דחיית בקשת סמינר למורות בית רבקה לפנות ממבנה פנימיה של צעירי חב"ד

1.         המבקשת הגישה בתיק העיקרי תביעה נגד המשיבה. בתביעתה עתרה המבקשת לפינוי המשיבה ממבנה פנימיה, שהשכירה המבקשת למשיבה, המצוי בקרית החינוך של המבקשת בכפר חב"ד ב'. כמו כן, עתרה המבקשת בכתב התביעה לחיוב המשיבה בתשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש, שהמשיבה עושה בפנימיה בגין התקופה שמיום 16.3.06.

בסעיף 14 להסכם השכירות נקבע, כי כל סכסוך בנוגע לאותו הסכם או כל ענין אחר בו יהיו חילוקי דעות בין הצדדים יתברר בפני בית דין של רבני חב"ד. יצויין, כי המדובר בשתי עמותות, המשתייכות לתנועת חסידות חב"ד.

בהתאם להוראות הסכם הבוררות ביקשה המשיבה את עיכוב ההליכים בתיק העיקרי. בקשה זו נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 16.11.06 בבש"א 1946/06. על החלטה זו הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור, ובהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי  בבר"ע 3079/06 עוכבו ההליכים בתיק העיקרי.

2.         הצדדים חתמו ביום כ"ח אב תשס"ז על שטר הבוררות, אשר צורף כנספח 1 לבקשה, ולפיו יוכרע הסכסוך ביניהם ע"י בית דין של רבני חב"ד בהרכב הרב משה הבלין, הרב דוד דרוקמן והרב אפרים בוגרד. בסעיף יא להסכם הבוררות נאמר:

"כל אחד מהצדדים מתחייב לא לפנות לערכאות ו/או להוצאה לפועל של ערכאות בכל ענין שקשור לתביעה שבענין, לרבות למטרת אכיפתה, בלא שיקבל רשות מפורשת לכך בכתב מבית הדין".

בהחלטתו של בית הדין מיום ב' אייר תשס"ח, אשר צורפה כנספח 7 לבקשה, נקבע, בין השאר, כי כל עוד ישהו במושכר לפחות 35 תלמידים מפרוייקט "ילדי צ'רנוביל" יש לאפשר למשיבה להחזיק במושכר ולנהל בו את הפרוייקט.

3.         עתה מונחת בפני בקשת המבקשת לחידוש ההליכים בתיק ולמתן צו, שיורה למשיבה לפנות את המושכר באופן מיידי. המבקשת טוענת, כי בביקור שערכו חברי בית הדין במושכר, שהו בו רק 11 תלמידות מהפרוייקט. לכן עותרת המבקשת לפינוי מיידי של המשיבה מהמושכר, וזאת בהתאם להחלטת בית הדין האמורה לעיל. המבקשת מבססת הבקשה על הוראות סעיף 39 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, שם נאמר:

"אין בהוראות חוק זה כדי למנוע הגשת תובענה לבית המשפט על פי הזכויות והחיובים שנקבעו בפסק בוררות לפי חוק זה או בהכרעה שניתנה על יסוד הסכם בעל-פה".

המבקשת טוענת, כי הוראות אלו חלות גם על זכויות וחיובים, שנוצרו בפסק ביניים של בית הדין, וזאת לאור ההגדרה שבסעיף 1 לחוק הבוררות:

"'פסק בוררות' - פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק ביניים".

יצויין, כי אף אחד מהצדדים לא פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לאישור או לביטול החלטת בית הדין, האמורה לעיל.

4.         ראשית, יש לבדוק, האם בית משפט זה מוסמך לדון בבקשה או שמא נתונה הסמכות לדון בבקשה לבית המשפט המחוזי בלבד?

בסעיף 79ב לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, נאמר:

"(א)       בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר ענין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות, וכן רשאי הוא, בהסכמתם, להגדיר את תנאי הבוררות.

(ב)                 ...

(ג)          הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, יחולו על בוררות לפי סעיף זה; אולם 'בית המשפט' שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות".

ברע"א 2325/99, מודן נ' קופת חולים מכבי, פורסם באתר www.nevo.co.il, נידון מקרה של רופא שהתקשר בהסכם להענקת שירותי רפואה לקופת החולים. בהסכם נקבע הסדר בוררות ליישוב חלוקי דעות בין הצדדים להסכם לפיו כל סכסוך הקשור להסכם יוכרע אך ורק על ידי בית דין, הפועל מתוקף תקנון הקופה. הקופה ביקשה להפסיק את התקשרותה עם הרופא. הרופא פנה עקב כך לבית הדין של הקופה, וביקש מתן פסק דין הצהרתי, ולפיו הופסקה ההתקשרות עימו שלא כדין. תביעה זו נדחתה על ידי בית הדין. בית הדין של מכבי ישראל סרב לדון בערעורו של הרופא. אז פנה הרופא לבית המשפט המחוזי בבקשה למנות בורר חלופי. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. המבקש הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון מינה בורר חלופי. הבורר נתן פסק בורר, אשר ביטל את החלטת בית הדין. הרופא פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לאישור פסק הבורר, והקופה פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את פסק הבורר. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת הביטול של הקופה, ודחה את בקשת הרופא לאישור פסק הבורר. המבקש הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטה זו של בית המשפט המחוזי, והבקשה נדחתה. כחלוף זמן פנה שוב המבקש לבית המשפט העליון, וביקשו לאשר במישרין את פסק הבורר.

נאמר שם על ידי בית המשפט (סעיף 6 לפסק הדין):

"מושכלות ראשונים הם כי הדין מכיר כיום במסגרות שונות לניהול בוררות; המסגרת האחת, השגרתית, היא בוררות המתנהלת על פי הסכם בוררות וחלים עליה כל הכללים המפורטים בחוק הבוררות. בבוררות רגילה מסוג זה, בית המשפט המוסמך לדון בתובענות הקשורות לבוררות הוא בית המשפט המחוזי (סעיף 1 לחוק הבוררות). בצד הבוררות הרגילה, התגבש בדין הסדר מיוחד, המתייחס למצב בו אין הסכם בוררות בין צדדים, והמסמיך בית משפט כלשהו הדן בתובענה אזרחית להעביר ענין הנדון בפניו לבוררות, באם ניתנה לכך הסכמת הצדדים במהלך הדיון. הסדר זה מעוגן בסעיף 79ב לחוק בתי המשפט, והוא מסדיר תנאים שונים לקיומה של בוררות במסלול מיוחד זה. על בוררות במסלול זה חלה ההוראה שבסעיף 79ב(ג) לפיה "בית משפט" לצורך בוררות זו יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות. יוצא, איפוא, כי במסלול הבוררות הרגילה, המתנהלת על פי הסכם בוררות, בית המשפט המוסמך לענין הבוררות הוא לעולם בית המשפט המחוזי. במסלול הבוררות המיוחד, בית המשפט המוסמך הוא אותו בית משפט - שלום או מחוזי - שבפניו התנהלה התובענה, ואשר במסגרתה הושגה הסכמת הצדדים להעביר את הענין לבוררות, ובית המשפט נענה להסכמה זו".