1. בבית הדין האזורי בבאר-שבע מתנהלת תביעה שהגיש המשיב כנגד המבקשת (להלן:
חברת נמלי ישראל) בעניין תנאי פרישתו מרשות הנמלים.
וזה רקע הדברים:
המשיב, שפרש מעבודתו ברשות הנמלים במהלך שנת 2000, פנה לבית הדין האזורי בשנת 2002 בתביעה כנגד הרשות. עניינה של התביעה בתנאי מתנאי הסכם פרישתו של המשיב שלטענתו לא קוים. תביעתו נדחתה וכך אף הערעור עליה.
מאוחר יותר, בחודש מאי 2005, הגיש המשיב לבית הדין האזורי תביעה כספית שנייה בעניין תנאי פרישתו. במסגרת התביעה השנייה טען המשיב, כי חברת נמלי ישראל לא מילאה אחר תנאי נוסף בהסכם הפרישה.
בית הדין האזורי קיים ישיבת דיון מוקדם בתביעה השנייה במעמד בעלי הדין ובאי כוחם, ביום 14.2.2006. בסיום הישיבה הורה בית הדין על קביעת התיק לשמיעת הוכחות. בשלב זה, פנתה עו"ד דליה אפרת-לוי, באת כוחה של חברת נמלי ישראל, לבית הדין וביקשה, כי תובא בחשבון העובדה שהיא צפויה ללדת ביום 15.4.2006 ולשהות לאחר מכן בחופשת לידה. עו"ד אפרת-לוי ציינה באוזני בית הדין האזורי, כי התיק נמצא בטיפולה מתחילת דרכו, למן התביעה הראשונה בבית הדין האזורי, הליך הערעור והתביעה השנייה, כך שהיא בקיאה בפרטיו ובחומר הרלוונטי. בסיום הישיבה, קבע בית הדין האזורי כי המשיב יגיש תצהיריו עד ליום 30.3.2006 וחברת נמלי ישראל תגיש תצהיריה 45 יום לאחר מכן. ישיבת הוכחות נקבעה ליום 5.7.2006, זמן קצר לפני תום חופשת הלידה של עו"ד דליה אפרת-לוי.
עו"ד אפרת-לוי פנתה לבית הדין האזורי בבקשה להארכת מועד להגשת תצהירי העדות הראשית ולדחיית ישיבת ההוכחות. בית הדין האזורי דחה את הבקשה, תוך שהטעים כי באת כח החברה מעלה במסגרתה "
בעיות פנימיות וארגוניות במשרדה
" שבית הדין לא יכול להידרש להם (השופט הראשי מיכאל שפיצר; עב 1930/05; החלטה מיום 20.2.2006). הוסיף בית הדין וציין, כי בהתחשב בבקשתה של עו"ד אפרת-לוי, הוקצו לחברה 45 יום להגשת תצהיריה. על החלטה זו סבה בקשת רשות הערעור שלפני.
סמוך להגשת בקשת רשות הערעור, פנתה לשכת עורכי הדין לבית דין זה בבקשה להצטרף לבקשת רשות הערעור כ"ידיד בית המשפט". באת כח הלשכה הצטרפה לטיעונים שבבקשת רשות הערעור והניחה בפנינו את עמדת הלשכה בעניין. בתמצית יאמר, כי עמדת לשכת עורכי הדין הינה, שמקום בו נמצא תיק בשלבי בירור מתקדמים, תרומתו של הפרקליט המטפל בתיק נכבדה והעברת התיק לפרקליט אחר תחייב הקדשת שעות לימוד רבות. במצב זה, גובר האינטרס של בעל הדין לקיום הליך הוגן על קיומו של הליך רצוף ומהיר.
המשיב הגיש תשובתו לבקשות.
2. מאחר שהונחה לפני סוגית קביעת מועדי דיון ודחייתם, אדרש למדיניות הראויה בעניין זה, שתנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשות אלה.
מדיניותם ומגמתם של בתי הדין היא לחתור לעשיית צדק, תוך ניהול ההליכים הבאים לפתחם במהירות וביעילות. בתי הדין נרתמו למאמץ לקצר משכם של הליכים הבאים לפתחם. דחיית מועדי דיונים מהווה פגיעה במגמה זו, גורמת להתמשכות הליכים ולאובדן זמן יקר. לפיכך, ככלל וכדבר שבשגרה, אין להיעתר לבקשות לדחיית מועדי דיונים, להוציא מקרים נדירים, עליהם אעמוד להלן. בנדון זה פורסמו הנחיות נשיא בית הדין הארצי מיום 15.11.2005 בעניין שינוי מועדי דיונים.
קיצור ימי ההליך המשפטי הוא אינטרס ציבורי בעל חשיבות. התמשכותו של הליך בפני בית משפט עלולה לפגוע במידת הרלוונטיות של פסק הדין על בעלי הדין והיא מותירה את הצדדים תקופה ארוכה עם סכסוך לא פתור. לא אחת נשמעות מפי ציבור עורכי הדין והציבור הרחב טענות בעניין ה"סחבת" בבתי המשפט והצורך למנוע את התארכות ההליכים משפטיים. דחיית דיונים מהווה אחד מן הגורמים העיקריים להתמשכות הליכים. דחית מועד דיון אינה פוגעת רק באינטרס של בעלי הדין בהליך הנדחה, היא גורמת לבזבוז זמן שיפוטי ולפגיעה בבעלי דין אחרים שעניינם יכול היה להישמע באותו מועד.
בית הדין מצווה לעשות שימוש בתפקידו כאחראי על הדיון ולפעול לקיצור ימיו, ככל הניתן. עורכי הדין, כ- officers of the court, פועלים ככלל כדי לסייע לבית הדין במאמציו לייעל את הדיון ולא לגרום להארכתו.
ככל שנבצר מעורך דין להופיע לדיון, גם אם מטעמים ענייניים ובלתי צפויים, על עורכי הדין האחרים במשרד לעשות את שביכולתם למלא את מקומו.
3. בעל דין הפונה לבית הדין בבקשה לדחיית מועד דיון, ינמק ויבאר מדוע על בית הדין לסטות מהמדיניות הנקוטה בעניין זה ולהיעתר לבקשה. במסגרת הבקשה תובא גם עמדתו של הצד שכנגד. יוטעם, כי הסכמת בעל הדין שכנגד לדחיית מועד הדיון אינה מהווה טעם מספיק או טעם בלעדי לדחיית מועד הדיון.
בקשה שתונח בפני בית הדין תישקל לגופה על רקע כלל נסיבות העניין. בית הדין יעניק משקל מיוחד לנסיבות של שירות מילואים, חופשת לידה, אבל ומחלה, שצורפו לה אסמכתאות מתאימות. עמדתם של בעלי הדין האחרים בבקשה תובא אף היא בחשבון, אולם לא ינתן לה משקל מכריע. נסיבות אלה ישקלו כמכלול על רקע מהות ההליך, שלב בירורו, מועד הגשתו, מידת הדחיפות במתן הכרעה בהליך, אפשרות החלפתו של עורך הדין בעורך דין אחר ממשרדו, אילוצי יומן בית הדין והאפשרות לדחות את הדיון למועד קרוב אחר. במקרים מיוחדים יינתן משקל גם למומחיות חריגה שקנה פרקליט בניהול ההליך. מכל מקום, בבואו ליתן החלטה, בית הדין ישים לנגד עיניו את החשיבות והאינטרס הציבורי הגלום בקיצור אורך חיי ההליך.
4. לית מאן דפליג, שבית הדין נדרש לשים לנגד עיניו את החשיבות שביצירת סביבת עבודה המאפשרת השתלבות מלאה וקידומן של נשים בעבודה, וכפועל יוצא מכך עליו להתחשב, במקרים המתאימים, בשהותן של נשים בחופשת לידה. אלא, ששיקול זה, כמו יתר השיקולים שעל בית הדין להביא בחשבון במסגרת בקשות אלה, אינו עומד בפני עצמו, ויש לשוקלו אל מול האינטרסים הנוספים העומדים על הכף.
טענת בא כוח המבקשת, כי החלטתו של בית הדין קמא "
עשויה להשפיע על שיקולי מעביד בקבלתן של נשים לעבודה ו/או בקידומן המקצועי, כמו גם בשיקולי לקוחות בבחירת עורכת דין לטיפול בעניינם..." אין מקומה בשוק העבודה במאה העשרים ואחת.
5.
ועתה לעניינינו - עו"ד אפרת-לוי ביקשה לעכב את הגשת תצהירי הנמל ואת מועד ישיבת ההוכחות עד לתום חופשת הלידה. רוצה לומר, מבוקש ל"הקפיא" את הדיון לתקופה של ארבעה חודשים לכל הפחות. יש ליתן את הדעת לכך, שעיכוב בהגשת תצהירי העדות ובקביעת מועד הדיון יגרום להארכת משכו של ההליך בצורה משמעותית. דחיית הדיון מבוקשת לתקופת זמן ארוכה, כך שהדיון ישמע רק לאחר פגרת בית המשפט. במצב דברים זה, תגרם דחייה בת חודשים רבים בסיום שמיעת ראיות וכפועל יוצא מכך במתן פסק הדין, ואין הצר שווה בנזק המלך.
אינני מקל ראש בכך שההליך מושא הבקשה מצוי בטיפולה של עו"ד אפרת-לוי למן תחילת התנהלותו. אני רוחש הערכה רבה למאמצן של עורכות דין לשלב בין אחריותן המקצועית לבין אחריותן המשפחתית. אולם, יש ליתן את הדעת לכך שעו"ד אפרת-לוי מועסקת במשרד בו מועסקים עורכי דין רבים המייצגים את הנמלים בהליכים שונים, לרבות כאלה שעניינם בפנסיה של עובדי הנמל. אין ספק ששהותה של עו"ד אפרת-לוי בחופשת לידה אינה צריכה לפגוע במעמדה המקצועי ובעבודתה כעורכת דין, ובית הדין יתחשב בשהייתה של עורכת דין בחופשה לידה. אולם, החובה לדאוג לכך אינה מוטלת על בית הדין לבדו. עיקר המאמץ מוטל על חבריה של עו"ד אפרת-לוי לעבודה הנדרשים לקחת חלק משמעותי בחובה להבטיח את שוויון הזדמנויותיה במקום העבודה.