דחיית ערעורו של נחום מנבר נ' החלטת ועדת שחרורים

1. זוהי עתירה שהוגשה כנגד החלטת וועדת השחרורים מיום 19.11.08, שהחליטה לדחות את בקשת העותר לקיום דיון חוזר בעניינו.

רקע עובדתי

2. העותר מרצה עונש מאסר בן 16 שנים בגין עבירות של סיוע לאויב במלחמתו בישראל, ניסיון לסיוע לאויב במלחמתו בישראל ומסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בבטחון המדינה; כמו  כן הואשם העותר בעבירות של שיבוש הליכי משפט והפרת איסור פרסום, אולם מעבירות אלו הוא זוכה.

פרטי העובדות על יסודן הורשע העותר בעבירות הנ"ל, בתמצית, הינן, כי במהלך 1990 יצר קשר באמצעות מתווך אירני שהיה באותה עת ראש פרוייקט הנשק הכימי באיראן ויועץ לנשיא איראן. במסגרת הקשרים שנוצרו, נחתם הסכם בין חברה שהיתה בבעלותו של העותר לבין המחלקה האיראנית שהיתה אחראית לנושא התקפה והתגוננות בתחום חומרי לחימה כימיים. מתוקף ההסכם והמסמכים הנלווים אליו, התחייב העותר לספק ולבצע אספקה של ידע להקמת מפעל לייצור החומר "טיוניל כלוריד" בריכוז של 96% המשמש כחומר מוצא לגזי עצבים וגז החרדל, לרבות רשימה של ציוד הנדרש להקמת מפעל כזה. לציין, כי הציוד הנדרש להקמת המפעל הועבר במלואו לאיראן בין פברואר 92' לספטמבר 93'. כמו כן, התחייב העותר במסגרת אותו הסכם לספק ידע ורשימות ציוד לצורך הקמת מפעלים לגז רעיל מסוג חרדל ושלושה סוגים נוספים של גזי עצבים. בעבור המעשים הללו קיבל העותר 16 מיליון דולר.

בנוסף לאמור, בחודש אפריל 93', התקשר העותר בזכרון דברים עם אחר לספק לאיראן ידע ורשימת ציוד להקמת מפעל לייצור פגזים בינאריים הנושאים חומר לחימה כימי שהינו גז עצבים מסוכן ובתמורה לעסקה זו היה אמור לקבל 2.4 מיליון דולר. הפרטים הטכניים לגבי עסקה זו סוכמו בין הצדדים בחודש מאי 93' ובאפריל 94' קיבל העותר עבור העסקה סך של 600,000$.

מן הראוי לציין כי משנודעו המגעים בין העותר לבין האיראנים, הוא התבקש ע"י הרשויות להפסיק את המגעים, אך לא רק שלא עשה כן אלא אף העלים והשמיד מסמכים תוך שהוא מוליך שולל את שירותי הבטחון, כאילו הוא משתף פעולה עימם.

לאחר שמיעת הוכחות, הורשע העותר בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב-יפו, ועונשו נגזר ל-16 שנות מאסר. העותר הגיש ערעור על פסק הדין, ובית המשפט העליון בדחותו את הערעור ציין,  כי העותר ביצע את העבירות תמורת בצע כסף וכי "זהו אחד המקרים החמורים ביותר של עבירות בטחוניות שנדונו אי פעם בבתי המשפט במדינה, ואשר בוצעו ע"י אזרח ישראלי כנגד בטחון המדינה".

3. העותר החל לרצות את מאסרו בתאריך 27.3.97. מועד תום ריצוי שני שליש (בניכוי מנהלי) חלף ביום 11.6.07. מועד שחרורו המלא (בניכוי מנהלי), יחול בתאריך 9.10.2012 ומועד השחרור המלא (ללא ניכוי מנהלי) יחול בתאריך 26.3.2013.

4. לחובת העותר 3 הרשעות קודמות בהן הורשע בביצוע 27 עבירות מרמה, ובגינן  נדון לעונש מאסר למשך 3 חודשים.

בשנת 84' חזר העותר וביצע עבירות מרמה נוספות בנסיבות מחמירות, ובשנה זו נמלט מן הארץ תוך הפרת תנאי השחרור בערובה שהיו מוטלים עליו. מספר שנים לאחר מכן, בהיותו בחזקת עבריין נמלט, הגיע העותר באמצעות בא כוחו להסדר טיעון, שלאחריו התאפשרה חזרתו ארצה.

הליכים קודמים

5. העותר הגיש בקשה לשחרור על תנאי ממאסר לוועדת השחרורים והדיונים בפניה החלו בתאריך 30.5.07 ונמשכו לסירוגין עד להחלטת הוועדה ביום 28.8.07 (להלן: "ההחלטה המקורית"), הוועדה דחתה את בקשת העותר להשתחרר שחרור מוקדם ממאסרו וקבעה, בין היתר, כי העותר לא הרים את נטל השכנוע הדרוש להוכיח שאינו מסוכן לציבור וכי הוא ראוי לשחרור. על החלטה זו הגיש העותר עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בת"א. ביום 15.1.08 דחה בית המשפט המחוזי (השופטים א' טל; י' אמסטרדם; ר' לבהר שרון)  את העתירה, בפסק דין מפורט ומנומק המשתרע על 34 עמודים (להלן: "פסק הדין בעתירה הראשונה"). בפסק דינו אימץ בית המשפט המחוזי את החלטת הוועדה כי אין לשחרר את העותר על תנאי הן בשל המסוכנות הנשקפת ממנו, הן בשל היותו בלתי ראוי לשחרור והן בשל הפגיעה הטמונה באמון הציבור אם ישוחרר, כמשמעותה בסעיף 10(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א - 2001 (להלן: "החוק").

הבקשה לעיון חוזר

6.   ביום 26.3.08 הגיש העותר בקשה לדיון חוזר, לפי סעיף 19 לחוק. הבקשה הכילה 4 עמודים ולא הוזכר בה קיום העתירה הראשונה ופסק הדין שניתן בעתירה הראשונה. ממילא גם לא צורפו המסמכים עצמם.

הבקשה לעיון חוזר נסמכה על הנימוק של שינוי נסיבות, והתבססה על שלוש חוות דעת שצורפו אליה: האחת של הפסיכולוג יורם בן יהודה, השניה של דר' חיים קנובלר והשלישית של מר יעקב פרי.

לאחר הגשת הבקשה לוועדה הגיש ב"כ העותר שתי עתירות נוספות לבית משפט זה כנגד וועדת השחרורים, שתיהן בעניין מועד כינוס הוועדה.

בעתירה הראשונה (עעא 1933/08), נדון פרק הזמן ממנו יש למנות 6 חודשים בס' 19(5) ונקבע - בהסכמת הצדדים - כי פרק הזמן אליו מכוונת הוראת סעיף 19(5) לחוק (עליה נעמוד להלן), יחל מיום מתן ההחלטה המקורית. כמו כן נקבע כי בית המשפט  לא יתערב בסדרי עבודתה של הוועדה. נזכיר, כי כבר בשלב זה הודיעה המדינה כי תגיש תגובה כתובה לועדת השחרורים בעניין הבקשה לדיון חוזר. 

העתירה השניה - שכוונה לשינוי מועד הדיון בועדת השחרורים - נדחתה (עעא 2185/08).

עובר לדיון בוועדה, ובהמשך להצהרה לפני בית המשפט המחוזי כאמור, הגישו באי כח היועץ המשפטי לממשלה תגובה בכתב ובה פרטו את טעמי התנגדותם לקיום דיון חוזר בעניינו של העותר.

הדיון בוועדה בבקשה לעיון חוזר

7.   הוועדה קיימה דיון ראשון ביום 11.8.08, כאשר לפניה הונחו בקשת העותר ותגובת היועץ המשפטי לממשלה, ההחלטה המקורית ופסק הדין בעתירה הראשונה.

בדיון שהתקיים, שלא בנוכחות הצדדים, החליטה הוועדה לבקש מהצדדים השלמות שונות ובעקבות כך דחתה את הדיון למועד נוסף.