דחיית בקשת החייבת בטענת פרעתי לפיה ניכתה כדין מס מפיצוי בגין אי מתן הודעה בדבר תנאי העבודה לעובד

לפני בקשת החייבת בטענת "פרעתי" בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק").                                                   

התיק דנן נפתח ביום 8.5.2013 לביצוע פסק-דין כספי אשר ניתן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים ביום 2.4.2013.

פסק הדין חייב את החייבת לשלם לזוכה פיצוי בסך 3,000 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.     

הפיצוי נפסק בגין אי מתן הודעה כנדרש בחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב-2002 (להלן: "חוק ההודעה לעובד").

יוער כי הזוכה ציין בבקשתו לביצוע פסק הדין כי שולם סך 1,739 ש"ח על חשבון החוב. 

במסגרת פסק הדין בית הדין קבע כדלקמן:

"במקרה דנן תבע התובע פיצוי בגין נזק שאינו ממוני בשל כך שלא ניתנה לו הודעה לפי תנאי החוק ואף לא הסכם עבודה. בסיכומיו טען ב"כ התובע נגרם נזק ראייתי וכי יש לקחת זאת כשיקול בקביעת הפיצוי. לא ברור על איזה נזק ראייתי מדובר. תנאי השכר היו ברורים כפי שציין מר גל. שעות העבודה, כמו גם השכר ששולם, צוינו באופן מפורט בתלושים כמו גם בדו"חות הנוכחות. עם זאת, אכן לא ניתנה לתובע הודעה בהתאם לחוק. כאמור, אין די בהודעה בעל פה או במתן תלושי שכר. לפיכך, מצאנו לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין נזק שאינו ממוני. זאת בשים לב למכלול נסיבות שפורטו לעיל, ובין היתר גובה שכרו של התובע, משך עבודתו ובהירות תנאי העבודה על אף אי מתן הודעה בכתב.

לנוכח כלל השיקולים בעניין, התובע זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 3,000 ש"ח".   

טענות הצדדים :

טענות החייבת :    

לטענת החייבת, חובה לזוכה עמד ביום התשלום בפועל על סך 3,344.5 ש"ח. לשיטתה, היא פרעה את חובה לזוכה, בזה ששילמה לידיו סך 1,739 ש"ח, והפרישה סך 1,605 ש"ח        לרשויות המס. קרי, ניכתה 48% מהסכום והעבירה אותו לרשויות המס.

עוד טוענת החייבת, כי לפי תקנות המס, המעסיק חייב לנכות מס מכל תשלום המשולם לעובד, יהא אשר יהא, אלא אם כן העובד ימציא אישור פטור מניכוי מס במקור. לטענתה, בטרם ניכוי סכום המס המרבי, היא פנתה מספר פעמים לב"כ הזוכה, בבקשה להמציא אישור על פטור ממס או אישור בדבר גובה הניכוי, אך פניותיה נענו בשלילה.

מוסיפה החייבת וטוענת, כי הדרישה ל"תיאום המס" הינה דרישה מיועץ המס שלה.

זאת ועוד, טוענת החייבת, כי בקשת הזוכה לביצוע פסק הדין נפתחה שלא כדין, כאשר   בא-כח הזוכה, ידע היטב את האמור לעיל ובחר להתעלם מהדברים ואפילו לא ראה לנכון לציין זאת בפני רשם ההוצאה לפועל.

כמו-כן טוענת החייבת, כי לא יתכן, שהיא תפעל לפי שיקול דעתה ותחליט על דעת עצמה, שהסכום אכן פטור ממס ומכל מקום לזוכה תמיד שמורה הזכות לפנות לרשויות המס ולבקש החזר מס במידה והדבר מגיע לו.

טענות הזוכה :

לטענת הזוכה, אין כל חובה בדין לתשלום מס, בגין פיצוי כספי שנפסק, בהתאם לחוק הודעה לעובד. ומכאן שלא הייתה לחייבת כל חובה, ודאי שלא זכות, לקזז ולמנוע מהזוכה את תשלום מלוא החיובים שבפסק-הדין ואין נפקא מינה אם החייבת שילמה את        יתרת החיובים למס הכנסה.

כמו-כן טוען הזוכה, כי הדין לגבי חיוב בפיצויים בהתאם לחוק הודעה מוקדמת, שאינם מהווים הכנסה חייבת כלל ולכן, ברי כי פטורים ממס ללא כל תנאי ואין כל סיבה שבעולם שלגביהם, יהיה חיוב במס, גם אם הדבר נאמר לחייבת, על-ידי יועץ מס ולכן אין לחייבת כל זכות לקזז מחיוב זה, והועלתה טענת חוסר סמכות של רשם ההוצאה לפועל לדון בטענה.