בפנינו בקשת באת כוח הנתבעת לתיקון פרוטוקול הדיון מיום כ"ב באלול תשע"ז (13.9.17). לאחר העיון בבקשה בית הדין מחליט כדלהלן:
א. הנטען בסעיפים 6, 9 כלפי בא כוח התובע לא ברור, שהרי בית הדין כבר אמר דברו באופן מפורט וברור בסוגיה זו במסגרת החלטתו מיום כ"ב באלול תשע"ז (13.9.17), אז מה התלונה כלפי בא כוח התובע? משכך, התובע פטור מלהגיב לנטען בסעיפים אלו.
ב. האמור בסעיף 4 חוטא לאמת. ראשית, בית הדין כותב לעצמו נקודות במהלך הדיון, והן אכן משתקפות במסגרת ההחלטה עצמה. ומהיכן הסיקה באת כוח הנתבעת כי בית הדין "במהלך עיסוקו בהקלדה שלא קשורה לדיון נדון וכשפניו למקלדת שמע..."?
בנוסף, בית הדין, בפתח החלטתו הנ"ל כתב:
בפתח הדיון ובכניסה לאולם, טוענת באת כוח התובע: העו"ד שרוצה לטעון הינו אחי האישה, וכן אין לו סמכות לייצג כי הוא רק מתמחה.
טוענת באת כוח הנתבעת: הוא מתמחה מהמשרד שלי, ואני רוצה שהוא ייצג, יש לו אישור מהלשכה לייצג. על פי הכללים, מתמחה יכול לייצג לאחר חצי שנה של התמחות.
בשלב זה, אחי הנתבעת מתריס כלפי באת כוח התובעת: "נסיעה טובה", ברמזו כי היא יכולה לפרוש (על פי הבנת בית הדין, ועל פי ההבנה הפשוטה של המסר הקצר)...
כך שעמדת שני הצדדים בענין זה הושמעה, והאמור בבקשת באת כוח הנתבעת כי "על אף האמור הוחלט על ידי כבוד בית הדין מרגע זה לרשום פרוטוקול ובפרט שלא נרשמו דברי באת כוח הבעל שהתריסה במתמחה", אינו עולה בקנה אחד עם הנ"ל.
עוד נעיר. ממקרא בקשה זו נראה כמעט בוודאות כי באת כוח הנתבעת הקליטה את מהלך הדיון. נזכיר כי מטעם הנתבעת, רק היא נכחה בדיון לבדה (לאחר שאחי הנתבעת התבקש שלא להיות נוכח בדיון). לא ניתן להסביר באופן אחר כיצד היא זוכרת בעל פה ובאופן מדויק עשרות שורות שנאמרו בדיון ולא הוזכרו בפרוטוקול, כטענתה, אם לא שהקליטה את מהלך הדיון. ואכן, מעיון בבקשה שהוגשה על ידי בא כוחה נראה לכאורה – אך כמעט בוודאות – כי בא כוח הנתבעת הקליטה את הדיון. בבקשה מובאים (כנראה מצוטטים) קטעי מלל ארוכים ומורכבים, ולטענת באת כוח האישה הם נאמרו בדיון שהתקיים. קשה להשתכנע כי באת כוח המבקשת זוכרת במדויק 43 שורות פרוטוקול (המובאות בבקשתה) מבלי שהקליטה את הדיון תוך כדי מהלכו. מהנ"ל עולה כמעט בוודאות כי באת כוח המבקשת הקליטה את הדיון מיום כ"ב באלול תשע"ז (13.9.17) נשוא הבקשה שלפנינו לתיקון פרוטוקול.
בית הדין מציין כי מעתה, אף אילו תבקש באת כוח הנתבעת מבית הדין רשות להקליט את הדיון, בית הדין ישקול שלא להיעתר לכך בנסיבות תיק זה. וננמק. מתוך התנהלות הדיון הקודם שהתקיים ואף כפי המשתקף מבקשה זו, באת כוח הנתבעת נוטה להתעסק רבות בצד הפרוצדורלי (טענות ודיון בפני עצמו באשר להופעת מתמחה בדיון, טענות במהלך הדיון באשר לכתיבת פרוטוקול, טענות בדבר סמכות בית הדין, בקשה לתיקון פרוטוקול), ברם, בנסיבותיו הקשות של תיק זה, נראה שדרך זו אינה העיקרית, ויש להשקיע את מירב האנרגיות בפן המהותי, כדי לסייע לצדדים להתקדם לחוף מבטחים. נזכיר, הבעל תובע גירושין, האישה חולת סרטן המצויה בהליך טיפול כימותרפי, ובתווך - ילדי הצדדים, שעל פי הנטען, סובלים מהמצב. נסיבותיו הקשות של תיק זה, לא מאפשרות לנו "לנוח על זרי הפרוצדורה", ולתקוע אי-שם את התיק, מבלי יכולת לסייע לצדדים בפן המהותי והאישי. בית הדין חושש כי הקלטת הדיונים נועדה אף היא לעכב את ההליך בטענות של פרוצדורה, ולכן בית הדין ישקול שלא לאפשר הקלטת הדיון, אם יידרש לכך. בענין זה, בית הדין סומך ידיו על ספד"ד בית הדין, אשר הינו ותיק בעבודתו כבר עשרות בשנים, ויודע מלאכתו נאמנה לרישום פרוטוקולים על פי הנדרש.
לפי הכללים המקובלים, יש לבקש רשות מהערכאה השיפוטית טרם הקלטת דיון באולם בית המשפט או בית הדין. בית הדין לא מצא בפרוטוקול הדיון רמז לכך שנתבקשה רשות שכזו מאת באת כוח הנתבעת.
באשר למניעת הקלטת הדיונים בבית הדין, ראה כלל 22 (ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986 המחייב עורך דין להודיע לבית המשפט על רצונו להקליט דיון בבית המשפט. כן נקבע שם כי לא יעשה עו"ד שימוש בהקלטה שנעשתה תוך הפרת סעיף זה.
בנוסף, על פי סעיף 70 (ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), שיקול הדעת באשר להקלטת דיון מצוי בידי השופט, אם עולה הבקשה על ידי בעל דין או פרקליטו, והוראות סעיף זה חלות אף בתי הדין הדתיים.
כך שיש לומר כי עורך דין שצילם דיון בבית הדין ללא קבלת רשות, ובוודאי אם נהג כן ללא הודעה על כך, עבר לכאורה עבירת משמעת, ובית הדין רשאי להגיש נגדו תלונה ללשכת עורכי הדין. ודאי שהוא הדין אף באשר להקלטת הדיון ללא קבלת רשות בית הדין.
וראה גם סעיף 68ג לחוק בתי המשפט (תיקון 51), התשס"ח-2008, שם נאמר כי אף אם אִפשר בית המשפט את הקלטת הדיון, לא תיחשב ההקלטה פרוטוקול הדיון.
עוד לפני תיקון 51 לחוק בתי המשפט, עסק בית המשפט העליון בשני פסקי דין בשאלת הקלטת דיון, ולהלן נציין ההוראות והמסקנות העולות מדבריהם.
ראשית, ראה בג"ץ ניר (בג"ץ 305/89) שעסק בשאלה זו, וכך כתב השופט אלוני בהחלטתו (סעיף 2 לה):
- עיקר טענתה של פרקליטות המדינה – המבקשת לדחות את העתירה מכול וכל -מפורטת בכתב-תשובתה לאמור:ב