דחיית ערעור על החלטה לבטל פסיקתא לנוכח פרשנות תקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי

1.         עסקינן בפרשנות תקנה 198 ל תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, בדבר מתן פסיקתא (להלן: " תקנה 198 או התקנה"). תקנה זו תוקנה לאחרונה ב-21.11.2013, קרי לאחר מועד מתן ההחלטה מפי הרשמת, תיקון אשר יכנס לתוקף בימים הקרובים - ב-21.12.2013.

השאלה הפרשנית העומדת לדיון, היא כיצד יש לפרש את המילים בתקנות " הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בעניין הנדון" החרוטות עלי ספר זמן רב, לנוכח התיקון.

            ובמילים אחרות, האם לרשמת סמכות לבטל מעיקרה פסיקתא,  משום שהפסיקתא חרגה מהוראות פסק הדין הספציפי שביסודה.

2.         לפני ערעור על החלטה מיום 6.12.2011 של כב' הרשמת (כתוארה אז) תמר סנונית פורר, בקשה 10 בתמ"ש 12656-96 לפיה, היא מקבלת את בקשת המשיב ומבטלת פסיקתא אשר נחתמה על ידה ביום 21.2.2011 בהעדר התייצבות של המשיב ובה נאמר - בין השאר - כי " האישה תקבל את הבית ברח' ...".

3.         בהחלטתה קבעה הרשמת שיש לבטל את הפסיקתא מעיקרה, שכן בפסק הדין התבקש סעד אחר מהסעד שניתן בפסיקתא ואין בו אין קביעה אופרטיבית פוזיטיבית כי הדירה הינה של המשיבה.

כבוד הרשמת הבהירה, כי אין באמור בהחלטה זו על מנת לקבוע כל מסמרות לגבי הזכויות בבית.

4.         באת כוח המערערת טוענת בערעורה כי:

4.1        הרשמת נתפשה לפרשנות מוטעית של תקנה 198 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת שניתן להוציא פסיקתא שתכיל את " הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בעניין הנדון." משמעות הוראת תקנה זו היא, שכל הוראה אחרת שניתנה בנדון, יכולה לבוא לידי ביטוי בפסיקתא.

4.2        בכל הדיונים עוברת כחוט השני החלטה, כי הסכם הממון שבוצע, למרות שלא אושר, יש לו נפקות משפטית, כאמור גם בהחלטת הרשמת.

4.3        כל התיקים נדונו בפני כב' השופט ד"ר גרמן, לכן ניתן לראות בתיקים כמקשה אחת. לראיה ניתנו פסקי דין בהסכמה שהיו מבוססים על כל חומר הראיות בכל התיקים.

4.4        טעתה כב' הרשמת בקבעה, שאין קביעה פוזיטיבית בפסק הדין שבמחלוקת, כי הדירה שייכת למשיבה. מפני שבית המשפט עצמו שנתן את פסק הדין קבע פוזיטיבית שהדירה שייכת למערערת בהחלטה של כב' השופט גרמן בבש"א מס' 8 בתיק 12293/05 נאמר לגבי פסק הדין נשוא הפסיקתא במפורש "בפסק הדין קבעתי: התוצאה היא אפוא, שהדירה מושא התביעה, כאמור בסעיף 7א' להסכם נ/2 שייכת לאישה."

4.5        טעתה הרשמת שביטלה את הפסיקתא לאחר שהמערערת שינתה מצבה לרעה ושילמה את המשכנתא של הנכס שנועדה להבטיח חובות עסקיים של המשיב אשר סכומה עולה על ערך מחצית בית המגורים עצמו. כעת עומדת המערערת בפני שוקת שבורה. מצד אחד היא שלמה את חובותיו של המשיב ומצד שני היא נשארה נקייה מנכסיה, והמשיב יוצא נהנה מהרכוש שלא שייך לו ועושה עושר ולא במשפט על חשבון המערערת.

4.6        כן היה מקום להותיר את הפסיקתא על כנה לנוכח הבעת התקווה של כב' השופט רובינשטיין בע"מ 7734/08 ו-8167/08 כי החלטתו " תוריד את המסך על מסכת ההתדיינויות הממושכת בין הצדדים, שזה מכבר הגיע העת  לשים לה סוף".

5.         בתגובה בעיקרי טיעוניו סמך המשיב ידיו על החלטת כבוד הרשמת, לפיה הפסיקתא בטלה מעיקרה.

דיון

6.         נוסחה של תקנה 198 במועד בו נתנה הרשמת את ההחלטה הוא כדלקמן:

"על סמך החלטה שניתנה מותר לערוך פסיקתה, שתכיל את מס' התיק, שמות בעלי הדין ומענם, הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בעניין הנדון וצו בדבר הוצאות המשפט;"

7.         לאורך השנים נשברו קולמוסים בפרשנות התקנה שבמרכז הערעור שבפנינו שופטים ומלומדים פירשו את התקנה כך:

א.         הפסיקתא אמורה להוות שיקוף של מה שנפסק בפסק הדין (ד"ר אליהו וינוגרד " תקנות סדרי הדין" חלק א' הוצאת הלכות ע' 302).