דחיית תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת עקב מעידתה בשטח רחבת דואר

1.         דליה דנציגר (להלן: "התובעת"), תושבת הישוב אורנית משנת 1985, ילידת שנת 1951, נפגעה בתאונה ביום 14.08.02 בשעה 23.00 לערך.

2.         בישוב אורנית אין חלוקת דואר לתושבים, אלא לצד סניף הדואר המקומי, הממוקם במרכז מסחרי בישוב, ישנם תאי דואר אליהם מגיעים תושבי הישוב על מנת לאסוף את דברי הדואר.

3.         לגרסת התובעת, בחזרתה מתיבת הדואר לשביל גישה משופע המוביל מסניף הדואר, עקב הפרש גבהים משתנה בין שני משטחי הליכה - רחבת דואר מרוצפת (משטח מאוזן) ושביל הגישה (משטח משופע) - נתקלה רגלה של התובעת והיא מעדה ונפלה. לטענת התובעת, כתוצאה מכך נגרמו לה נזקי גוף ובין היתר שבר בקרסול.

על-פי הסכמת הצדדים, נכותה של התובעת כתוצאה מן התאונה הינה בשיעור של 10%, שהינו ממוצע הנכויות שקבעו מומחי הצדדים (15% - המומחה מטעם התובעת, 5% - המומחה מטעם הנתבעים).

4.         התובענה הוגשה כנגד רשות הדואר (להלן: " הנתבעת מס' 1"), שסניף הדואר מצוי בבעלותה וכן כנגד הנתבעת מס' 2, חברת הביטוח הראל, שהינה החברה שביטחה את הנתבעת מס' 1 בבטוח לפיצוי נזקי צד ג'. כמו כן, התובענה הוגשה כנגד הגב' בתיה קטן (להלן: " הנתבעת מס' 3"), שהינה זכיינית של הנתבעת מס' 1 אשר הפעילה את סניף הדואר במקום. בנוסף על כך, התובענה הוגשה כנגד המועצה המקומית אורנית (להלן: " הנתבעת מס' 4") שהינה הרשות המקומית בה מצוי סניף הדואר וכן כנגד הנתבעת מס' 5, חברת הביטוח כלל, שהינה חברה שבטחה את הנתבעת מס' 4 בביטוח לפיצוי נזקי צד ג'.

5.         הנתבעים הכחישו את אחריותם לתאונה, והתקיימו דיוני הוכחות הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

6.         בית המשפט  עשה ככל יכולתו על מנת להביא הצדדים לכלל פשרה, שתייתר הצורך במתן פסק דין, אף לאחר סיום דיוני ההוכחות, אולם מענהו של ב"כ התובעת "בנסיבות, אין מקום למתן תגובת התובעת לגופו של ענין ", שלא מענה היה, ועמידתו על מתן פסק דין, הצריכו את בית המשפט ליתן את פסק הדין. כפי שהבהרתי בהחלטתי מיום 11.12.07 יש גבול וקץ לניסיונותיו של בית המשפט להביא צדדים בסכסוך אזרחי - נזיקין לסיום המשפט בהבנה ביניהם, בבחינת "טובה פשרה על הדין".  במצב שכזה, וכאמור, לא היה מנוס אלא ליתן פסק דין שיקבע את זכויות הצדדים על בסיס הראיות והעדויות שבתיק.

7.         לאחר עיון בכל העדויות והראיות שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעים אינם אחראים לקרות התאונה ולפיכך דין התביעה שבפני להדחות.

להלן יבוארו הנימוקים להכרעה דלעיל.

8.         מבנה סניף הדואר הינו חלק מהמרכז המסחרי של הישוב אורנית. במקום ישנם חנויות שונות, סופרמרקט ואף סניף של קופת חולים. התובעת, על פי עדותה שלה מגיעה למקום "פעם ביומיים שלושה ". התובעת תושבת המקום, כאמור, מאז שנת 1985 ועד למועד התאונה, בשנת 2002, ביקרה במקום מאות רבות של פעמים והיא מכירה את המקום היטב.

9.         התובעת בחקירתה הנגדית העידה כי בעקבות שיחה טלפונית  עם בעלה אשר ביקש ממנה לקחת את דברי הדואר עצרה את מכוניתה בצד האחורי של סניף הדואר בשעה 23.00 בלילה, השאירה את רכבה מונע (!!) המפתחות, הטלפון והתיק של התובעת נותרו ברכב המונע (!!) והיא ניגשה לתאי הדואר המצויים במקום שבו אין לה כל קשר עין עם הרכב.

אינני מאמינה לתובעת כי במקרה שכזה הילוכה הלוך וחזור לתיבות הדואר היה הילוך רגיל ובנחת.

אדם שמותיר בלילה במקום חניה רכב מונע, פתוח וכשתיקו מצוי ברכב והולך למקום שבו אף אין לו קשר עין עם הרכב, ניסיון החיים, ההיגיון והשכל הישר מלמדים שהוא נחפז בדרכו ואץ לשוב לרכבו.

10.       לא ניתן לומר, כגרסת התובעת, שהיא לא מיהרה כי לא חששה מניסיון לגניבת הרכב והתיק הואיל ואין אף אדם במקום. המדובר במרכז מסחרי, בלב ישוב, והראיה שבמקום היו בני אדם הינה, כי מיד לאחר שנפלה התובעת וזעקה מיהרו וחשו אליה ארבעה בחורים צעירים. מה היה מונע ממי מהם או מאדם אחר במקום להיכנס לרכב המונע והפתוח על מנת לגנוב את תיקה של התובעת או את רכבה ?! - ברור לי שהתובעת, שהותירה את מכוניתה כאמור, מיהרה ודרכה אצה לה.

11.       לא זו בלבד הרי זו - התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי בחזרתה לרכב עיינה בדברי הדואר שאחזה ביד ולא הביטה בכיוון הליכתה, וכאמור, ברור לי שהדבר נעשה תוך הליכתה המהירה חזרה לרכבה, שנותר על ידה מונע ופתוח -

" ש. כשהוצאת את המכתבים מהתיבה הסתכלת מי שלח אותם ?

ת. הסתכלתי על המעטפות מבחוץ רפרפתי לא הספקתי לראות הרבה.

ש. אפשר להגיד שתוך כדי הליכה רפרפת במסמכים שהוצאת מהתיבה ?

ת. לא זכור לי אם זה היה תוך כדי הליכה או שעמדתי".  (עמ' 29 לפרוטוקול הדיון מיום 23.01.07, שורות 14 - 11).