה. התובעת הופנתה לדר' זילברמן לשם ביצוע גרידה. יובהר כי לא דובר באותו שלב על הליך דחוף מסכן חיים, אך אין מחלוקת כי היה צורך רפואי בהפסקת ההריון (ר' חוות דעתו של מומחה התובעת פרופ' שנקר ת/1 עמ' 1).

7. ביום 6.2.97 אושפזה התובעת בבית החולים רמת מרפא לצורך ביצוע הגרידה. לאחר קבלת הסברים וחתימה על שני טופסי הסכמה החל ביצוע הליך הגרידה בהרדמה כללית. בתום הליך ביצוע הגרידה שעברה באורח תקין, החל דימום מסיבי מתוך חלל הרחם שלא הגיב לתרופות מכווצות רחם אשר בדרך כלל תורמות לצמצום הדמם. משהסתבר כי הדמם המסיבי לא פסק הועברה התובעת בבהילות לבית חולים רמב"ם שם בוצעה פתיחת בטן. בבדיקה לא נמצא קרע ברחם ולא נמצאו שרידי שיליה ולכן נקשרו העורקים המספקים דם לרחם (Hypogasttic arteries) והדימום פסק. התובעת אושפזה למשך 8 ימים ולטענתה נגרמו לה נזקים נפשיים, עקרות וצלקת מכוערת בבטן.

8. אין מחלוקת כי פעולת ביצוע הפסקת ההריון לכשעצמה בוצעה בצורה מקובלת ונכונה (ר' למשל חוות דעתו של מומחה התובעת פרופ' שנקר) וכי ההחלטה להעביר התובעת לרמב"ם היתה נכונה ואפנה בענין זה לדברי מומחה התובעת פרופ' שנקר " העברת החולה לבית חולים רמב"ם היתה מוצדקת ויש להעריך את הפעולה הנכונה של הרופא בלקיחת החלטה זו", הרופא כאמור הינו הנתבע דר' זילברמן, (ת/1 עמ/ 3). גם בחינה בדיעבד של הנסיבות הקשורות בהעברת התובעת לרמב"ם או התחלת הטפול בבית חולים רמות מרפא אינה מצביעה בנושא זה על רשלנות. דר' זילברמן הסביר כי הוא יכול היה לטפל בתובעת גם ברמות מרפא בעת הופעת הדימום אך הוא בחר בדרך הבטוחה והטובה ביותר וטוב עשה.

9. השאלות הטעונות הכרעה הן האם הרפזאל גרם לדמום החריג ואם התשובה חיובית  האם הנתבע התרשל בכך שלא חייב את התובעת להפסיק לקחת את תרופת הרפזאל לפני הגרידה. באשר לנטל ההוכחה מבקש ב"כ התובעת להחיל לחילופין את הכלל של "הדבר מדבר בעדו".

10. שאלה נפרדת וחשובה הינה שאלת ההסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה דהיינו האם ניתן לתובעת מלוא המידע באשר לסיכונים הצפויים בהליך הגרידה והאם הסכמתה התקבלה "מדעת".

11. יצויין כי הנתבעים התגוננו כגוף אחד ללא הבחנה בין האחריות שתוטל על מי מהם- במידה ותוטל.

12. לשם הכרעה במחלוקות מתחום המומחיות יש לבחון את חוות הדעת ועדויות כל אחד   מ-4 המומחים ביחד עם עדותם של הרופא המטפל דר' זילברמן והתובעת.

דיון

13. השאלה המרכזית שהתשובה עליה משליכה על יתר השאלות הינה השאלה אם תרופת הרפזאל גורמת או עלולה לגרום לדימום מוגבר.

14. קרישת הדם הינה מנגנון חיוני לעצירת דימום. הקרישה מושפעת בין השאר ממנגנון צימוד הטסיות (platelet) הנמצאות בדם, תרופות מסוימות יכולות להשפיע על צימוד זה למשל האספירין שפוגע בצימוד ומגביר הדימום ולכן למשל יש להפסיק ליטול אספירין לפני ביצוע פעולה כירורגית. השאלה הספציפית הינה האם גם לרפזאל תרופה השייכת לקבוצת הסליצילטים, אשר משמשת בין השאר כתרופה נוגדת דלקת כיבית במעי, האם גם לה השפעה על מנגנון קרישת הדם (או על צימוד הטסיות להבדיל מההשפעה על מספרן של הטסיות).שכן אם לרפזאל השפעה על צימוד הטסיות היה על הנתבע לאסור על התובעת להמשיך ולקחת את הרפזאל סמוך לבצוע פעולות כירורגיות ברחמה.

15. כחלק ממציאת הפתרון לשאלה זו נשאלת השאלה מיהו המומחה המתאים ממנו יש לקבל המידע. בתיק זה העידו שני גניקולוגים פרופ' שנקר מטעם התובעת ופרופ' רון גונן מטעם הנתבעים. פרופ' רביד מומחה ברפואה פנימית מטעם התובעת ופרופ' בנימין ברנר מומחה להמטולוגיה מטעם הנתבעים.

16. לאחר ניתוח העדויות וחוות הדעת שוכנעתי כי פרופ' ברנר ההמטולוג היחידי מבין המומחים הינו המומחה הנכון מבין כל המומחים שהעידו בפניי לשם ניתוח השפעת הרפזאל על מנגנון קרישת הדם. למעשה גם מומחה התובעת פרופ' שנקר מציין בחוות דעתו כי באשר להשפעת הרפזאל בטרם ביצוע הפסקת הריון "רצוי...לקבל יעוץ המטולוגי", (עמ' 3 לחוות דעתו ת/1). פרופ' שנקר אישר כי הוא אינו עוסק בפרמקולוגיה (עמ' 10) ופרופ' רביד אישר כי המטולוגיה אינה חלק מתתי התמחותו (עמ' 14).