דחיית בקשה למתן צו מניעה זמני לגבי פרסום כתבת תחקיר שמו של אליאור גיל

בקשה למתן צו מניעה זמני המורה למשיבות להימנע מלפרסם כתבת תחקיר על המבקש ולחלופין, להימנע מפרסום שמו של המבקש (להלן – הבקשה, המבקש, בהתאמה).

המבקש עובד בערוץ 10. משיבה 2 עובדת כפרילנסרית של עיתון ידיעות אחרונות, משיבה 1. 

הבקשה הוגשה ביום 29.2.2016. באותו יום ניתן צו ארעי, במעמד צד אחד, האוסר על פרסום שמו או פרט כלשהו היכול להביא לזיהוי המבקש (כב' השופט דוד רוזן, להלן – הצו הארעי). ביום 3.3.2016 הוגשה בקשה לביטול הצו הארעי (להלן – הבקשה לביטול) וביום 6.3.2016 התקיים דיון במעמד הצדדים. הצדדים נחקרו וב"כ סיכמו את טענותיהם בעל-פה.

ביום 7.3.2016 פורסמה הכתבה במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות ובאתר YNET, ללא פרטיו של המבקש, שכונה בכתבה כ"איש תקשורת" (להלן – הכתבה). בעקבות הפרסום, הצדדים הוזמנו לדיון נוסף היום והוצע למבקש להסכים לביטול הצו הארעי. המבקש לא קיבל את הצעת בית המשפט, שניתנה לאחר שנשמעו החקירות הנגדיות וסיכומי הצדדים.       

המשיבות מייחסות למבקש "התנהלות מינית שערורייתית של המשיב, התנהלות שבמקרים מסוימים אף מגיעה לכדי פלילים" (סעיף 9 לבקשה לביטול). המבקש, כך נטען, נהג לפנות לנערות צעירות אשר פרסמו באתרי אינטרנט שונים תיאורים המעידים אודות מצבן הנפשי המעורער והדיכאוני. המשיב נהג לפנות אל אותן נערות, שכולן בגילאים מאוד צעירים (בסביבות גיל 16), הציג מצג כאילו הוא מתעניין בשלומן וכי הוא מעוניין לעזור להן נפשית. לאחר שהנערה הסכימה להיפגש, המבקש פעל בצורה גסה ומיד בפגישה הראשונה או השנייה תבע מהנערה כי תקיים איתו יחסי מין, בדרך כלל מין אוראלי (סעיף 6 לתצהיר המשיבה). הנערות נתנו בו אמון וביקשו לרצותו ואילו המשיב דרש מהן לבצע את הוראותיו, תוך שהוא משפיל אותן ומשתמש בביטויים קשים ובאלימות פיזית.  

כתוצאה מיחסים קשים אלה נערה ניסתה להתאבד וחלקן אושפזו בבתי חולים לחולי נפש. אחת הנערות הייתה קטינה בת כ- 15, בעת קיום היחסים. במפגש עם נערה אחרת, בת 16, הם שתו משקאות אלכוהוליים והמבקש נתן לה חומר לא מוכר. המשיבות מייחסות למבקש מעשים נוספים, אך לצורך דיון זה, די באמור עד כאן.

תמצית טענות המבקש

לטענת המבקש, הוא אדם פרטי, שומר חוק ונורמטיבי לחלוטין. אין הוא איש ציבור, מעשיו המיניים נעשו בהסכמה וכחוק והעדפותיו המיניות לכאורה הן לא מעניינו של הציבור (סעיף 11 לתצהיר המבקש). לטענתו, "... חלק מן הדברים המתוארים, נעשו בהסכמה מלאה, בכפוף לכל חוק ודין, ולפני שנים רבות!..." (סעיף 7 לתצהיר). פרסום תכנים אלו יוביל לפגיעה אנושה בפרטיותו ולהרס טוטאלי של שמו הטוב מבלי שיוכל לתקן זאת בעתיד (סעיף 8 לתצהיר). המשיבות בחרו לייחס למבקש מעשים לא חוקיים כאמצעי לחיסול, דריסה והשמדת שמו הטוב באופן שלא יאפשר להמשיך את חייו לאחר מכן (סעיף 9 לתצהיר). סביר להניח שפרסום הכתבה תוביל לפיטוריו, לפגיעה ביחסיו האישיים, בנפשו, במשפחתו ובכל אשר לו.

עוד נטען, שמשיבה 2 לחצה, תדרכה ושידלה את הנערות להתלונן על המבקש ולמסור פרטים אודות אופי המפגשים ביניהם, שכן לדעתה לאדם בעל אופי מיני שאינו עומד בסטנדרטים שלה עצמה, אין מקום "במשרה ציבורית" (סעיפים 15-20 לתצהיר).

לטענת המבקש, פרסום הכתבה מהווה לשון הרע, על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע) ולמשיבות לא עומדת כל הגנה מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע. עוד נטען, שמאזן הנוחות נוטה לטובת אי פרסום הכתבה, שכן חשיפה שקרית של מעשיו תביא להרס שמו ופרטיותו של המבקש מבלי שתהיה לכך כל תקנה. מאידך, אם ייעתר בית המשפט לבקשה למתן צו מניעה זמני, למשיבות לא ייגרם כל נזק.