העתירה בתמצית:
בפני עתירה המופנית כנגד החלטת המשיבים מיום 15/8/12 למינוי יועץ משפטי פנימי למשיבה 1.
למען הסדר יצוין כי במועד הגשת העתירה הוגשה גם בקשה לסעד זמני שענינו צו ביניים שיאסור את המשך קידום ההליך של בחירת יועץ משפטי פנימי למשיבה 1. ביום 12/9/12 טענו הצדדים בפני לעניין הסעד הזמני. למעשה, טרם הוגשה תגובה לעתירה עצמה והתגובה שהוגשה ע"י המשיבים, כמו גם הדיון שהתקיים בפני, התמקד בסעד הזמני המבוקש. עם זאת, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה לסעד הזמני וכן לדחות את העתירה כולה, מאחר וסבור אני כי העתירה אינה מגלה עילה כמשמעה בתקנה 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א - 2000.
בשים לב לדחיפות הסעד הזמני שהתבקש וההליך שעוכב חלקית, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 3/9/2012, יינתן פסק הדין על דרך הקיצור וללא הרחבה בדיון בסוגיות שביקשו עורכי הדין מטעם השותפות העותרת להעלות. סוגיות שלטעמי אינן נדרשות לצורך ההכרעה בעתירה.
עיקרי העובדות ותמצית טענות הצדדים:
העותרת היא שותפות של עורכי הדין המספקת שירותים משפטיים מגוונים למשיבה 1, שהיא תאגיד בשליטת עיריית חיפה מזה למעלה מעשור שנים. המשיב 2 הוא גזבר עיריית חיפה ומשמש מאז נובמבר 2009 כיו"ר דירקטוריון המשיבה 1.
לטענת עורכי הדין מהשותפות העותרת, החליט המשיב 2 להפסיק את ההתקשרות שבין המשיבה 1 לעותרת כצעד ענישתי כנגד עורכי הדין, אשר לטענתם חשפו התנהלות מושחתת במהלך ניהול מכרז שהוציאה המשיבה 1, מכרז מספר 55/2012 שעניינו בהקמת סככות לאוטובוסים, שלטי פרסום וריהוט רחוב בחיפה (להלן: "
המכרז"). לטענת עורכי הדין, הם פעלו כמתחייב מתפקידם כיועצים משפטיים של התאגיד הציבורי ומנעו פעולות בלתי תקינות המהוות מעשי שחיתות שביקש המשיב 2 לבצע כדי להטות את המכרז. בסופו של יום, כך נטען, לא עלה בידי המשיב 2 להטות את המכרז. עם זאת החליט המשיב 2 לנקום בעורכי הדין בדרך של הפסקת התקשרות עימם. כנגד החלטה זו מופנית העתירה.
עורכי הדין העותרים טוענים כי יש להחיל על הנושא את עקרונות חוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) התשנ"ז - 1997 ולמנוע את הפגיעה בהם, פגיעה שלטענתם באה כתגובה על חשיפת ומניעת התנהלותו של המשיב 2, המהווה מעשה שחיתות של פגיעה בטוהר המידות ובמנהל התקין. לטענתם, אי מניעת המהלך של הפסקת ההתקשרות עימם מהווה מסר, לפיו חושף שחיתות שלטונית ייענש בדרך של פגיעה במקור פרנסתו. לטענת עורכי הדין העותרים, הפסקת ההתקשרות עימם מנוגדת להסכם שנחתם בין המשיבה 1 לשותפות העותרת, לפיה יוארך הסכם ההתקשרות שבין עורכי הדין למשיבה 1 לתקופה של שנתיים נוספות, עד ליום 31/12/2013. מכאן העתירה.
המשיבים טוענים כי ההחלטה למנות יועץ משפטי פנימי למשיבה 1 התקבלה ללא כל קשר לאירועי המכרז דלעיל, כחלק ממהלך המתבצע בכלל התאגידים העירוניים שבעיריית חיפה, בהתאם להוראות משרד הפנים. לטענת המשיבים, מדובר בהליך שהחל זמן רב לפני המכרז הנ"ל, בידיעת המשיבים, המנסים למנוע את המהלך מטעמים פסולים שעניינם ברצונם להמשיך וליהנות ממקור הכנסה שהניב לשותפות הכנסות כספיות ניכרות במהלך שנים רבות.
המשיבים טוענים כי ההחלטה לבצע מהלך של מינוי יועץ משפטי פנימי לתאגיד המשיבה 1 התקבלה לפני זמן רב, בידיעת השותפות העותרת, ולכן גם הוחלט כי הארכת הסכם ההתקשרות שבין השותפות העותרת למשיבה 1 תהיה לשנתיים, תוך שמירה על זכותה של המשיבה 1 להפסיק את ההתקשרות עם השותפות העותרת בהתראה של שלושה חודשים מראש.
ככל שהדבר נוגע למכרז, טוענים המשיבים כי טענות עורכי הדין בדבר התנהלות בלתי תקינה של המשיב 2 נבחנו ע"י גורמי הביקורת והדירקטוריון של המשיבה 1 ונמצאו חסרי בסיס.
טיעוני ב"כ הצדדים פורטו בהרחבה בכתבי הטענות (הן בכתב העתירה ובבקשה לצו הביניים והן בכתב התגובה לבקשה לצו הביניים) וכן בטיעון בפני בישיבה מיום 12/9/12. לא מצאתי צורך לחזור על כל שנאמר שם. מהטעמים שיפורטו החלטתי לדחות את העתירה על הסף.
הערה כללית בנוגע לטענות הצדדים:
עורכי הדין מטעם העותרת טוענים למעשים שיש בהם משום שחיתות שלטונית, הפרת כללי המנהל התקינים, מעשים הגובלים בעבירות פליליות.
יאמר מיד כי טענותיהם ראויות בחינה מעמיקה ע"י גורמי אכיפת החוק וכן גורמי הביקורת הפנימיים בעיריית חיפה, כמו גם במשרד הפנים ו/או באמצעות משרד מבקר המדינה, בהיותן של רשויות מקומיות וגופים הפועלים מטעמם נתונים לביקורתו של המבקר.
נעיר לעניין זה כי ראוי שהשימוש בטענה בדבר קיומה של שחיתות שילטונית יעשה בזהירות ראויה. לא כל תופעה של אי-סדרים במנהל הציבורי היא בגדר של שחיתות שלטונית ולא כי מעשה של שחיתות שלטונית, לכאורה, הוא גם בגדר של עבירה פלילית [ראו לעניין זה: דורון נבות,
שחיתות פוליטית בישראל (הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה תשע"ב) פרק התקציר וכן פרקים 8-9; ראו גם: יוסי שיין,
שפת השחיתות ותרבות המוסר הישראלית, (הוצאת דביר תש"ע)]. טענות עורכי הדין העותרים אכן כבדות משקל וראויות לבחינה, לרבות של גורמים חיצוניים לגופי הביקורת של משיבה 1. עם זאת, הסקת מסקנות בשלב זה, כפי שמבקשים עורכי הדין להסיק, היא מוקדמת ואינה מבוססת דיה בתשתית הראיות שהונחה בפני.
גם טענות המשיבה מעוררות שאלות בכל הנוגע להתנהלות הליך מינוי היועץ המשפטי הפנימי, ובעיקר בנוגע להתנהלות היועצים המשפטיים מטעם העותרת בהקשר להליך זה, ולאורך שנים. לא ברור כיצד זה הנחיות משרד הפנים, לפיהן יש למנות יועץ משפטי פנימי לתאגידים עירוניים וכן הנחיות משרד הפנים להגביל את תקופת השימוש ביועץ משפטי חיצוני לתקופות קצרות, לא נאכפו לאורך זמן. האם לא היה זה מחובת יועציה המשפטיים של המשיבה 1 להבהיר את ההנחיות ולוודא את ביצוען, הגם שהדבר נוגד את האינטרס העסקי של השותפות העותרת? האם לא היה על הגורמים המוסמכים בעיריית חיפה לפעול ליישום הנחיות משרד הפנים כבר מזמן? כל אלו שאלות הראויות ליבון, בחינה והסקת מסקנות.
ואולם אין בין כל הנושאים הנ"ל ובין הסעד המבוקש בעתירה דבר, כפי שיובהר.
הסעד המבוקש וההליך הנכון:
תחת הכותרת של עתירה מנהלית מבקשים, למעשה, עורכי הדין מטעם העותרת לאכוף על המשיבה 1 להמשיך בהתקשרות חוזית עימם, בהתאם להסכם ההתקשרות מיום 20 לספטמבר 2006 שתוקפו היה עד ליום 31/12/2011 ושהוארך עד ליום 31/12/2013. מדובר, אם כן, בעתירה שעניינה בסעד אזרחי מובהק שמקומו להתברר במסגרת של הליך אזרחי בבית משפט אזרחי. קודם לחקיקת חוק בתי משפט מינהליים, החליט בית המשפט העליון כי בסכסוכים המעוררים שאלות מתחום המשפט האזרחי תהא נתונה הסמכות לבית המשפט האזרחי, גם אם מדובר בחוזה עם רשות ציבורית, וכל זאת על אף העדר קו מפריד ברור בין סמכות מינהלית לאזרחית [בג"ץ 991/91
דוד פסטרנק בע"מ נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מה(5) 51]. הלכה זו לא שונתה גם לאחר חקיקת החוק לעניינים מינהליים. עצם העובדה שמתעוררת שאלה מתחום המשפט המנהלי, אין בה כדי להפוך את ההליך לכזה שיש לבררו במסגרת של עתירה מנהלית.