לפני בקשה לעיכוב ביצוע, נשוא פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופטת רונית גורביץ), בתמ"ש 1800/08 (תביעה למזונות אישה) ובתמ"ש 1801/08, (תביעה לשמירת זכויות) אשר ניתן ביום 20.5.13 ובמסגרתו חויב המערער, בין היתר, בתשלום מזונות למשיבה, בסך של 4,000 ש"ח לחודש.
בנוסף חויב המערער לשלם למשיבה תוספת של 1,000 ש"ח, בפריסה ל-30 תשלומים אשר יתווספו לתשלום המזונות השוטף, בגין דמי מזונות העבר, החל מיום 13.3.2008, מועד הגשת התביעה. (זאת כתוספת למזונות הזמניים בסך של 3,000 ש"ח, אשר שילם המערער, בהסכמה, למשיבה, כפי שנקבע בהחלטת כב' השופטת המנוחה כרייני ז"ל, מיום 29.8.08).
כעולה מהבקשה, המערער מלין על חיובו בתשלום מזונות העבר, ולטענתו יש להותיר את המצב הרצוי לפיו המערער ממשיך לשאת במזונותיה השוטפים של המשיבה בעוד הוא מבקש "לעכב" את תשלום חוב העבר שהוטל עליו בפסק הדין קמא. (ראה סעיפים 21 ו-33 לבקשת המערער).
לטענת המערער, סיכויי ההצלחה בערעור טובים ולא ייגרם נזק למשיבה בעיכוב ביצוע פסק הדין.
לנטען ע"י המערער, מאזן הנוחות נוטה לטובתו.
המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מדובר בחיוב כספי שאותו אין לעכב אלא במקרים חריגים, שהמקרה דנן אינו נמנה עליהם.
לנטען, המערער לא הוכיח כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ולא הונחה תשתית ראייתית, אשר בגינה יש לקבל את בקשתו לעיכוב ביצוע.
עוד נטען כי המערער לא הוכיח כי סיכויי הערעור טובים ודי בכך כדי לדחות את בקשתו.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחייה.
דרך הכלל היא , הזוכה בפסק דין זכאי ליהנות מפרי זכייתו וביתר שאת, שעה שמדובר בסעד כספי.
לא מצאתי בבקשה תשתית עובדתית או משפטית שיש בה כדי להצדיק כאן סטייה מהכלל האמור.
נדמה שהמערער בבקשתו, אינו חולק על עצם תשלום המזונות למשיבה (יצוין כי המערער שילם למשיבה מזונות זמניים משך מספר שנים), שכן למעשה הוא מבקש להמשיך לשאת במזונותיה השוטפים של המשיבה, תוך עיכוב חוב העבר, בקשה שאין לה הצדקה בנסיבות כאן.
מבלי לקבוע מסמרות, אציין כי סיכויי הערעור כפי בחינתם בשלב זה ולשלב זה, אינם גבוהים.
פסק הדין קמא, נשען על אדנים מבוססים של חוק ופסיקה וקובע קביעות עובדתיות, שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן.
כך גם כך, בניגוד לטענת המערער, בית משפט קמא, תחם את תשלום המזונות בקובעו כי
"דמי המזונות ישולמו עד למתן הגט לאישה ע"פ פסק דין או החלטה של ביה"ד הרבני".
בית משפט קמא, ערך
סקירה מקיפה בדבר הכנסות המערער שבעטיה קבע את מסוגלותו לעמוד בתשלומים למשיבה. מעבר לכך, ניכר כי הכנסתו של המערער אף עלתה. (ראה סעיף 37 לפסק הדין קמא אל מול סעיף 29 לבקשה לעיכוב ביצוע).
בית משפט קמא נתן דעתו גם להכנסות האישה, אשר אינה עובדת ונטולת מקור הכנסה, עקב מחלה.
דומני כי בנסיבות אלו, מאזן הנוחות
אינו נוטה לטובת המערער.
מעבר לכך, לא הוכח בפניי כי יגרם למערער נזק בלתי הפיך או כי לא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו.