דחיית עתירה לביטול משכנתה בטענה כי זויפה חתימת העותרת

השופט א' גרוניס:

1.        עניינה של העתירה לפנינו בתלונה אותה הגישה העותרת למשטרת ישראל ובה טענה, כי זויפו חתימתה וחתימת בעלה על שטרי משכנתה מסוימים. העותרת מבקשת, כי תבוטלנה ההחלטות שנתקבלו על ידי מי מהמשיבים בעניין סגירת תיק החקירה וכן כי ממצאי הבדיקות שערכה המשטרה יימסרו לבית המשפט.

2.        בשנת 1986 נטלו העותרת ובעלה (להלן - בני הזוג) הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן - הבנק). בני הזוג התקשו בהחזר ההלוואה, ועקב קשיים אלו נכרתו בשנת 1992 ובשנת 1993 שני חוזי הלוואה נוספים (להלן - החוזים). החוזים אבדו במשרדי הבנק. על בסיס החוזים נחתמו שני שטרי משכנתה לטובת הבנק (להלן - שטרי המשכנתה). על אף אובדן החוזים וטענת הבנק כי החוזים לא נחתמו על ידו, נקבע, בפסק דין של בית משפט השלום בתל אביב מיום 4.9.97 (ת.א. 35499/95), כי החוזים תקפים. יצוין, כי באותו הליך טענו בני הזוג כי הם חתמו על החוזים. ביום 21.12.99 הגישה העותרת תלונה במשטרה במחוז תל אביב (מפלג הונאה) בגין זיוף שטרי המשכנתה. בתלונה נטען, כי החתימות של העותרת ושל בעלה על שטרי המשכנתה זויפו. ביום 4.5.00 נסגר תיק החקירה בעילה של חוסר אשמה. בחודש אוגוסט 2000 הגישו בני הזוג תלונה לקצינת תלונות הציבור של מחוז תל אביב על פגמים שנפלו לטענתם בהליך החקירה. נמצא כי התלונה אינה מוצדקת. בשנת 2001 הגישו בני הזוג ערר על סגירת התיק בעניינם בצירוף חוות דעת גרפולוגית (אותה צרפו גם לעתירה שבפנינו). במכתב מיום 17.2.03 נמסר לבני הזוג, כי הוחלט על דחיית עררם בשל היעדר אינדיקציה ממשית לביצוע העבירות הנטענות. עוד נאמר, כי נראה שהעבירות התיישנו. העותרת המשיכה ופנתה במהלך השנים פעמים רבות במכתבים ליועץ המשפטי לממשלה ולגורמים נוספים בהם דרשה את המשך בירור העניין והטיחה האשמות בגורמים השונים שטיפלו בתלונתה.

3.        דין העתירה להידחות על הסף. החלטתה של פרקליטות המדינה שלא לקבל את הערר אותו הגישו בני הזוג נשלחה לבני הזוג ביום 17.2.03. העתירה שלפנינו הוגשה ביום 6.9.07, היינו למעלה מארבע וחצי שנים לאחר מכן. משכך נגועה העתירה בשיהוי כבד המצדיק את דחייתה על הסף. פניותיה של העותרת במכתבים לגורמים שונים לאחר חודש פברואר 2003 אינן יכולות להצדיק את השיהוי שנפל בפנייתה לבית משפט זה. אומנם, ראוי ואף חובה על אדם הפונה לבית המשפט הגבוה לצדק כי ימצה את ההליכים המינהליים לפני פנייה לבית המשפט. אולם, משנתקבלה החלטה סופית בעניינה של העותרת ומשהיה עליה להבין כי החלטה זו לא תשונה, חייבת הייתה להקדים ולהגיש את עתירתה ולא לחכות במשך שנים (השוו, בג"צ 410/78 מילס ישראל בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד לג(1), 271 (1979)). נציין גם, כי אף לגופם של דברים, לא מצאנו יסוד לעתירה. תלונתה של העותרת נתבררה מספר פעמים מול הרשויות המוסמכות, ולא נראה כי נפל בהחלטתן פגם, וודאי שלא פגם מן הסוג המצדיק את התערבותו של  בית משפט זה.  יצוין, כי פסק דין זה ניתן לאחר שעיינו אף בתגובתה של העותרת מיום 23.1.08.

4.        משכך, נדחית העתירה על הסף.

           ניתן היום, כ"ז בשבט התשס"ח (3.2.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    גק

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: