בתאריך 6/12/09 מיניתי את עורכי הדין גיא אטיאס ורון חכים, ככונסי נכסים זמניים של החברות
מוליתן בע"מ, אביר תעשיות חוטים בע"מ, סברילון טכנולוגיות חוטים בע"מ והדורון שווק טקסטיל וסוכנויות בע"מ (להלן: "החברות"), בעקבות בקשה לאכיפת שיעבודים ומינוי כונסי נכסים שהגיש בנק דיסקונט לישראל בע"מ.
בדיון שנערך ביום 13/12/09 הוריתי לכונסי הנכסים לפעול למכירת החברות כ"עסק חי" וכונסי הנכסים פרסמו הזמנה להציע הצעות לרכישת נכסי החברות כעסק חי כאמור.
מתווה זה של מכירת נכסי החברות כעסק חי, ולא כמכירה נפרדת של נכסי נדל"ן ומיטלטלין, לא נכפה על כונסי הנכסים הר כגיגית, אלא היה מקובל עליהם כמתווה ראוי, אשר יוכל להשיא את התמורה שהנושה המובטח יוכל לקבל בגין הבטוחה שבידיו.
עוד בטרם נעשה פרסום ההזמנה לציבור להציע הצעות לרכישת החברות, הגיעו כונסי הנכסים להסכם הפעלה של החברות על ידי חברת עופרטקס תעשיות (1997) בע"מ, באמצעות בעל השליטה בה מר צבי מאיר (להלן: "המפעילה").
על פי הסכם ההפעלה ההוא, התחייבה המפעילה להזרים לחברות כספים לצורך הפעלתן, וכנגד מימוש התחייבותה הנ"ל, אף הסכימו כונסי הנכסים להעניק לה יתרון בעת התמחרות שינהלו הכונסים בין המציעים השונים, לרכישת החברות כעסק חי, בכך שהצעתה תועדף על פני מציעים אחרים, אף אם תהא נמוכה מהן בסך של עד 300,000 ש"ח.
בשלב מאוחר יותר, בדיון שנערך ביום 7/1/10, התחייבה המפעילה להזרים כספים נוספים לחברות וכנגד התחייבותה זאת הסכימו הכונסים כי סך של 2 מיליון מכספי ההשקעה יוכרו כהוצאות כינוס, ואף הסכימו כי העדיפות שתינתן למפעילה בעת התמחרות עם המציעים השונים, תוגדל לסך של 600,000 ש"ח.
לאחר שהכונסים פרסמו את ההזמנה להציע הצעות נתברר כי "למציאה" זו, לא היו קופצים כלל, וההצעה היחידה שנתקבלה הייתה הצעת המפעילה אשר עמדה על 6 מיליון ש"ח בלבד.
הכונסים לא הסכימו לקבל הצעה זו של המפעילה, וזאת על רקע חוות דעת שמאים שהחזיקו בידם על פיהן שווי נכסי החברות, במימוש מהיר, עומד על סך של 12.7 מיליון ש"ח.
בדיון שהתקיים ביום 27/1/10, לאחר שלא עלה בידי להביא את המפעילה והכונסים לידי הסכמה לגבי מחיר הרכישה, החלטתי כי המחיר שבו תוכל המפעילה לרכוש את החברות יעמוד על 9 מיליון ש"ח, וקצבתי לה 24 שעות אשר במהלכן תודיע אם מוכנה היא לרכוש החברות במחיר זה. בעשותי כן, נתתי דעתי, כפי שבאה אף לידי ביטוי בהחלטתי, הן לזכויותהם של הנושים המובטחים ולאינטרסים שלהם, והן ליתרונות המשך הפעלתן של החברות כעסק חי, ולהתחייבות המפעילה להמשיך ולהעסיק את עובדיהן, עובדה אשר יש לה חשיבות לא מועטה כאשר עוסקים אנו במפעלים הממוקמים באזור מוכה אבטלה.
אף כי מלכתחילה, בתום פסק הזמן שנקצב למפעילה, הודיעה היא כי אין ביכולתה לגייס את הסך הנדרש לרכישת החברות, הרי בדיון שהתקיים ביום 31/1/10 הודיעה המפעילה כי באותו יום הועמד לה אשראי מיוחד בסך של 2 מיליון ש"ח מתוך קרן הסתדרות העובדים, לפיכך מוכנה היא לרכוש המפעלים בסכום שנקבתי.
כונסי הנכסים התנגדו לאישור המכירה בתנאים שקבעתי וטענו כי ראוי לאפשר להם לקבל הצעות ממציעים נוספים, אך לאחר ששמעתי את טענות הצדדים כולן, החלטתי לאשר למפעילה לרכוש את המפעל בתנאים שנקבעו על ידי.
כונסי הנכסים הגישו ערעור על החלטתי הנ"ל, ועיקר טענתם הינה כי החלטתי פוגעת פגיעה מהותית בקניינם של הנושים המובטחים, והיא נותנת עדיפות יתר לשיקולים חברתיים, לבר משפטיים, הנוגעים לשמירת מקומות התעסוקה של עובדי החברות.
בד בבד עם הגשת הערעור, הגישו אף כונסי הנכסים בקשה לעיכוב ביצוע, היא הבקשה נשוא החלטתי זו.
בבקשה זו מתבקש אני להורות על עיכוב ביצוען של שתי ההחלטות, זו מיום 27/1/10, וזו מיום 31/1/10 עד להכרעה בערעור שהוגש.
בבקשתם טוענים כונסי הנכסים כי הן מבחינת סיכויי הערעור והן מבחינת מאזן הנוחות, דין בקשתם להתקבל, אך נראה כי את עיקר יהבם בבקשת עיכוב הביצוע משתיתים כונסי הנכסים על הטענה כי אם לא יעוכב ביצועה של ההחלטה, יהא זה קשה מאד, או בלתי אפשרי, להשיב את המצב לקדמותו.
הטענה הינה כי המפעילה מתכוונת לממן את הרכישה באמצעות אשראי מבנק מסחרי, אשר בוודאי ידרוש שיעבוד על נכסי החברות, ולפיכך יהא זה בלתי אפשרי להשיב המצב לקדמותו היה ויצליחו כונסי הנכסים בערעורם.
במסגרת בקשת עיכוב הביצוע מציעים כונסי הנכסים כי היה ותתקבל בקשתם, מוכנים הם כי המפעילה תרכוש את פעילות החברות ואת ציודה, ללא המקרקעין, במחיר שייקבע על ידי בית המשפט, והם אף מוכנים כי המקרקעין יושכרו למפעילה לתקופה של 5 שנים, כנגד דמי שכירות סמליים בלבד.
לבקשת עיכוב הביצוע נתקבלו תגובות הן מהחברות ובעלי המניות, הן מן המפעילה והן מן העובדים.