דחיית שתי בקשות לתובענה ייצוגית נגד רשות המסים

פתח דבר

1. אדם מתקשר עם קבלן בעסקה לרכישת דירה. במסגרת הסכם הרכישה מתחייב הרוכש לשאת בתשלום שכר טרחת עורכי דינו של הקבלן בגין רישום זכויות הרוכש בדירה.

האם לצורך חישוב "שווי המכירה" ולעניין מס הרכישה, יש לראות בתשלום האמור כחלק מהתמורה המשולמת עבור הדירה, או שמא אין לגבות מס רכישה בגין תשלום זה מאחר שאין לראותו כחלק אינטגראלי מהתמורה שמשלם הרוכש עבור הדירה?

המבקשים טוענים כי מס רכישה שנגבה מהם בגין תשלום שכר טרחת עורכי דינו של הקבלן – נגבה מהם שלא כדין.

זו הסוגיה העומדת במרכזן של שתי התביעות והבקשות לאישור התביעות כתובענות ייצוגיות.

העובדות בתמצית

2. המבקש, מר עג'מי (להלן: "המבקש 1") בת"צ 1901-05-15 (להלן: "בקשה 1") הינו אדם פרטי שרכש ביום 29.4.2013 דירה מחברה קבלנית (חברת קידר מבנים בע"מ) תמורה סך של 3,600,000 ש"ח, דיווח על העסקה ושילם למשיבה מס רכישה בגין העסקה בהתאם לשומה העצמית שערך.

ביום 23.7.2013 הודיעה המשיבה למבקש 1 כי לאור פסק הדין שניתן בע"א 4532/09 מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב נ' יעקובס (2.3.2011) (להלן: "עניין יעקובס"), עליו לשלם תוספת למס רכישה בסך של 3,780 ₪ בגין סכום ההוצאות המשפטיות ששילם לעורך הדין של הקבלן בשיעור של 1.5% ממחיר העסקה. המבקש שילם למשיבה את הסכום הנ"ל.

ביום 27.7.2013 שלחה המשיבה למבקש 1 הודעת שומה מתוקנת גם בקשר לעסקה אחרת שערך המבקש 1, עסקה מיום 4.4.2013, במסגרתה רכש מחברה קבלנית אחרת (חברת אפרידר יזום והשקעות בע"מ) דירת מגורים תמורת סך של 3,000,000 ש"ח. במסגרת הודעה זו הגדילה המשיבה את שווי המכירה בסך של 1.5%, בהתאם לסכום ההוצאות המשפטיות ששולם לעורכי הדין של הקבלן, והמבקש 1 התבקש לשלם תוספת מס רכישה בסך של 2,700 ש"ח. המבקש 1 שילם אף את הסכום הנ"ל.

3. המבקשים, מר וגב' בט (להלן: "המבקשים 2") בת"צ 48871-05-15 (להלן: "בקשה 2") התקשרו עם חברה קבלנית בהסכם לרכישת דירת מגורים שנבנתה במסגרת פרויקט תמ"א 38. במסגרת הסכם המכר, התחייבו המבקשים 2 כי בנוסף לתשלום "המחיר הבסיסי של הממכר" בסך של 2,275,000 ש"ח, ישלמו המבקשים 2 לעורכי הדין שנקבעו מראש על ידי החברה הקבלנית סכום קבוע ומוסכם מראש בשיעור של 1.5% בתוספת מע"מ, כהשתתפות בהוצאות החברה לצורך טיפול ברישום זכויות המבקשים 2 בדירה בלשכת רישום המקרקעין. הובהר, כי סכום זה הוא נפרד ממחיר הדירה עצמה. בהתאם לכך, המבקשים 2 שילמו למשרד עורכי הדין שכר טרחה בסך 39,926 ש"ח.

ביום 26.2.2013 דיווחו המבקשים 2 למשיבה על העסקה וערכו שומה עצמית, בה צוין כי חבות מס הרכישה תיגזר משווי הרכישה בגובה המחיר הבסיסי. המשיבה לא קיבלה את הדיווח וקבעה ביום 23.4.2013 כי שווי העסקה לצורכי שומת מס רכישה יכלול הן את המחיר הבסיסי (2,275,000 ש"ח) והן את תוספת סכום השתתפות המבקשים 2 בהוצאות המשפטיות (39,926 ש"ח). 

בעקבות החלטת המשיבה הגישו המבקשים 2 בקשה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין, אשר נדחתה. משכך, הגישו המבקשים 2 ביום 19.10.2014 ערר על ההחלטה לוועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (ו"ע 23460-10-14).

במועד הגשת בקשתם לאישור התובענה כייצוגית בתיק זה לא ניתן עדיין פסק דין על ידי ועדת הערר בעניינם של המבקשים 2. עם זאת, ביום 1.9.2015 ניתן על ידי ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (בראשות כבוד השופט סוקול) פסק דין בערר ולפיו הערר נדחה. במסגרת פסק הדין נקבע כי תשלום לעורך דינו של הקבלן לכיסוי ההוצאות לרישום דירה שרכש קונה על שמו, מהווה חלק מהתמורה שמשלם הרוכש עבור הדירה, לצורך חישוב שווי המכירה לעניין תשלום מס הרכישה.

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 6895/15). נכון למועד זה, טרם ניתן פסק דין בערעור. 

4. שתי התביעות ושתי הבקשות, הן של מבקש 1 והן של מבקשים 2 (שיכונו להלן ביחד "המבקשים") – בהן נטען כי גביית מס הרכישה בגין תשלום שכר הטרחה לעורך דינו של הקבלן נעשתה שלא כדין - מונחות עתה לפניי. בקשה 1 שהוגשה במישרין לבית משפט זה, וכן בקשה 2, שהוגשה במקורה לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר בהחלטה מיום 14.10.2015 (כבוד השופטת בטינה טאובר) ובהתאם למבוקש, הורה על העברת הדיון בה לבית משפט זה באשר שתי הבקשות מעוררת שאלות דומות של עובדה ומשפט.
5. יצוין כי ביום 16.11.2015 הגיש המבקש בבקשה 1 בקשה שעניינה מחיקת בקשה 2 מכוח סעיף 7(ב)(3) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") מן הטעם שזו הוגשה רק לאחר שהוגשה בקשתו שלו (להלן: "הבקשה למחיקת בקשה 2").