1. המשיבה הגישה ללשכת ההוצל"פ בקשה לביצוע חמישה שיקים כנגד המבקש, בסכום העולה על 500,000 ש"ח. התנגדות שהגיש המבקש לביצוע השיקים נדחתה בהחלטת רשמת בית משפט השלום בחיפה (כבוד הרשמת ש' פומרנץ) מיום 11.11.2007. בגידרה של אותה ההחלטה הורתה הרשמת על המשך הליכי ההוצל"פ וביצוע השיקים, ודחתה את בקשת המבקש לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגדו ביום 12.9.07 ע"י ראש ההוצל"פ עוד בטרם הגשת ההתנגדות לביצוע השיקים.
המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' וסרקרוג) בקשה לרשות לערער על ההחלטה מיום 11.11.07, ככל שנדחתה בה בקשתו לביטול צו עיכוב היציאה.
ביום 19.11.07 החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה, ועל החלטה זו עותר המבקש שבפני לרשות לערער בפני בית המשפט העליון.
בבקשה נטען, כי המבקש הינו "בעל אזרחות כפולה, ישראלית ואתיופית, תושב חוץ המתגורר דרך קבע באתיופיה כבר שנים רבות ומרכז חייו ועסקיו באתיופיה, לרבות חייו האישיים והחברתיים על פי קביעת שתי הערכאות קמא". לאור זאת נטען, כי יש להחיל בעניינו את הכלל לפיו לא תעוכב יציאתו מהארץ של תושב חוץ, כקבוע בתקנה 384(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובפסיקה שקדמה לאותה תקנה ולאחריה על החלת ההלכות שנפסקו סביב סמכות עיכוב היציאה מן הארץ מכוח תקנות סדר הדין האזרחי על סמכות העיכוב מכוח חוקהוצאה לפועל, התשכ"ד-1964 (ר', למשל, רע"א 7208/93 ויסגלס נ' ויסגלס, פ"ד מח(4) 529 (1994)).
2. לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה על נספחיהן, לא מצאתי מקום להעתר לבקשה. אכן, בהחלטת רשמת בית משפט השלום נקבע כי "לא ניתן להמנע מן המסקנה שמרכז חייו של המבקש מצוי בחו"ל והוא עתיד להמצא שם במשך השנים הקרובות וכל עוד הוא מנהל שם את עסקיו". ברם, אין באותה החלטה קביעה לפיה המבקש הינו "תושב חוץ" כמשמעותו של היגד זה בתקנות סדר הדין ובהלכות ההוצאה לפועל.
אדרבא, בתצהיר המבקש דנן שתמך את בקשתו לביטול עיכוב היציאה מן הארץ, הוא מצהיר בין השאר כי "אני אזרח ישראלי אשר מנהל עסקים במדינת אתיופיה, מעולם לא העתקתי מגורי לחו"ל ואין בכוונתי לעשות כן" (סעיף 37).
בסעיף 36 לתצהירו הנ"ל, מצהיר המבקש: "מעולם לא התכוונתי לעזוב את הארץ לצמיתות או במטרה לסכל את ההליכים, ואין לי כל כוונה לעשות כן. אני נוסע לחו"ל הרבה פעמים במסגרת עבודתי וחיי האישיים וחוזר ארצה, ואין כל הצדקה למתן צו עיכוב יציאה נגדי".
הנה כי כן, המבקש - על פי תצהירו שלו - איננו כל עיקר "תושב חוץ" שנקלע באקראי לישראל.
בהינתן זאת, אין יסוד לטענותיו בבקשה זו, לפיהן יש להחיל בעניינו את הכללים שנקבעו לעניין עיכוב יציאה מן הארץ של "תושב חוץ". הצדקת עיכוב יציאתו מן הארץ תיבחן על פי הכללים שנקבעו בפסיקה לעניין תושב ישראל שמתנהלים נגדו הליכי הוצאה לפועל לביצוע סכום שנפסק נגדו, וזאת לאחר שהתנגדותו לביצוע השיקים נדחתה.
בבקשה זו שבפני לא נטען כלל כי צו עיכוב היציאה כנגדו אינו עולה בקנה אחד עם כללים אלה.
3. טענה נוספת של המבקש הינה, כי בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לדון בהליך הערעורי על החלטת רשמת בית משפט השלום. זאת, הואיל וערכאת הערעור על החלטת הרשם הינה לבית משפט השלום.
על פניו, קשה להלום את הטענה נוכח העובדה שהמבקש עצמו הוא זה שפנה בהליך של בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.
גם לגופה של טעה - דינה להדחות. רשמת בית משפט השלום, שהינה גם ראש ההוצל"פ, דנה בהחלטתה בשתי בקשות של המבקש: האחת, התנגדותו לביצוע השיקים; השניה, בקשתו מראש ההוצל"פ לביטול צו עיכוב היציאה מןהארץ. בחלק הראשון של החלטתה דנה כרשמת בית משפט השלום בהתנגדות לביצוע השיקים. משהחליטה לדחות את ההתנגדות וקבעה כי לאור זאת "הליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם", פנתה לבחינת
בקשת המבקש מראש ההוצאה לפועל לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא מלכתחילה במעמד המשיבה בלבד.
פרק ההחלטה לעניין זה - דינו כדין החלטת ראש ההוצאה לפועל, אשר דרך ההשגה הערעורית עליו הינה בפניה לבקשת רשות ערעור מבית המשפט המחוזי.
4. לאור זאת - אני דוחה את הבקשה. המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסכום של 12,000 ש"ח.
ניתנה היום, ה' באדר א' התשס"ח (11.2.2008).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עכב
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il