1. עתירה להורות לפרקליטות המדינה לעשות לזימונה של גב' שולה זקן להשלמת עדותה בת"פ 10291-01-12 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ולשם כך לזמנה לחקירות נוספות, לשוב ולשקול לחתום עמה על הסכם "עד מדינה", והכל על מנת לרדת לחקר האמת בחשדות לשחיתות מצדו של ראש הממשלה לשעבר, מר אהוד אולמרט. לטענת העותרת, הימנעותה של הפרקליטות מהעדתה של גב' שולה זקן בבית המשפט, עתה, לאחר שהביעה נכונות להעיד נגד מר אולמרט, כמי שהיתה "בשר מבשרו" וכשברשותה "מידע יקר מפז", כלשון העותרת, היא בלתי סבירה במידה קיצונית, פוגעת באמון הציבור ובשלטון החוק, משליכה על המערכת המשפטית, על המערכת הפוליטית ועל הנורמות השלטוניות, ומחייבת את התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק.
2. בתגובתה לעתירה טוענת גב' שולה זקן, כי אכן נפל פגם בשיקול דעתה של הפרקליטות, וכי בשים לב לאמרות שמסרה בחקירתה בכלל, וביחס למר אולמרט בפרט, היה מקום לשוב ולהעידה - הן בתיק שעומד לקראת הכרעת דין, הן בתיק התלוי ועומד בערעור. מבלעדי השלמת עדותה, לדברי גב' זקן, כל הכרעה שתצא תחת ידי בתי המשפט בתיקים הללו תהא חסרה ומאולצת: "האמת העובדתית, לה שואף בית המשפט, תיוותר עלומה, גולמית ובלתי מפוענחת הגם שהיא לכאורה נמצאת בהישג יד".
3. בתגובתו לעתירה מלין מר אהוד אולמרט על מחול שדים תקשורתי, שמטרתו להציגו כאדם מושחת ונהנתן, תוך זיהום חמור של טוהר ההליך הפלילי; על כך שעיון בהודעתה של גב' זקן במשטרה מיום 5.3.2014 מעלה כי דברים שיוחסו לה כלל לא נאמרו על-ידה; ועל כך ש"לא 'אמת עובדתית' בפיה של גב' זקן, אלא 'אמת' מעובדת ומוכוונת מטרה, שאינה אלא אסופת שקרים, המונעת מתחושתה של גב' זקן כי מר אולמרט בגד בה, כאשר סירב לגבות בבית המשפט את מערכת היחסים המושחתת שנרקמה בינה לבין עד המדינה בפרשת הולילנד, ומחששה מפני עונש המאסר שייגזר עליה. הא ותו לא".
4. בתגובתה של הפרקליטות לעתירה נטען כי דינה להידחות על הסף ולגופה, משום שהסעדים המבוקשים בה נוגעים בלב ליבו של שיקול הדעת המסור לרשויות התביעה. החלטות הפרקליטות התקבלו בשיקול דעת, לאחר בחינה יסודית ומעמיקה, בשים לב למכלול השיקולים הנוגעים לנסיבות הפרשה בפרט, ולאכיפת החוק בכלל. התשתית העובדתית של העתירה רעועה, משום שהיא מבוססת רובה ככולה על פרסומים בתקשורת. מוטב היה לעותרת, לטענת הפרקליטות, לנהוג בזהירות בהעלאת טענותיה הנחרצות ובהסקת מסקנותיה מרחיקות-הלכת בדבר חוסר סבירות קיצוני היורד לשורשו של עניין כביכול בהחלטת הפרקליטות, כשאין בידי העותרת מידע על אודות העובדות לאשורן. ההחלטות שהתקבלו בעניינה של גב' זקן הן סבירות ביותר, לטענת הפרקליטות, ומחוייבות המציאות. הפרקליטות פרטה שיקולים ששקלה בעת קבלת החלטתה, כפי הניתן במסגרת תגובה גלויה, ונימקה את עמדתה שלפיה מן הראוי לדחות את העתירה בהעדר עילה.
5. בפתח הדיון בעתירה ביקש בא-כוח הפרקליטות להציג לפנינו מידע חסוי הנוגע, בין היתר, להתפתחויות שארעו לאחר הגשת תגובת הפרקליטות לעתירה, ולכך נתייחס בהמשך.
בא-כוח העותרת פתח את טיעונו במה שכינה "סקירה היסטורית" של הפרשיות הנוגעות למר אולמרט בעת מילוי תפקידיו הציבוריים, והמשיך בטיעון משפטי. לטענתו, העדתה של גב' זקן, עשויה להתיר קשיים ראייתיים ועובדתיים ולשפוך אור על מספר פרשיות, לרבות אלה התלויות ועומדות כיום הן בבית המשפט העליון בהליכי ערעור, הן בבית המשפט המחוזי. בא-כוחה של גב' זקן שב ותמך בעמדת העותרת.
בא-כוח הפרקליטות חזר על האמור בתגובתה שבכתב, וציין כי עניינה של העתירה נופל בגדרה של פסיקה ענפה לגבי אי-התערבות בשיקול דעת רשויות התביעה. בא-כוחו של מר אולמרט חזר וקבל על הנזק שנגרם למרשו עקב פרסומים מגמתיים בתקשורת. לטענתו, כמי שעיין בהודעה מיום 5.3.2014 שנגבתה מגב' זקן, ניתן גם ניתן להבין את עמדת הפרקליטות שלא ראתה טעם בהמשך המגעים עם גב' זקן לקראת חתימה על הסכם "עד מדינה".
6. הלכה מושרשת היא כי התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעת רשויות התביעה בכל הנוגע להליכים פליליים - אם החלטות המורות על פתיחה בחקירה או סגירת תיק חקירה או עריכת הסדר טיעון - תעשה "אך במקרים נדירים, ורק מקום שהחלטת היועץ המשפטי לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי" (בג"ץ 8643/04 אורן נ' משטרת ישראל(22.12.2004); בג"ץ 6841/06 עזבון כהן נ' בית המשפט העליון (14.6.2007)). בית משפט זה עשוי להתערב בהחלטות רשויות התביעה בעניינים כגון דא, רק כאשר ההחלטה נתקבלה "שלא ביושר או שלא בתום-לב, החלטה שנתקבלה ממניעים נפסדים ולא טהורים; החלטה שנתקבלה בסתירה ברורה לאינטרס הציבור... החלטה שנתקבלה בחוסר סבירות קיצוני או מהותי (במובנו הרחב); החלטה שהיא בלתי סבירה בעליל; החלטה שנתקבלה בעיוות מהותי; החלטה הנגועה במשגה היורד לשורשו של עניין" (בג"ץ 4550/94 אישה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ''ד מט(5) 859, 872-871 (1995)).
7. בבוא בית המשפט לבחון את סבירות החלטת הרשות בהתאם לעקרונות המשפט המינהלי, עליו לעשות כן "תוך התחשבות במתחם שיקול הדעת המקצועי הרחב הנתון לגורמי האכיפה" (בג"ץ 4395/12 כהן נ' פרקליטות מחוז מרכז, פסקה 10 והאסמכתאות שם (15.11.2012); עוד ראו, לדוגמה, בג"ץ 1724/04 לרבה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 5 (14.6.2005); בג"ץ 1689/02 נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(6) 49, 56-55 (2003)).
8. על רקע ההלכות דלעיל, העתירה שלפנינו, לא תואר לה ולא הדר, בשים לב לכך שהיא נעדרת תשתית עובדתית. העתירה מעידה על עצמה כמתבססת על השערות, הערכות, ספקולציות ופרסומים שונים אשר מקורם בכלי התקשורת. העותרת אינה מתיימרת לדעת את תוכן הודעתה מיום 5.3.2014 של גב' זקן במשטרה, וממילא לא הסבירה בעתירתה ובדיון שבפנינו כיצד אותה הודעה משתבצת במארג הראייתי שהוצג בבית המשפט המחוזי.
9. אין דרכו של בית משפט זה להתערב בשיקול דעתן של רשויות התביעה, גם כאשר הדבר מתבקש על-ידי צדדים ישירים להליך, כגון נפגעי עבירה העותרים נגד הסדר טיעון (בג"ץ 5961/07 פלונית נ' פרקליט המדינה, פ''ד סב(3) 206 (2007) (להלן: עניין פלונית); כך גם לגבי עתירות המוגשות על-ידי מתלוננים ונחקרים הקובלים על עילות סגירה של תיקי חקירה (בג"ץ 5627/13 שדה נ' פרקליטות המדינה (5.2.2014); בג"ץ 9056/09 פלוני נ' מחלקת תביעות משטרת ישראל - שלוחת רמלה (7.3.2010)). יפים הדברים הללו מכוח קל וחומר לגבי העותרת, באשר איננה צד להליכים הפליליים הנדונים.
10. כיוצא בדברים הללו, אין דרכו של בית משפט זה להתערב בשיקול דעתן של רשויות התביעה מקום בו הוחלט לערוך עם פלוני הסדר טיעון (ענייןפלונית הנ"ל; בג"ץ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סב(3) 550, פסקה 33 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (2008)). על אחת כמה וכמה בעניין דנן, שבו מבקשת העותרת כי בית המשפט יאכוף על רשויות התביעה לערוך הסכם "עד-מדינה", ובכך להתערב באופן אקטיבי באופן ניהולו של תיק פלילי. כל זאת, כאשר הערעור תלוי ועומד בבית המשפט העליון וההליך בבית המשפט המחוזי נמצא ערב מתן הכרעת הדין.
11. החלטת הפרקליטות מושא העתירה התקבלה בתום ישיבה שבה השתתפו כמה וכמה פרקליטים, לדרגותיהם, בראשות פרקליט המדינה, ולאחר שהנושא נבחן ביסודיות. במעט, אם בכלל, שהביאה העותרת לפנינו, אין כדי להוציא את הפרקליטות מחזקתה כי פעלה כהלכה, ולא מצאנו כי העותרת אוחזת בידה אף לא אחד מן המפתחות הפותחים את שערי בית המשפט לשם התערבות בשיקול דעת רשויות התביעה. בתמצית, לא מצאנו בסיס לחשש שמא נהגה הפרקליטות שלא בתום-לב, או מתוך מניעים נפסדים, או בניגוד לאינטרס הציבורי. מטבע הדברים, אין אפשרות לפרקליטות לחשוף בתגובתה הגלויה את מלוא שיקוליה. ברם, בשים לב לשלב הדיוני שבו נתונים התיקים הפליליים הנדונים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, על רקע הוראות הדין וההלכה הפסוקה לגבי הגשת ראיות נוספות בשלבים הללו; לאור קשיים מסויימים שמצאה הפרקליטות בגרסתה של גב' זקן; בהעדר ראיות תומכות חיצוניות; ומשלא נמצאה הצדקה ל"תמורה" שביקשה גב' זקן - נוכח כל אלה, דומה כי עמדת הפרקליטות סבירה, ומושתתת על אדנים מקצועיים ענייניים.
12. ככל שגב' זקן מבקשת לשוב ולהעיד על מנת להוציא את האמת לאור, כדבריה, פתוחה הדרך לפניה להגיש בקשה מתאימה על-פי סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ואין היא מחוייבת להמתין לבקשה מצדה של הפרקליטות לשוב ולהעידה. החלטת הפרקליטות שלא לחתום עם גב' זקן על הסכם "עד-מדינה" אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זכותה של גב' זקן לבקש לחזור אל דוכן העדים.
13. להשלמת התמונה נציין כאמור לעיל כי בפתח הדיון ביקשה הפרקליטות להגיש לעיוננו מסמך חסוי. בהעדר התנגדות, נעתרנו לבקשה, עיינו במסמך, ונחה דעתנו כי יש יסוד בדין שלא לחשוף את תוכנו. עם זאת, מצאנו כי אין באמור במסמך כדי לשנות מהתוצאה המתחייבת של דחיית העתירה בהינתן המסד העובדתי שבעתירה, על מה שיש בה, ובעיקר - על מה שאין בה. מובן כי אם וככל שיחול שינוי במסד העובדתי הרלבנטי, רשאי יהיה כל צד לפעול כחכמתו, ומכל מקום, שערי בתי המשפט פתוחים.
14. סופו של דבר, העתירה נדחית.
ניתן היום, כ"ג באדר ב התשע"ד (25.3.2014).