דחיית בקשת המנהל המיוחד של קבוצת חברות חפציבה לביטול שעבוד חשבון בנק

בקשה מטעם המנהל המיוחד של קבוצת חברות חפציבה בפירוק, לחייב את בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק") להשיב לחברת חפציבה הנדסה ובנין (2006) בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה") סך של 4,519,103 ₪ שהבנק העביר מחשבון החברה לחשבונות אחרים בבנק שהיו ביתרות חובה, של חברת חפציבה בניה פיתוח והשקעות בע"מ (בפירוק) (להלן: "חברת השקעות") ושל חברת חפציבה שיכון ופיתוח בע"מ (בפירוק) (להלן: "חברת שיכון").

הרקע לבקשה ותמצית טענות הצדדים

1. נכון ליום 31.7.2007 עמדו לזכות החברה פיקדונות כספיים וניירות ערך בסכום כולל של כ- 5,426,000 ₪. ביום 6.8.2007 ניתן צו הקפאת הליכים כנגד כל קבוצת חברות חפציבה ומספר ימים לפני מועד זה, ביום 2.8.2007 העביר הבנק לחשבונות חברות השקעות ושיכון סך של 4,519,103 ₪ כאשר הודעה על כך נמסרה לחברות שלושה ימים לאחר מכן ביום 5.8.2007.

2. לא במחלוקת כי במהלך שנת 2003 החברה חתמה על מסמכי שעבוד, ערבות וקיזוז של נכסיה המופקדים בבנק להבטחת חובותיהן של חברות השקעות ושיכון. אלא שלטענת המנהל המיוחד עסקאות השעבוד, הערבות והקיזוז (להלן: "הוראות השעבוד" או "העסקאות" או "העסקה") חסרות תוקף ו/או ניתנות לביטול ממספר נימוקים: מכיוון שדובר ב"עסקה חריגה" כאשר לנושא המשרה בחברה היה בה "עניין אישי", העסקאות היו טעונות אישורים מיוחדים מכוח סעיף 270(1) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "החוק"). משלא ניתנו האישורים הדרושים, העסקה ניתנת לביטול לפי סעיף 281 לחוק. לפי הטענה היה זה מר מרדכי יונה שכיהן כדירקטור ובעל השליטה בחברה שנתן את הוראות השעבוד, והיה גם בעל מניות מהותי ודירקטור, הן בחברת השקעות והן בחברת שיכון ולפיכך הוא עונה להגדרת "בעל עניין" בשתי החברות; כמו כן הוראות השעבוד היו בבחינת "עסקה חריגה" מכיוון שהן לא ניתנו במהלך העסקים הרגיל של החברה והן מהוות "עסקאות העשויות להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, רכושה או התחייבויותיה" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק.

3. בנוסף טען המנהל המיוחד כי מדובר היה בעסקה מהותית שהיה בה משום הפרת אמונים של מרדכי יונה בהיותו נושא משרה בחברה ולכן בנוסף לאישור הדירקטוריון של החברה נדרש גם אישור האסיפה הכללית שלה, דברים שלא התקיימו הואיל וגב' חפציבה יונה שהייתה בעלת מניות יחד עם בעלה מר מרדכי יונה, לא הייתה שותפה בקבלת החלטות כלשהן של בעלה. בנוסף, העסקאות לא היו לטובת החברה ולכן אף אם ניתנו מלוא האישורים הדרושים לעסקאות על פי דין, אין בהם כדי להכשירן, שכן מדובר בעסקאות שלא עונות על דרישת הסף המהותית הקבועה בסעיף 270 לחוק ולגבי הפרת אמונים בסעיף 255 לחוק, שהיא דרישת "טובת החברה". ולבסוף נטען כי העסקאות בטלות בשל היותן משכון מוסווה שלא נרשם.

4. מנגד, לטענת הבנק, המנהל המיוחד השתהה באופן חריג בהגשת בקשתו וגרם לבנק נזק ראייתי של ממש. לגופו של עניין נטען כי מרדכי יונה עצמו ניהל בבנק חשבון פרטי. הוא זה שחתם על כתבי ערבות, שטרי משכון ניירות ערך וכתב קיזוז מיוחד להבטחת חובות חברות השקעות ושיכון. באותו חשבון פרטי של מר יונה היו פיקדונות וכספים אשר שימשו לצורך הבטחת אשראי שנדרש מפעם לפעם לשתי החברות. אלא שבשנת 2003 ביקש מר יונה להעביר את הביטחונות לחברה והיא בתורהּ מאחר ופתחה לשם כך חשבון בבנק, הבטיחה את חובותיהן של חברות השקעות ושיכון באמצעות אותם נכסים. יוצא אפוא כי לא בוצעה כל עסקה עם חברות קשורות. מכאן גם מתבקשת מסקנה נוספת והיא שלא רק שלא התקיים "עניין אישי", כי גם אם היה "עניין אישי", לא ניתן לבטל את העסקה הואיל והבנק לא ידע על כך שעה שהיא אושרה, הן על ידי הדירקטוריון והן על ידי האסיפה הכללית של החברה והבנק גם קיבל לידיו את כל האישורים הדרושים חתומים על ידי החברה ומאושרים על ידי עורך דין החברה לפי הדין. מה גם בחברה פרטית אין הכרח לכנס אסיפה כללית ודי בהחלטה של כל בעלי המניות.

5. זאת ועוד, שלוש החברות (החברה, חברת השקעות וחברת שיכון) היו חברות פרטיות אשר הוחזקו על ידי בני משפחת יונה ולפיכך רואים אותן כחברות שהיו מצויות בבעלות מלאה של מרדכי וחפציבה יונה הנחשבים לצורך העניין למחזיק אחד. לכן לא נוצר "עניין אישי" אצל בעל שליטה בעסקה בין חברות המצויות בבעלות מלאה שלו. מה גם במקרה זה, החזקותיו של מרדכי יונה בחברת שיכון היו פחותות מהחזקותיו בחברה ולכן לא היה לו כל אינטרס להעדיף את טובת חברת שיכון על פני החברה. גם אין המדובר בעסקה שפגעה בטובת החברה. דובר במהלך אחד שכלל העברת נכסים משועבדים מחשבונו הפרטי של מרדכי יונה לחשבונה של החברה אשר לא סכנה דבר ואשר יועדו מלכתחילה לשמש ביטחון לאשראי שניתן לחברות שיכון והשקעות. זאת ועוד, ערבויות הדדיות בין חברות קשורות הן עניין מקובל ונפוץ בכלל והיו מקובלות ונפוצות בקבוצת חברות חפציבה בפרט. הן לא רק שירתו את כל חברות האשכול אלא הביאו תועלת גם לחברה הנותנת את הערבות. בכל מקרה, ההוראות עליהן נשען המנהל המיוחד נועדו להגן על בעלי מניות המיעוט בחברה והואיל והחברה נמצאת בפירוק, אין לבטל עסקה רק לשם מתן הגנה לבעלי מניות אלו. מכל מקום משמעות ביטול העסקה היא השבת המצב לקדמותו לפיו הנכסים יחזרו להיות משועבדים לבנק בחשבונו של מרדכי יונה. ובאשר לטענת המנהל המיוחד בקשר למשכון מוסווה, הרי שהדין מכיר בזכות המשכון של בנק בכספי לקוחות גם בלא רישום שעבוד.              

בקשה מס' 15 וההחלטה מיום 29.6.16

6. הליך זה הוא הליך אחד מתוך מספר הליכים אחרים שניהל המנהל המיוחד כנגד הבנק (הליכים שחלקם מנוהלים כנגד הבנק ביחד עם בנקים אחרים) וחלק נכבד מהשאלות השנויות במחלוקת בהליך זה, זהות לשאלות שנדונו והוכרעו זה מכבר במסגרת תיק זה בבקשה מס' 15 בהחלטה מיום 29.6.16 בין הצדדים כאן (להלן: "ההחלטה הראשונה"). בהליך ההוא נדונה בקשת המנהל המיוחד להורות לבנק להשיב לקופת הפירוק של חברת השקעות סך של 76,307,717 ₪, סכום שהועבר ביום 2.8.07 מחשבונה של חברת השקעות לחשבונה של חברת שיכון בבנק.

7. ברקע לאותה בקשה היו ארבע הלוואות מסוג גב-אל-גב (back to back) בסכום כולל של 75,000,000 ₪ שניתנו לחברת שיכון מהבנק והועברו לחברת השקעות אשר בתורהּ העמידה את הסכומים בחשבון פיקדון סגור אשר שימש כבטוחה לפירעון ההלוואות. בעת ביצוע העסקאות האמורות, מרדכי יונה ובנו בועז יונה היו הדירקטורים היחידים של חברת השקעות והדירקטורים היחידים של חברת שיכון. בעלי המניות של חברת השקעות בזמן הרלוונטי היו מרדכי יונה ואשתו חפציבה יונה וכן גם בעלי המניות של חברת שיכון.