1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט אריה נאמן בתמ"ש 515-08-13), מיום 16/12/13, בה דחה בקשת המבקש להחלפת העו"ס באחרת (להלן : "ההחלטה").
2. ההחלטה ניתנה בגדרי תביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקש למשמורת קבועה על בנם ג. (להלן: א. או "הקטין"), כבן 10 שנים כיום, לאחר שהיה במשמורת אביו בשנים האחרונות. מכתבי הטענות שהגישה המשיבה וכך גם מהתסקירים עולה, כי הקטין עזב את בית אביו ומסרב, כך לטענתה, לחזור אליו. לטענת המשיבה, הקטין חושש מפני אביו ומסרב בכל תוקף לשוחח עימו אף לא בטלפון.
בית משפט קמא הורה מייד ובסמוך ליום הגשת התביעה על הפניית הצדדים בשלב ראשון, ללא צורך במעורבות גורמי הרווחה, ליחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה (להלן: "יח"ס"), על מנת להיעזר בשירותיה לבירור המחלוקות, בניסיון ליישבן או לצמצמן וכיו"ב. בית המשפט קמא הוסיף והורה, כי במידה ויח"ס תודיע כי יש צורך בהתערבות עו"ס לסדרי דין, יוגש תסקיר על ידי עו"ס לסדרי דין במקום מגורי הקטין, כשהעו"ס יהיה מוסמך עד החלטה אחרת לפי סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, לקבוע את עניין המשמורת הזמנית, הסדרי קשר זמניים וחלוקת זמן הורי, וכן כל עניין נוסף רלבנטי הקשור בקטין.
עוד הבהיר בית המשפט קמא באותה החלטה מיום 1/8/13 את גדרי סמכויותיה של העו"ס, וכי היא משמשת כזרועו הארוכה של בית המשפט - וממילא איפוא לכל הוראותיו האופרטיביות של העו"ס לסדרי דין יש תוקף של החלטה שיפוטית לכל דבר ועניין, ללא כל צורך ב"אשרור" בית המשפט.
3. לא חלפו להם 20 ימים והוגשה בקשת המשיבה למתן הוראות דחופות בעניין מסגרת הלימודים של הקטין הואיל ושנת הלימודים הייתה בפתח, והמשיבה ביקשה להסדיר נושא זה ולו באופן זמני גם נוכח העובדה כי העו"ס לסדרי דין בתל אביב שהתה בחופשה, ואמורה הייתה לשוב לעבודתה לקראת פתיחת שנת הלימודים.
4. באותו יום, 20/8/13, ובעקבות פניית יח"ס לפיה אין סיכוי להסכמות בסוגיית המשמורת, כאשר שני ההורים הסכימו כי הנושא ייבדק על ידי העו"ס לסדרי דין, הורה בית המשפט קמא ובהמשך להחלטה מיום 1/8/13 כי בסמכות העו"ס לקבוע באופן מיידי את המשמורת הזמנית וכי לאור מרחק המגורים הרי קביעת מסגרת הלימודים תהא בהתאם לקביעת המשמורת הזמנית, בבחינת זו תלך אחר זו.
בית המשפט נתן באותו יום, 20/8/13, החלטה נוספת על גבי בקשת המשיבה למתן הוראות ובה חזר למעשה על אותם דברים מהחלטתו מאותו יום.
5. לתיק בית משפט קמא הוגש ביום 10/10/13 תסקיר אודות הקטין וזה נערך על ידי העו"ס לסדרי דין במבואות חרמון. זו המליצה ובהסכמת ההורים, כי הקטין ימשיך להתגורר בבית אמו ויגיע בכל סוף שבוע שני לבית אביו וכן בכל יום ג' ייפגש עם אביו בחיפה. עוד המליצה על משמורת משותפת, על הפניית האם לקבלת הדרכה הורית, ציינה כי הקטין התחיל לקבל טיפול רגשי בנשר וכן הפנתה את האב להדרכה הורית לשם שיקום הקשר בינו לבין בנו. איש מהצדדים לא חלק על המלצות אלה ולא טען כנגדן.
כאן ראוי להדגיש כי העו"ס מתל אביב ציינה כי ההמלצה על הורות משותפת או משמורת משותפת "אינה משנה את העובדה שמרכז גידולו של ג. נשאר בבית האם על כל המשתמע מכך".
6. ביום 28/10/13 הגישה המשיבה לבית משפט קמא בקשה למתן הוראות במסגרתה טענה כי במהלך אחד הביקורים של הקטין אצל אביו, זה נתן לו להחזיק באקדח ולירות בו. בית משפט קמא ביקש תגובת המבקש ובהמשך הוגש תסקיר משלים מיום 14/11/13, הפעם על ידי העו"ס מעיריית יוקנעם, שם מתגוררת האם ועימה הקטין. זו המליצה שהמשמורת על ג. תהא בידי האם תוך שמציינת כי מאז המפגש האחרון בין ג. לבין אביו נוצר נתק ביניהם, האב הכחיש את אירוע הירי, הגם שזה תואר על ידי הקטין והעו"ס ציינה כי חששותיו של האב מפני התלונה במשטרה מותירה את הבן בחוויה של אשמה ואחריות.
עוד ציינה, כי ניתן היה לעבוד עם ג. על חששותיו ולמנוע את הניכור ההורי, אך האב - המבקש, הסיר אחריותו מהאירוע ומסרב לקשר עם הבן, וכל עוד מתבצר בניתוק הקשר, אין טעם להשקעת מאמצים לחידוש הקשר עם הקטין ואלה יותירו אותו בחוויית דחייה קשה אף יותר.
7. בעקבות תסקיר משלים זה, הגיש המבקש ביום 16/12/13 לפני בית משפט קמא את בקשתו להחליף את העו"ס באחרת. שם טען, כי הינו מעוניין עד מאוד בחידוש הקשר עם בנו, אלא שהוא סבור כי יש להחליף את העו"ס באחרת. את עתירתו זו נימק במספר טעמים ואין לי אלא להביא את הדברים מפי אומרם:
"הואיל והעו"ס מ.מ. (להלן העו"ס) אשר הגישה לבית המשפט את התסקיר המשלים, מועסקת בעיריית יוקנעם והואיל ולמשיבה המתגוררת במקום קשרים ענפים בתחום המוניציפלי והואיל וקיים צורך למנוע חשד סביר ו"לזות שפתיים" והואיל ולאב אין כל אמון ב"עו"ס" ולא יהא ניתן לגשר על הפערים וליצור מסגרת נורמטיבית של יחסי אמון סבירים אשר יצרו תהליך אשר ישמש לטובת הקטין, קיים צורך בהול ומיידי להעביר את התיק הנדון לעו"ס מחוזית לסדרי דין".
בהמשך הוסיף המבקש כי התסקיר המשלים הינו מגמתי ומוטה כנגדו.
כאן ראוי לציין כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר .
8. בו ביום דחה בית משפט קמא את הבקשה וציין כי לא מצא כל עילה להחלפת העו"ס "שעושה עבודתה נאמנה!!". בית משפט קמא ציין כי ככל שלמבקש טענות כלפי העו"ס הוא רשאי להפנותן לעו"ס המחוזית. בית משפט קמא הורה למבקש להודיע עד יום 31/12/13 האם ברצונו לחדש הקשר עם בנו תחת מסגרת עבודת העו"ס דנן. עוד הורה בית המשפט כי חידוש הקשר יהא מותנה בהצהרה שתבוא מצד המבקש בדבר מחויבותו לפעול על פי הנחיות העו"ס, שאם לא כן (לא תבוא הודעה והצהרה כזו), תיושם ההחלטה מיום 17/11/13 לפיה בהעדר תשובה מטעם המבקש באשר לאמור בתסקיר המשלים, יינתן פסק דין למשמורת הקטין בידי האם ללא כל קביעה לעניין הסדרי הראיה, תוך שמירת זכותו של המבקש לעתור בכל עת בעתיד לחידוש הקשר והסדרי הראיה.
על החלטה זו מלין המבקש, אלא שהפעם הוא מוסיף ומטעים מדוע אין להיזקק לשירותיה של אותה עו"ס.
דיון והכרעה
9. לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה, אני מחליט לדחות אותה אף מבלי לבקש לה תשובה, בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.