דחיית בקשה לפסלות שופט עקב התבטאותו מחשש למשוא פנים

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופט א' רון) מיום 25.6.2007 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 2872/04.  

1.       נגד המערער הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום בעבירה של התפרעות. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 22.2.2007 העידו שני עדי תביעה בלבד, שנחקרו אף בחקירה נגדית. עדותו של עד התביעה השלישי לא נשמעה והדיון נדחה. ביום 26.3.2007 התחדש הדיון, אולם גם במועד זה לא התייצב עד התביעה. לטענת המערער, בשלב זה דחק בו בית המשפט כי יגיע להסדר טיעון עם המשיבה. הצדדים ניהלו משא ומתן, שעניינו גיבוש הסדר טיעון. בפרוטוקול הדיון מאותו היום צוין מפי הנאשם, כי ברצונו לקבל את הסכמת רבו להסדר הטיעון לפני החתימה על ההסדר. בית המשפט קיבל את הבקשה ודחה את הדיון ליום 29.4.2007.

בדיון שהתקיים לאחר מכן, במועד שנקבע, חזר בו המערער, והודיע לבית המשפט כי ההסכמה שהושגה בינו לבין המשיבה אינה עומדת. לטענת המערער, קטע בית המשפט את דבריו בכעס, תוך שהוא מציין כי "מאוד לא כדאי שאתם לא מקבלים את עסקת הטיעון"; "זה צעד מאוד לא חכם"; "מאוד לא כדאי ששופט כועס"; "אתה משחק באש". לטענת המערער, עקב דברים אלה ביום 4.6.2007 הגיש המערער בקשה, כי בית המשפט יפסול עצמו. בהחלטתו מיום 25.6.2007 דחה בית המשפט את בקשת הפסילה, תוך שהוא מבהיר כי "לא כל דבריי מאותו דיון זכורים לי, וייתכן שנכללה בהם גם התבטאות בלתי מוצלחת. ואולם... התבטאות שופט, אפילו אינה מוצלחת,... אינה מהווה על פי רוב עילה לפסילת שופט". כן ציין בית המשפט, כי טרם נשמעו כל הראיות בפרשה, ולכן טרם התקבלה הכרעה בעניינו של המערער. בית המשפט הבהיר, כי כל הכרעת דין שתינתן תושתת רק על הראיות שיובאו בפניו. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.   

2.       המערער טוען בערעורו, כי התבטאויותיו של השופט בדיון שהתקיים ביום 29.4.2007 מקימות חשש ממשי למשוא פנים. לטענתו, בהתבטאויות השופט יש כדי הבעת דעה נחרצת ו"נעולה" באשר להליך שבפניו. משכך, טוען המערער, כי יש להעביר את הדיון בתיק לשופט אחר.

מנגד, באת-כוח המדינה טוענת כי לא מתקיימת בענייננו עילת פסלות. לשיטתה, כעסו של השופט כוון כלפי התנהלותו של המערער, אשר לא התייצב לכמה מהדיונים בבית המשפט, ואף השתמש בטענת סרק לדחייה נוספת של הדיון בתואנה שעליו להתייעץ עם רבו.

3.       דין הערעור להידחות. המערער מלין כנגד התבטאותו של השופט, אשר נאמרה ביחס לסירובו להסכים להסדר הטיעון. כבר נקבע בפסיקתנו כי התבטאויותיו של שופט יכולות להוות עילה לפסילתו רק במקרים חריגים ביותר, בהם עולה מהתבטאויות אלה כי השופט גיבש עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד כי קיים חשש ממשי שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי (ראו: ע"פ 992/07 חילף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.3.2007); ע"פ 930/07 טל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.3.2007); ע"פ 8891/06 מאירסון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.12.2006); ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 625 (1994); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 194-191 (2006)). המבחן לחשש זה הנו מבחן אובייקטיבי. משכך, לא די בתחושה של הנאשם כאילו נחרץ דינו על-ידי בית המשפט. אמירותיו של השופט תהווינה עילה לפסילה רק אם יצמח מהן חשש ממשי - בראייה אובייקטיבית - כי ננעלה דעתו של בית המשפט באשר לתוצאות ההליך (ראו: ע"פ 391/02 צברי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.4.2002); ע"פ 3121/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.2002); ע"פ 4568/03 נאפע נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.10.2003)). בענייננו נראה, כי המערער מייחס לאמירתו של השופט משמעויות נרחבות יותר מאלה שלהן התכוון השופט. אכן, בית המשפט ציין בהחלטתו, כי ייתכן שנכללה בדבריו "התבטאות בלתי מוצלחת", ואם אכן נאמרו הדברים שהמערער מייחס לשופט, יש בכך טעם לפגם; עם זאת, מהחלטתו של השופט עולה, כי אמירתו כוונה כלפי אופן ניהול ההליך בידי המערער והשגת הדחייה על ידו, ולא היתה בה נקיטת עמדה ביחס לתוצאות ההליך. בנסיבות העניין, אין באמירה מסוג זה, אפילו נאמרה כך, כדי למנוע מבית המשפט לדון בעניינו של המערער ולהכריע על פי הראיות שלפניו. בית המשפט עצמו ציין, ובצדק, כי טרם שמע את כל הראיות, ולפיכך לא גיבש דעה נחרצת המצדיקה פסילתו מהמשך הטיפול בעניינו של המערער. משכך, לא ניתן לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק פסילת השופט.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, ה' בתשרי התשס"ח (17.9.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    דז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il