דחיית בקשה לפסיקת הוצאות בהעדר הכרעה שיפוטית הקובעת את צדקת ההליך

1.        המערערים הגישו ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ש' ברוך) לדחות את בקשתם לפסול עצמו מלדון בבקשה למחיקת תובענה שהגישה משיבה 1. הבקשה התבססה על אמירות שנכללו באחת מהחלטות בית המשפט, מהן עלה - לטענת המבקשים - ש"ננעלה" דעתו של בית המשפט בעניין הבקשה למחיקת התובענה, באופן המקים אפשרות ממשית למשוא פנים.

2.        ההליך שבכותרת הוגש ביום 10.6.2007 ובסמוך לאחר מכן הוגשו תגובות מטעם המשיבות. ביום 20.8.2007 הגישו המערערים בקשה למחיקת הערעור ללא צו להוצאות. על פי האמור בבקשה, ביום 13.8.2007 התקבלה אצלם החלטתו של כב' השופט ש' ברוך, לפיה מאחר שסיים את כהונתו כרשם ומאחר שמדובר בתביעה ייצוגית, תדאג המזכירות להעביר את התיק לשופט הדן בסוג זה של הליכים על פי הסדר הרגיל. המערערים טענו כי לאור העברת התיק, התייתר הצורך להכריע בשאלת הפסלות, אשר הפכה לשאלה תיאורטית חסרת נפקות מעשית. המשיבות מסכימות למחיקת הערעור, אך עומדות על פסיקת הוצאות. לטענתן, משמסרו תגובה מפורטת לערעור, ומשלא היה בסיס לערעור מלכתחילה, יש לחייב את המערערים בהוצאותיהן.

3.        לאחר שעיניתי בעמדות בעלי הדין ובחומר המצוי בתיק, באתי למסקנה כי יש למחוק את הערעור תוך חיוב המערערים בהוצאות המשיבות. אין מחלוקת כי המשיבות נשאו בהוצאות עקב ההליך שבכותרת. בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים וישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו. כפועל יוצא מכך חייב בעל דין להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. עם זאת, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות בעל דין שכנגד. כך למשל, כאשר בעל דין חוזר בו מעתירה לבג"ץ לאחר שזכה בסעד המבוקש על ידו, שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל (ראו, בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 5.1.2005); בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (לא פורסם,12.7.1990)). כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה. אולם המדובר בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (לא פורסם, 13.2.2007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי (לא פורסם, 8.11.2006). בנסיבות העניין, לא מצאתי כי המערערים עמדו בנטל זה באופן מלא. הם הבהירו אמנם את הטעם לחזרתם מן ההליך, הנעוץ בשינוי המותב בבית המשפט קמא. המערערים לא חזרו בהם מן ההליך משום שסברו כי אינו מבוסס. אך בנסיבות העניין לא מצאתי שראוי לפטור אותם כליל מתשלום הוצאות למשיבות. שכן ככלל, במצב בו אין הכרעה שיפוטית הקובעת את צידקת הגשת ההליך, ראוי כי בעל הדין שגרם להוצאות הוא שישא בהן (ראו ע"א 5825/03 סירט נ' כהן (לא פורסם, 21.12.2003)). במקרה שלפני טענות הפסלות לא באו לכלל בירור ודיון ואין כל יסוד לקבוע כי יש להן אחיזה וכי היו מוצדקות. בנסיבות האלה, כאשר ערעור הפסלות נמחק באורח חד צדדי ללא בירור לגופו, גם אם יש למחיקה הסבר ענייני, על המערערים לשאת בחלק מחסרון הכיס שנגרם למשיבות עקב פתיחת ההליך המשפטי, תוך גרירתן להוצאות. בשים לב לכלל נסיבות העניין, לשלב בו נמחק ההליך ולטעם ביסוד המחיקה, וכן לגובה ההוצאות אשר מקובל לפסוק בסוג זה של הליכים, המבקשים ישלמו שכר-טרחת עורך-דין בסכום של 1,000 ש"ח לכל אחת מן המשיבות. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.

הערעור נמחק.

ניתנה היום, י"ז בכסלו תשס"ח (27.11.2007).                                 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    כש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il