עפ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
|
17194-04-12
19/06/2012
|
בפני השופט:
אברהם אליקים
|
| - נגד - |
התובע:
1. אלעד ויצמן
2. ציון ברכה
3. אלון חיימוב
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
| פסק-דין |
מבוא.
1. בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו שניתן במסגרת תיק פ"ל 5066-10-10, (הש' יעקב בכר). הערעור מוגש הן לגבי ההרשעה והן לגבי העונש.
2. כתב האישום הוגש נגד המערערים לאחר שהעלו סרטון לרשת YOUTUBE ובו הם נראים נוסעים בכביש מספר 2 מתל אביב לכיוון חיפה, ברכב בו נהג מערער 1 כשמד המהירות מצביע על מהירות של 260 קמ"ש, בעוד שהמהירות המירבית המותרת באותו כביש היא 90 קמ"ש.
3. מערער 1, נהג הרכב, הואשם בעבירות של נהיגה בקלות ראש ובמהירות שיש בה סכנה לציבור, נהיגה במהירות בלתי סבירה, נהיגה במהירות מופרזת וסיכון חיי אדם, עבירות לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ותקנות 51, 54(א) ו-21(ב)(4) לתקנות התעבורה התשכ"א -1961.
4. מערערים 2 ו-3 שנסעו באותו רכב הואשמו בעבירות של שידול וסיוע לאותן עבירות.
5. לאחר שמיעת הראיות הרשיע בית משפט קמא את המערערים בכל העבירות שיוחסו להן והטיל על הנאשמים עונשים שונים שלגבי העיקריים שבהם הוגש הערעור.
בענינו של מערער 1- מאסר בפועל בן 4 חודשים, פסילה מלנהוג למשך 8 חודשים בניכוי 6 חודשי פסילה מינהלית וקנס בשיעור של 3,000 ש"ח, ובענינם של מערערים 2 ו-3, פסילה מלנהוג לתקופה של 18 חודשים.
ריצוי המאסר ופסילת הרישיון בפועל עוכבו לגבי 3 המערערים עד להכרעה בערעור.
6. המערערים מצידם לא כפרו בעצם הנסיעה ברכב אלא שלטענתם מד המהירות היה פגום והראה מהירות גבוהה בהרבה מהמהירות הנכונה שהיתה מותרת. משנתבקשו להמציא את הרכב על מנת שתבדק טענתם, טענו כי אינם זוכרים של מי הרכב.
7. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים (וניתוח טיעונים בכתב שהגישה המשיבה) ניתן למקד את המחלוקת ולקבוע כי יש להכריע בקשר ל- 4 נושאים:
· האם שגה בימ"ש קמא כשהרשיע את מערער 1, לרבות באשר לדרך ניתוח העדויות ומתן המשקל הנכון לחוות דעת המומחים?
· האם יש להקל בעונשו של מערער 1?
· האם התקיימו במקרה זה התנאים המאפשרים הרשעת מערערים 2 ו-3 בעבירות של סיוע ושידול?
· האם עומדת למערערים הגנה מן הצדק בשל טענת אכיפה בררנית בענינם לעומת טענות בדבר נהיגת מפכ"לי המשטרה?
דיון
8. בראש ובראשונה אזכיר את המסגרת הנורמטיבית באשר לדיון בערעור ואפנה לפסק דינו של הש' נ' הנדל מיום 6.6.2012:
"כלל נקוט הוא מלפנינו, וכמובן אין בכך משום החידוש, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי העובדה והמהימנות של הערכאה המבררת, וזאת בשל יתרונה המובנה של האחרונה, אשר התרשמה ישירות ובלא אמצעים מקשרים מהעדים ומהראיות..ניתן להצביע על ארבעה חריגים עיקריים, אשר בכוחו של כל אחד מהם להרחיב את הפתח לשיקול עצמאי יותר של ערכאת הערעור בבחינת הממצאים העובדתיים. הראשון - כאשר מתבססים הממצאים על מסמכים בכתב ולא על עדות בעל פה, שכן הן הערכאה המבררת והן ערכאת הערעור מקבלות לפניהן את המסמך כפי שהוא (וראו: ע"פ 398/89 מנצור נ' מדינת ישראל (19.1.1994)); השני - עניינו במקרים בו ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על שיקולים טהורים שבהגיון, בנבדל משיקולי התרשמות או מערבוב בין שיקולי התרשמות והיגיון (וראו: ע"פ 6147/07 שמעון אביסידריס נ' מדינת ישראל(2.7.2009));השלישי - מקום בו נפלו טעויות מהותיות בהערכת מהימנות העדויות על ידי הערכאה הדיונית. טעויות שכאלה עניינן למשל התעלמות מסתירות בעדות היורדות לשורשו של עניין או התעלמות מגורמים רלבנטיים להערכה של משקל העדות (וראו: ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 690); הרביעי - מצב בו הערכאה המבררת מסיקה מסקנות מהעובדות, ובמיוחד כאשר אלה עומדות בליבת הבדיקה של מרכיבי העבירה (וראו למשל: ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' עו"ד ידידיה גורן (12.8.2009))" ע"פ 2439/10 פלוני נגד מדינת ישראל.
9. עיון בהכרעת הדין מראה כי ככל שמדובר בהרשעת המערער 1, מדובר בהרשעה המבוססת על קביעות עובדתיות וקביעת מהימנות שאיני מוצא כל הצדקה להתערב בהם. כך למשל קובע בית משפט קביעה בנושא מהימנותו של עד תביעה מרכזי, המומחה עופר מקדש:
"מצאתי להעדיף את עדותו של עופר מקדש ביחס לדגם הרכב, שהעיד בפני על ניסיונו הרב בחב' ב.מ.וו במסגרת תפקידיו השונים, תפקידים אותם מילא במשך 17 שנה בחברה ויש להם נגיעה ישירה לרכבי ב.מ.וו על דגמיו השונים. עדותו של מקדש מלמדת על בקיאות רבה באפיונים השונים של סדרות הרכב מסוג ב.מ.וו, כאשר לכל אחת מן הסדרות מאפיינים ייחודיים לה" ומנגד קבע בית המשפט קמא קביעות מהימנות לגבי עדויות הנאשמים "זאת ועוד, עליי לציין כי עדותו של הנאשם 1, כמו גם הנאשמים האחרים, לא הותירה עלי רושם חיובי, העדויות לוקות בחוסרים בנקודות משמעותיות, אשר יש בהן כדי להטיל צל כבד על אמינותן ואשר אין בהן כדי לתמוך בגרסה שהעלו הנאשמים, הגרסאות נחזות כמושתתות על ההסבר שסיפקו הנאשמים לכך שלוח המחוונים היה תקול עובר לאירוע, אולם הן נעדרות פרטים אחרים אשר היה בהם כדי לאשש או להפריך טענה זו".