השופטת ש' שטמר - אב"ד
בפסק הדין של הועדה קמא נקבע שקיים קשר של גרימה בין מחלת האפילפסיה ממנה סובל המשיב לבין השירות הצבאי שלו. פסק דיננו זה דן בשאלה, אם יש להכיר במחלת האפילפסיה כנגרמת על ידי תנאי השירות, במקרה זה - חסך בשינה תוך כדי השירות ועקב השירות.
רקע עובדתי העולה מפסק הדין של הועדה קמא
1. המשיב, יליד 1983, גוייס לצה"ל ביום 25/11/01 לחיל התותחנים (בפרופיל 72 בשל בעיה אורטופדית). בטירונות בשבטה סבל, כמו יתר הטירונים במחלקתו, מחסכי שינה. ביום 5/2/02 לאחר פעילות אינטנסיבית שכללה שש שעות שינה במצטבר במשך 48 שעות, איבד את הכרתו. הוא נבדק, טופל והוחזר ליחידה להמשך הטירונות, שאף נעשתה אינטנסיבית יותר. היו לו מספר התעלפויות נוספות במהלך הטירונות, מבלי שטופל בגינן. בחודש מאי 2002 ביצע הגדוד בו שירת המשיב פעילות בט"ש בדרום חברון, ובמהלך מסדר הופיעו אצלו תנועות לא רצוניות של הידיים, הוא הפיל את הקסדה ונפל כשכל גופו רועד.
המשיב פונה לבית חולים "סורוקה" ובהמשך לבית חולים "אסף הרופא" ואובחן כסובל מאפילפסיה. ביום 12/6/02 שוחרר למשך שנה בפרופיל 24. במהלך שנה זו, לא סבל המשיב מהתקפים אפילפטיים. בחודש אוגוסט 2003 הועלה הפרופיל שלו ל-45, והוא הוצב כעובד מנהלה במחנה יפתח. המשיב לא קיבל הקלה בהתחשב במצבו הרפואי, ונאלץ לשמור מדי לילה ובשבת כל שש שעות לסירוגין. לאחר שעבר שבת ראשונה בבסיס, סבל מהתקפים אפילפטיים, אושפז, ואז קיבל הקלה בשעות שינה רצופות.
ביום 7/11/04 שוחרר מצה"ל, ומאז הוא סובל מהתקפים (קלים) פעם בשבוע, המתבטאים בעיקר ברעד ידיו. המשיב נמצא במעקב נוירולוגי ומטופל תרופתית.
2. המשיב הגיש ביום 16/7/07 תביעה לקצין התגמולים, להכרה כנכה צה"ל, בטענו שמחלת האפילפסיה נגרמה עקב תנאי שירותו הצבאי. בהסתמך על שתי חוות דעת של דר' מנליס, מומחית בתחום הנוירולוגיה, נדחתה תביעתו ביום 1/6/09. על החלטה זו הגיש המשיב ערעור לועדה קמא, שכאמור קבלה את הערעור שלו, ועל פסק דינה הערעור שלפנינו.
חוות הדעת מטעם הצדדים
4. המשיב הגיש מטעמו את חוות דעתו של הנוירולוג, ד"ר שלמה פלכטר, בה נכתב כי חסכי שינה מהווים גורם להתפרצות התקפים אפילפטיים. המחלה במקרה דנן פרצה עקב חשיפתו לתנאי השירות ובייחוד לחסך השינה והסטרס הפיזי. אלמלא תנאים אלו, ייתכן שהמחלה היתה נותרת רדומה ולא היתה כלל מתפרצת או שלא היתה מתפרצת במועד בו חלו ההתקפים הראשונים.
5. המערער הסתמך, כאמור, על חוות דעתה של הנוירולוגית, ד"ר יהודית מנליס. האנמנזה שניתנה על ידי ד"ר מנליס היתה של-JME, שהיא תסמונת אפילפטית עם גורם גנטי, המופיעה לרוב בגיל ההתבגרות. עם טיפול נכון ניתנת המחלה לשליטה. המחלה מאופיינת בתנועות בלתי נשלטות של הזרועות והכתפיים, בתחילה ההתקפים קלים ומוסברים כעצבנות, מסורבלות או חרדה. הם יכולים להימשך שנים ואינם מזוהים כאפילפסיה אלא לאחר איבוד הכרה. במקרה שלפנינו, בין הופעת התנועות הלא רצוניות ועד לפניה למרפאה חלפו חודשים, והאבחון הסופי נעשה לאחר כשנה וחצי. אין מידע רפואי עובר לגיוסו של המשיב לצה"ל, על התקפים קודמים; על פי המסמכים הרפואיים, התנועות הלא רצוניות הופיעו מיד לאחר הגיוס וללא קשר למאמץ. כאשר חזר לשירות לאחר שהפרופיל שלו הועלה ל-45, הרי הופעת ההתקפים נגרמו לדעתה של דר' מנליס עקב רמת תרופה לא מספקת (ראו חוות דעתה מיום 29/4/10). חסך שינה הוא טריגר להופעת התקפים אפילפטיים אך לא גורם למחלה. העבודות הרפואיות המדברות על חסך שינה כגורם למחלה, דנות במקרים בהם ההתקפים באו עקב חוסר שינה לחולים ידועים כחולי אפילפסיה. ההתקפים הם ביטויים חולפים של מחלה קיימת מיום הלידה, למרות קיומו של קשר בין תנאי השירות (חסך בשינה) לבין הופעת התקף, שהוא סימן קליני של המחלה. לכן, אין לקבוע שתנאי השירות הם שגרמו למחלה.
פסק דינה של הועדה קמא
6. הועדה התבססה על ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין קריספיל (רע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים, פ"ד נא(2) 817, להלן- " פרשת קריספיל")), שם הוכר הקשר בין מצבי מתח, חוסר שינה ועייפות לבין ההתקף האפילפטי הראשון של התובע, כקשר של גרימה למחלה.
הועדה קמא קבעה, כי המשיב הרים את הנטל להוכיח שסבל מחוסר שינה במהלך השירות. מצבים של חוסר שינה מוכרים כטריגרים למערכת העצבים שיכולים לגרום להתפרצות המחלה. על פי חוות דעתה של ד"ר מנליס, " מדובר ביצירת מצב הנותן ביטוי למחלה הקיימת זה כבר". מכאן, לעמדת הועדה, ייתכן שאילו המשיב לא היה סובל מחסכי שינה, המחלה לא היתה מתפרצת כלל. נקבע, כי המערער לא הזים את החזקה לפיה במצב של התפרצות המחלה הקונסטיטוציונאלית בעת שירות, כשיש ראיות טובות על קשר סיבתי אפשרי, יש להכיר במחלה הקונסטיטוציונאלית כמחלה שנגרמה עקב השירות.
טענות הצדדים
7. לעמדת המערער, הנסמכת על חוות הדעת מטעמו, יש להבחין בין מחלת האפילפסיה לבין התקפים אפילפטיים, והבחנה זו היא העומדת בבסיס הנימוק לדחיית קשר סיבתי בין תנאי השירות בצבא לבין מחלת האפילפסיה. התקף אפילפטי אינו הגורם לפריצת המחלה אלא ביטוי של מחלה או פגם קיימים. חסך שינה הוא טריגר העלול להביא לחשיפת המחלה, אולם אינו הגורם לה. זאת, בייחוד כאשר עסקינן במחלה מסוג JME, שהיא תסמונת אפילפטית אידיופטית מולדת. בהיותה מולדת, המשיב חלה בה עוד בטרם התגייס לצה"ל, להבדיל ממחלה רדומה שעשויה להישאר רדומה תמיד. שכיחות הופעתה בגיל בו הופיעה אצל המערער היא גבוהה מאד. זאת ועוד; הועדה קמא טעתה בכך, שלא דנה בשאלה אם קיימת אסכולה רפואית הרואה קשר של גרימה בהתקף אפילפטי, אפילו נגרם כתוצאה מחוסר שינה. בהעדרה של אסכולה כאמור לא ניתן להכיר בקשר הסיבתי בין מחלת האפילפסיה לבין השירות הצבאי. פאנל מומחים נוירולוגים מיום 10/8/06 (להלן - " פאנל המומחים") קבע שאין קשר בין הופעת ההתקף האפילפטי הראשון לבין מהלך המחלה בעתיד, וכי אין הוכחה בבני אדם כי התקפים אפילפטיים גורמים להתקפים נוספים. חוות הדעת המשלימה מטעמו של המשיב אינה מתמודדת עם קביעתה של המומחית מטעם המערער לגבי סוג המחלה ומהלכה, ודי היה בכך כדי להעדיף את חוות הדעת מטעם המערער על פני זו מטעם המשיב.
8. המשיב טען, כי הערעור נוגע לקביעות עובדתיות בלבד, ולכן אין מקום להתערב בפסק הדין. המערער צירף שלא כדין לסיכומיו בתיק הועדה קמא, חוות דעת של פאנל מומחים, מבלי שקיבל על כך אישור ממנה. הועדה לא קבעה כי חסך בשינה גורם למחלה או להחמרתה, אלא כי חסך בשינה מוכר כטריגר שיכול לגרום להתפרצות המחלה שהיתה רדומה. המשיב לא סבל לפני הגיוס מהתקפים אפילפטיים או תסמינים אחרים הקשורים למחלה. לאחר שנחשף לתנאי שירות קשים שכללו חוסר מצטבר בשעות שינה, עבר אירוע ראשון ביום 5/2/02 ולאחר מכן עבר מספר אירועים נוספים, עד לאבחונו ביום 12/6/02 כסובל מאפילפסיה. זאת ועוד: האטיולוגיה של המחלה אינה ידועה אולם עשוי להתקיים קשר סיבתי עובדתי-רפואי בין חוסר שינה לבין התקף אפילפטי. גם אם אין אסכולה רפואית שתומכת בטענות המשיב, קיים קשר סיבתי קונקרטי בין תנאי השירות לבין התפרצות המחלה.
דיון והכרעה
9. קביעותיה העובדתיות של הועדה, בהן קיבלה את גרסת המשיב לקרות האירועים ולנסיבות שהביאו להתקף הראשון, אינן בתחום ההתערבות של ערכאת הערעור (ראו, בין היתר, ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563; ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר בית חולים מאיר, פ"ד נא(4)687, 695; ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל משרד הבריאות, פ"ד מה(2) 142). הוא הדין בדרך כלל בהעדפת חוות דעת רפואית אחת על פני האחרת הנחשבת כקביעה עובדתית השמורה לערכאה הדיונית, ואין ערכאת הערעור מתערבת בה אלא במקרים חריגים (וראו ע"א 7271/11 פלוני נ' משרד הבטחון אגף השיקום קצין התגמולים, דינים עליון (0113) 2012). מנגד, קביעה בשאלה אם קיים קשר סיבתי בין תנאי השירות לפרוץ המחלה, ניתן לערער עליה, בהיותה שאלה משפטית.
10. כידוע, על מנת לבסס קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין המחלה, היה על המשיב להוכיח כי המחלה פרצה בזמן השירות ועקב תנאי השירות (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 (2002)).